קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים ילד בן שנה וחצי: 1. התובע, יליד שנת 1995, נפגע בגופו בלילו של יום 5.10.96, עת הילך על הכביש הסמוך לבית מגוריו. אותה עת היה התובע כבן שנה וחצי. לאחר הפגיעה הובהל התובע לבית החולים העמק בעפולה, שם נמצא שבר בעצם הטיביה של שוקו השמאלית.   2. לטענת הורי התובע, נפגע התובע ממכונית חולפת הנהוגה על-ידי נתבע מס' 1 (להלן: הנתבע"). מאידך, טען הנתבע, כי לא פגע כלל בתובע וכי התאונה לא אירעה כמתואר. עם זאת, עובדות שאין חולקין עליהן הן, כי הנתבע חלף עם מכוניתו ליד המקום בו ירד התובע הפעוט קודם לכן ממכונית אביו, כאשר מיד עם חלפו את המקום, פתחו העומדים במקום בצעקות שבר כי פגע בילד. הנתבע עצר את מכוניתו כעבור מטרים ספורים, ניגש לילד, שהיה שרוע על הדרך, כאשר רגלו שבורה, הביאו למכוניתו - בין בעצמו, ובין באמצעות הוריו, והסיעו בעצמו לטיפול רפואי.   3. העובדות שאינן שנויות במחלוקת, יש בהן, לטעמי, כדי לאמת את גרסת התביעה. איני מתאר לעצמי כי הורים ברי-דעת - וכך הצטיירו בעיני הורי התובע, אשר העידו בפניי - ינצלו תאונה כלשהי שאירעה לילדם הפעוט, אשר גילו כשנה ומחצה, יניחוהו על אם הדרך וימתינו עד אשר תחלוף במקום מכונית. כאשר תחלוף מכונית, יזעקו זעקות שבר, ויאשימו את הנהג בגרימת נזק שנגרם במקום אחר.   עמדתם של הנתבעים אינה אלא הזמנה לקבל גרסה פנטסטית זו.   4. נכון אמנם כי נפלו סתירות בין גרסאות שלושת עדי התביעה שהופיעו. עם זאת, גרסתם הבסיסית היתה זהה. אף נכון אנוכי לקבל את עמדתה של הגב' סוויד ג'ובראן, כי תצהירי העדות אינם זהים לגמרי לעדויות בעל-פה. ואכן, לטעמי, נוסחו תצהירי העדות מטעם התביעה שלא כראוי. הואיל ונכחתי במו עיניי בבעיות תרגום קשות ביותר והתערבויות חוזרות ונשנות מצד ב"כ התובע בחקירה שכנגד ובאופן תרגום העדות לעברית, איני משוכנע כי עדי התובע ידעו על מה במדויק חותמים המה. ברי, שרכב הנתבע לא "דהר" כמתואר בתצהירי העדות. אף ברי, כי התובע לא הורם מתחת למכונית הנתבע, כפי המופיע בגרסת האב - סעיף 6 - וזו אינה הגרסה הנכונה.   עם זאת, הגרסה הבסיסית לפיה הילך הפעוט, לאחר שירד ממכונית אביו, אל הכביש - נראה שמחמת חוסר השגחה של הוריו - ושם נפגע על ידי מכונית הנתבע, לא נשללה. גרסה עקרונית זו אושרה בעדויות שלושת עדי התביעה. יש לזכור, כי המדובר היה בשעת לילה מאוחרת יחסית, כאשר התובע והוריו הגיעו לביתם, לאחר טיול. שם ציפו להם בני משפחתם ובפיהם בשורה רעה, אודות פטירתו של קרוב, אשר מהלוויתו שבו אותה עת.   איני משוכנע, כי בשעות החשיכה, ובלהט השיחה, אכן הבחינו עדי התביעה במדויק באשר עשה פעוט כה קטן.   5. עם זאת, עולה מגרסת כל עדי התביעה, כי הפעוט נפגע עת חלפה מכונית הנתבע .   6. הנתבע, והנוסע אשר היה עימו, מר מחאג'נה, טענו כי לא חשו בפגיעה, ולא ראו את הילד. עובדה זו אינה תמוהה בעיניי. מדובר בילד קטן, אשר הגיח מהחצר לכביש. מסופקני אם ניתן לחוש בפגיעה בו, שעה שמדובר במכונית אשר נסעה במהירות לא גבוהה, כפי שהעידו כל העדים בעדותם בעל-פה. פגיעה קלה, די בה, לטעמי, כדי להדוף פעוט כה זעיר ולהפילו, מבלי שהחבטה עצמה תגרום לו כל נזק גרמי.   על-כן, סביר בעיני כי התובע והנוסע אשר נסע עימו, לא חשו בפגיעה כפי שהעידו.   7. עם זאת, העיד מר מחאג'נה זוהיר, אשר נסע עם הנתבע, כי בנסעם בשעות הלילה שמעו צעקה. על-כן, עצר הנתבע את הרכב וחזר לאחור, מהלך כ- 8 מטרים, שם היה ילד או ילדה. אף נאמר כי הנתבע פגע בילד (ר' עדותו בעמ' 15 למטה ועמ' 16 למעלה). בעקבות כך, חזר הנתבע למכונית ואמר לעד כי הוא נוטל את הילד למרפאה (עמ' 17, 18). אף הנתבע מאשר דברים אלה (ר' עדותו בעמ' 21).   העד ציין כי הוא לא התקרב למקום התאונה עצמו, כך שיתכן כי עדי התביעה לא ראוהו, ואף לא ראו אותו נוסע במכונית, שכן השעה היתה, כאמור, שעת לילה.   8. נתתי דעתי לסתירות שנפלו בעדויות עדי התביעה. כאמור, סבורני, כי חלק מן הסתירות בעדויות אלה נבעו מניסוח תצהיר העדות - כאשר העדויות בעל-פה נשמעו אמינות יותר. חלק מן הסתירות, שהינן סתירות של מה בכך, ניתן לייחסן לשעת האירוע ולתנאי הראות הלקויים. עם זאת, אין ספק, כי הילד היה ללא השגחה - שאלמלא כן לא היה מוצא דרכו לכביש. משלא השגיחו על הילד, ממילא לא ניתן לתאר את אשר אירע לו.   אף סבור אנוכי כי אין מדרכן של הבריות ליתן דעתן לזוטי דברים של אירועים שהתרחשו בחטף וכהרף עין, שעה שהמאורעות אשר התרחשו סביב לאירוע המרכזי, לא כללו פרטים אשר אנשים מן הישוב נותנים עליהם דעתם בדרך כלל ויזכרום מספר שנים, כגון, מה עשו הנוכחים במקום, או מה היתה כוונתם לעשות - האם להיכנס הביתה, או שמא להמתין בחוץ, או מהי הדלת ממנה יצא כל עד ומה הם מעשיו המדוייקים של כל עד בשניות אלה וכיוצא באלה - תיאורים עליהם נסמכת באת-כח הנתבעת בסיכומיה.   9. סבורני כי דווקא עדויות ההגנה יש בהן כדי לחזק את גרסת התביעה, וללמד, כאמור, על-כך שהתובע, הצעיר מאוד, נמצא כשהוא שוכב על הכביש לאחר חלוף מכונית הנתבע, אשר נעצרה עקב צעקות הנוכחים. אף התנהגותו של הנתבע - לאחר האירוע - ונסיעתו עם התובע ואביו לטיפולים רפואיים, חרף העובדה שלאבי התובע היתה מכונית - יש בה כדי ללמד על-כך שהוא חש אשם.   10. לנוכח כל האמור, קובע אנוכי, כי התובע נפגע בלילו של יום 5.10.96 על-ידי מכונית הנתבע, אשר היתה מבוטחת על-ידי הנתבעת מס' 2.   בנסיבות אלה, סבל התובע נזק גוף ובהתאם חבים הנתבעים לשפותו בגין נזקיו. תאונת דרכיםקטינים