קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים צומת רמת אפעל: בפני תביעה ותביעה שכנגד לפיצויים ושיבובים של נזקים שנגרמו לרכבים של הצדדים בתאונת דרכים אשר אירעה ביום 11/1/00 בין רכב נהוג בידי עד התביעה מר אהרון X בבעלות התובעת 1 מבוטח אצל התובעת 2, ובין רכב נהוג בידי גב' ויקטוריה, בבעלות הנתבע 1 ומבוטח אצל הנתבעת 2. כל צד מיחס את האחריות למשנהו. שני כלי הרכב נסעו בכביש תל השומר - תל אביב והתאונה אירעה אחרי צומת רמת אפעל . התובעים טוענים בכתב התביעה : " בתאריך 11/1/00 נסע רכב מסוג מאזדה , נהוג בידי אהרון X ואשר בבעלות התובעת 1 והמבוטח על ידי התובעת מס' 2..... רכב מסוג יונדאי.... נהוג בידי ויקטוריה ומבוטח ע"י הנתבעת מס' 2 פגע ברכב המאזדה מאחור כל זאת כאשר רכב המאזדה נוסע במסלול האמצעי וכל נסיונותיו לברוח מהפגיעה שמאלה לא הועילו ונגרמו למאזדה נזקים......" לפי טענת התובעות אם כן נסע רכבן נהוג בידי מר X , הבחין כי הוא עומד להיפגע מאחור ע"י רכב הנתבעים, סטה שמאלה בנסיון מניעת פגיעה ואך זה לא הועיל, ובכל זאת נפגע מאחור . הנתבעים דחו את טענות התובעות, וטענו : " ביום 11/1/00 בסמוך לשעה 22:00 על גשר מחלף תל השומר , לכיוון מערב, נסע רכב התובעים במסלול שני משמאל מתוך 4 מסלולים. אותה עת נסע רכב הנתבעים במסלול שלישי משמאל ולפתע סטה בפתאומיות לנתיב התובעת וגרם לנזקים לרכב התובעים בפינה הקדמית ימנית קידמית " מאחר והטיעון הנ"ל הועלה במסגרת התביעה הנגדית יש להבין את המילה "התובעים" בשורה השלישית מן הציטוט הנ"ל כ" התובעים הנגדיים " לפי גרסת הנתבעים- התובעים הנגדיים, אם כן, רכבם של התובעים נסע בנתיב השלישי משמאל לכביש, רכב הנתבעים - התובעים הנגדיים בנתיב השני משמאל, ורכב התובעים סטה בפתאומיות מהנתיב השלישי השמאלי אל הנתיב השני בו נסעה עדת ההגנה חסם את נתיבה וגרם לתאונה . עד התביעה העיד בפני ביום 12/5/03 . והוא מוסר : " נסעתי בכביש תל השומר לכיוון גבעתיים . לפני הרמזור האטתי מעט כי לא ידעתי אם הוא עומד להתחלף. ראיתי זוג אורות מתקרבים אלי , עשיתי פניה קטנה ימינה כי היא נסעה מהר והיא נכנסה בי בטמבון אחורי ." השעה בזמן התאונה היתה שעת ערב , זמן תאורת רחוב. העד מוסר כי הבחין כי שני אורות - של עדת ההגנה מתקרבים אליו מאחור . הוא סבר כי היא נוסעת מהר, ועל כן סטה מעט ימינה . אין הסבר הגיוני להתנהגות זו . שכן נהג רכב שמבחין כי רכב מתקרב אליו מאחוריו אינו יכול לקבוע את מהירותו של זה האחרון. נהג סביר ה יה מניח כי גם אם הרכב שנוסע מאחוריו נוסע במהירות יותר גבוהה משלו, הדעת נותנת כי הוא יניח כי הרכב הבא מאחור יעקוף אותו . עד התביעה מוסר אומנם כי הוא סטה מן הנתיב האמצעי לנתיב הימני, קרי שהוא נסע בנתיב האמצעי, אך עדת הגנה טענה, והדבר לא נסתר כי במקום היו 4 נתיבי נסיעה כאשר היא נוסעת בנתיב השני משמאל, ואילו עד התביעה נסע בנתיב השלישי משמאל, קרי השני מימין, קרי הנתיב אשר לימין עדת ההגנה . מכל מקום הגרסה של עדת ההגנה כי שני הרכבים נסעו בשני נתיבי נסיעה מקבילים לא נסתרה, ולפיכך אני קובע זאת כעובדה. אם שני הרכבים נוסעים בשני נתיבי נסיעה מקבילים, מה טעם מצא עד התביעה לסטות מנתיבו ( ימינה או שמאלה ) כאשר הרכב הנוסע במהירות נוסע בכלל בנתיב שמשמאלו ? עד התביעה מסר הודעה לחברת הביטוח שלו, התובעת 2, ובה טען כי משהבחין ברכבה של עדת ההגנה , הסיט את רכבו שמאלה , בטענה כי רצה לברוח מנה . כתב התביעה הוכן והוגש לבית המשפט על סמך הודעתו של עד התביעה אודות אירוע התאונה. כאמור בכתב התביעה נטען כי עד התביעה סטיה שמאלה כדי להתחמק מפגיעת עדת ההגנה . והנה בעדותו בפני מצא עד התביעה לשנות את טעמו ולטעון כי ברח ימינה . ישנה סתירה קשה ומהותית בדברי עד התביעה. טענתו של עד התביעה אינה סבירה גם בעליל. משקבעתי כי עד התביעה נסע בנתיב השני מימין, ואילו עדת ההגנה נסעה בנתיב השלישי מימין , לא היה עד התביעה אמור לסטות כלל . עוד ספק מעוררים דבריו של עד התביעה . עד התביעה מעיד בפני : " אני עשיתי סטיה ימינה ומהמכה שקיבלתי הרכב הוסט שמאלה ." הדבר אינו סביר ואינו אפשרי מבחינה מעשית. רכב הנמצא בסטיה ימינה ובתנועה קדימה, מקבל מכה בחלק האחורי שלו ( ראה סעיף 3 לכתב התביעה ) הדעת נותנת שחזיתו תוסט עוד יותר ימינה . המכה בחלק האחורי השמאלי של גוף מסוים שמאלה ממרכזו וממרכז הכ ובד שלו מזיזה את חלקו הקדמי ימינה דווקא . עד התביעה היה מתוח בעדותו בפני, ברר את המלים ניסה להתאים את גרסתו לטובת הגרסה של התובעים בצורה בולטת. הנה למשל . כאשר נשאל : " אני אומרת לך שסטית שמאלה בלי לראות אותה ופגעת בה" השיב כך : " ת- אני פגעתי בה ?! איך יתכן ?! תחשבו בהגיון . אם הייתי פונה שמאלה היתה פוגעת בצד שמאל שלי . אני נבהלתי מהמהירות שלה..." תשובה זו כוללת שלושה מרכיבים : א-    כאמור מעידה על המבוכה של העד. ב-     מאשרת כי בזמן שהחל את הסטיה היה מימין לעדת ההגנה , שכן הוא אומר אילו היה פונמה שמאלה היתה פוגעת בו בצד שמאל . ג-      ושלישית הוא טוען כי נבהל. תשובה זו מעידה על אדם שאינו בוטח בעצמו ואינו משיב תשובה בוטחת ברורה וחלקה . לעומתו התרשמתי מעדותה של עדת ההגנה לטובה, העדות היתה ברורה, בהירה, עקבית, וניכר בה כי היא דוברת אמת. במהלך עדותה של עדת ההגנה הסבירה כי יש במקום ארבעה נתיבי נסיעה, שלושה לנסיעה ישר , ואחד לפניה שמאלה הוא השמאלי ביותר . עד התביעה מסר כי הוא האט את מהירותו מעט כי לא ידע אם הוא ( הרמזור) עומד להתחלף . עדת ההגנה אמרה כי האור עבורה היה ירוק . מכל אלה יש סבירות גבוהה כי עד התביעה רצה להגיע לנתיב השמאלי ביוצר לצורך פניה שמאלה, והוא מדבר על רמזור לפניה שמאלה ולא על זה לנסיעה ישר . אני קובע כי התאונה אירעה כדברי עדת ההגנה , בכך שעד התביעה סטה שמאלה מנתיב הנסיעה בו היה מימין לעדת ההגנה. והאחריות הבסיסית לסיטואציה שנוצרה , היא על עד התביעה . האם יש בצידה של עדת ההגנה רשלנות משלה ? הנזק ברכבה של הנתבעת - התובעת הנגדית הינו בפינה הקדמית הימנית שלה, הפגיעה ברכב התובעים הינה בפינה האחורית השמאלית. בשעת התאונה שני כלי הרכב התקרבו לצומת, עדת ההגנה טוענת בהודעתה נ/1 כי האור ברמזור היה ירוק, ועל כן לא היתה כל סיבה נראית לעין, להאטתו או עצירתו או סטיתו של עד התביעה . התובעים לא הצליחו להוכיח כי יש לעדת ההגנה חלק באחריות לתאונה . לפיכך אני קובע כי האחריות לאירוע התאונה נופלת במלואה על עד התביעה התוצאה היא כי אני דוחה את התביעה ומקבל את התביעה הנגדית. ה נ ז ק התובעת הנגדית תבעה סך שדל 3,585 ש"ח , הסכום ששולם למבוטחו, 400 ש"ח שכר טרחת שמאי. שני סכומים אלו כשהם צמודים למדד נושאים ריבית בשיעור של 4% עומדים על סך כולל של 4,730 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה הנגדית ביום 22/8/02. אני מחייב את התובעים-הנתבעים הנגדיים לשלם לנתבעת 2 - התובעת הנגדית את הסכום של 4,730 ש"ח בתוספת אגרת משפט, והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה הנגדית 22/8/02 ועד התשלום המלא בפועל, וכן 15% שכ"ט עו"ד ומע"מ כדין .משפט תעבורהתאונת דרכיםצומת