קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה עם מכונת דפוס: התובע, יליד 30.6.60, דפס במקצועו, נפגע בתאונת עבודה ביום 20.5.91בעת שעבד במפעלה של הנתבעת. התובע הועסק על ידי הנתבעת במשך 10שנים כמפעיל מכונת דפוס, בין השנים 1981- .1991מספר חדשים לפני קרות התאונה נשוא התביעה מכונת הדפוס אותה הפעיל התובע לא היתה תקינה ולפיכך, מידי פעם היה צורך להפעילה בשיטה ידנית. התובע העיד, ואני מאמינה לו, כי הוא התריע בפני הנתבעת, מספר פעמים, כי יש צורך לתקן את המכונה אך היא נמנעה מלעשות כן. ביום המקרה נאלץ התובע, כמו במקרים קודמים, להפעיל את המכונה באופן ידני על ידי הנפת הגלגל שמניע את המכונה, על מנת שזו תכנס לפעולה. גלגל המכונה החל לנוע במהירות, התובע לא הספיק להוציא את ידו ממנו וכתוצאה מכך נחבל באגודל יד שמאל והרצועה המדיאלית קלטרלית נקרעה (להלן: "התאונה"). שאלת האחריות הנתבעת כופרת באחריות מבלי להביא עד כלשהו מטעמה, כל שכן, לא הובא המעסיק או מנהל העבודה בזמן אירוע התאונה. אני מאמינה לתובע, אשר עובר לתאונה היה כבר דפס ותיק, כי הוא התריע בפני הנתבעת בדבר הליקויים בתפעול המכונה אך היא לא עשתה דבר על מנת לתקנם. התובע נאלץ להפעיל את המכונה באופן ידני על ידי הנחת הגלגל המניע את המכונה. הגלגל החל להסתובב מהר, שכן לא הרי הנפה ידנית כהפעלה מבוקרת וממוחשבת, וכתוצאה מכך נתפסה ידו בגלגל ונחבלה. הנתבעת לא טרחה להביא איש מטעמה על מנת לסתור את גרסתו של התובע ועדותו מהימנה עלי. אין ספק כי התנהגות כזו של מעביד הינה רשלנית ויש לחייב אותו בנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מהתנהגות זו. אשר לשאלת הרשלנות התורמת הייתי מעמידה אותה על % 10אחוז לאור העובדה שהתובע הפעיל את המכונה חרף ידיעתו שהיא אינה תקינה. הנכות הרפואית והתפקודית: כתוצאה מהתאונה נחבלה אגודל יד שמאל ונקרעה הרצועה המדיאלית קולטלרית האולונרית, אשר נותנת את עיקר היציבות של המפרק בין המטקרפוס והגליל הראשון. התובע נותח באופן מידי והרצועה נתפרה. לאור ההבדלים המזעריים בין חוות הדעת של המומחה מטעם התובע לבין חוות הדעת של המומחה מטעם הנתבעת, הסכימו הצדדים כי נכותו הרפואית הינה בשעור של %.8.5 התובע הינו עובד כפיים מאז שהשתחרר מהצבא ועד היום. התובע הועסק ע"י הנתבעת כדפס במשך 10שנים וגם לאחר מכן המשיך לעסוק באותה עבודה. אין כל ספק, כפי שיובהר להלן, כי שכרו של התובע היום נמוך משכרו עובר לקרות התאונה. אף כי התובעת הביאה חוקר מטעמה על מנת להראות כי תפקודו של התובע לא נפגם כתוצאה מהתאונה, הרי שבעדות החוקר לא היה כל חידוש והוא רק הבהיר את שהיה ברור מעדויות התביעה; מעסיקו הנוכחי של התובע, בועז הראל, העיד כי לאור נכותו של התובע הוא מעסיק עובד נוסף המסייע לו בעבודות שונות. המעסיק לא הכחיש כי התובע מסוגל לבצע את כל העבודות הדרושות, אך יש עבודות שקשה לו לבצע (עמ' 7שורות אחרונות), ואשר הוא מבצען כשאין ברירה. אין חולק כי התובע הינו עובד טוב, בעל מקצוע מעולה, וזו גם הסיבה שבועז הראל היה מוכן לקבלו לעבודה כדפס, חרף נכותו. יחד עם זאת אני מאמינה לו, בהיותו עד אוביקטיבי חסר פניות; כי (עמוד 9לפרוטוקול). עדות זו אושרה אף ע"י העובד אבשלום שלמה אשר העיד, ואני מאמינה לו, כי כאשר הוא הגיע לעבודה בדפוס נאמר לו במפורש שהוא עושה את העבודות הקשות כעוזר של התובע וכן עדותו; (עמוד 10לפרוטוקול). וכן; (עמוד 11לפרוטוקול). הנה, כי כן, לא היה כל חידוש בעדותו של החוקר אשר צילם את התובע, לסרוגין, במשך מספר דקות כל פעם, מבצע עבודות דפוס שונות. אין חולק כי התובע מסוגל לבצע את עבודות הדפוס, אולם יש עבודות שקשה לו לבצע עקב נכותו, לכן הוא איננו מסוגל לבצען באופן עקבי ושוטף במשך יום שלם ועל כן מעסיקו גייס עבורו עזר כנגדו. לאור האמור לעיל אני קובעת כי נכותו התפקודית של התובע הינה בשיעור של %.10 הנזק: א. הפסד השתכרות לעבר: עובר לתאונה השתכר התובע כ-850, 3ש"ח. אמנם צורפו שני תלושי משכורת לחודשים מרץ, אפריל 1991על סך 600, 4ו-320, 4ש"ח. אולם בתלושים אלה מגולמים תשלומי החופשה ומענק - מתנת חג בסכום העולה כדי הסך של כ-000, 1ש"ח. לפיכך, שכרו של התובע אצל הנתבעת עובר לתאונה היה כ-850, 3ש"ח. סכום זה משוערך להיום עולה כדי הסך של כ-000, 11ש"ח. במאמר מוסגר יצויין כי רמת שכר זו הינה רמה מקובלת של דפסים מקצועיים. התובע היה באובדן כושר מוחלט במשך שלושה חודשים, חסר שבוע (נספח ג' לתצהירו). לפיכך עבור תקופה זו זכאי התובע לסכום של 600, 30ש"ח. התובע סיים עבודתו אצל הנתבעת בחודש ינואר 1992וחזר לעבוד כדפס. בתחילה השתכר כ-000, 5ש"ח ולאחר מכן משהחל לעבוד אצל בועז הראל הוא משתכר סך של 000, 9ש"ח. אני מחליטה להעמיד את הפסד שכרו על סך 000, 1ש"ח על יסוד העובדה שאם היה ממשיך להיות מועסק אצל הנתבעת אפשר ששכרו היה נשחק מעט ולא בהכרח היה מגיע לשיערוך המבוסס על ריבית חוקית והפרשי הצמדה. לפיכך, הפסד שכרו של התובע עבור תקופת העבר ( 66חודשים) הינו בסך של 000, 66ש"ח. ב. הפסד שכר לעתיד; מהיום ועד הגיע התובע לגיל 65, 000, 1ש"ח 722 x= 000, 227ש"ח. ג. הפסד פנסיה - לא הובאה בפני חוות דעת אקטוארית בדבר ראש נזק זה ולפיכך אני דוחה את התביעה על פיו. ד. הוצאות רפואיות; התובע תובע החזר הוצאות עבור כדורים משככי כאבים. אין לי ספק כי רכיב זה מכוסה על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד- 1994ועל כן אני דוחה התביעה בגין ראש נזק זה. ה. הוצאות משק בית - נכותו של התובע מאפשרת סיוע לאישה בעבודות בית קלות ועל כן אני דוחה אף תביעה זו. ו. כאב וסבל; אני קובעת כי התובע זכאי לכפל הסכום המגיע לו על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים לפי נכות צמיתה בשעור של %.10 מהסכומים המפורטים בסעיפים א' ו-ב' יש להפחית סך השווה ל% 10עקב רשלנות תורמת. כמו כן יש להפחית מהסכום הפסוק את דמי הפגיעה ששולמו לתובע על ידי המוסד לביטוח לאומי, משוערכים להיום. בנוסף, תשא הנתבעת בהוצאות התובע ושכר טרחת פרקליטו בסך השווה ל-% 20על הסכום הפסוק. תאונות עבודה עם מכונהענף הדפוס