תאונת עבודה של עובדת ניקיון

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה של עובדת ניקיון: פסק-דין זה ניתן על דרך הפשרה, על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי-המשפט (נוסח-משולב) תשמ"ד-1984.   התובעת, ילידת שנת 1938 הועסקה כעובדת ניקיון במשרד פקיד השומה עפולה.   במהלך עבודתה של התובעת, ביום 13.7.97, מעדה התובעת, לאחר שנתקלה באביזרי חשמל או תקשורת - צינורות וכבלים, שהיו מפוזרים על הקרקע במקום עבודתה.   כתוצאה מן הנפילה נחבלה התובעת בברך ימין ובקרסול (ראה טופס ב.ל. 250 שהוגש על-ידי הנתבעת) וכן מכתבו של ממונה המנהל, מר זיסו מיום 16.11.97).   לטענת הנתבעת, נפרשו האביזרים והכבלים על הקרקע על-ידי עובדי צד שלישי מס' 1, אשר התקינו במקום מערכת תקשורת עבור ש.ע.מ. (שירותי עזר למחשב).   הנתבעת מודה כי אכן הכבלים נפרשו על-ידי נתבעת 1 וזאת על-פי חוזה שנערך בין הצדדים.   בסיכומי הנתבעת נטען כאילו התובעת מסרה גרסאות שונות באשר לנסיבות פגיעתה. לא מצאתי כל סתירה מהותית בגרסאותיה של התובעת. למעשה, אף הגרסה שנמסרה על-ידי הנתבעת זהה, אלא שזו מטילה את האשם על הצד השלישי מספר 1, וטוענת כי היא עצמה לא התרשלה.   לנוכח העובדה כי סביבת עבודתה של התובעת לא היתה סטרילית, וכי על הריצפה פרושים היו כבלים, צינורות ושאר מכשולים, הרי סבורני כי יש מקום להטיל חבות בנזיקין על הנתבעת - שכן זו, כמעסיק, חייבת לספק לעובדיה סביבת עבודה בטוחה, ללא סיכונים בלתי-סבירים, אשר יסכנו את בריאותם.   העובדה כי במקום פוזרו אביזרים שאינם רגילים ושכיחים במקום עבודתה, בו מהלכים עובדים, שאין דרכם לטפל בכבלים ושאר אביזרי חשמל ותקשורת, יש בה כדי ליצור סיכון בלתי-רגיל לעובדים. משנפגעה התובעת עקב סיכון זה ונגרמו לה נזקי-גוף - הרי שיש להשית על הנתבעת חבות בגין נזקים אלה.   עם זאת, אין לפטור התובעת מאשם תורם לקרות הנזק, שכן אף עליה להיזהר וליתן עינה במקום מדרך רגלה. אני מעריך את רשלנותה התורמת בשיעור 15%.   צד ג' מספר 1, אשר לא התגוננה כנגד ההודעה כלפיה, היא אשר הניחה את הכבלים והיא אשר יצרה בפועל את הסיכון. הצינורות והכבלים היו בפיקוחה, על-כן, יש להשית עליה חבות מושגית. עם זאת, אחריותה שונה משל אחריות התובעת, שכן זו באה לשם הנחת הכבלים, ותפקידה היה לבצע פעולה זו במקום העבודה. לא אוכל לדעת האם ניתן היה לבצע את המלאכה, שהושתה עליה, מבלי ליצור סיכונים בדרכם של העובדים. מאידך, הנתבעת, היא אשר חבה, כאמור, חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי עובדיה שלא יפגעו במקום העבודה. על-כן, על הנתבעת היתה מוטלת החובה למנוע מכשולים בדרכם של העובדים, ולדאוג כי צד ג' 1 תבצע מלאכתה באופן שלא יגרמו נזקים לעובדים מחד, ומאידך, אם אין אפשרות למנוע מכשולים אלה, לדאוג כי העובדים לא יסתובבו במקומות אלה - ולהנחותם בהתאם. לא נטען ולא הוכח כי ניתנו הנחיות כאמור.   צד ג' מספר 2 שהינה המבטחת של צד ג' מספר 1, טענה בסיכומיה כי מלאכת הנחת הכבלים נמשכה כחצי שעה בכל קטע, וכי שיטת עבודה זו היתה מקובלת על הנתבעת.   בנסיבות אלה, כאשר המדובר בפסיקה על דרך הפשרה, הנני מחליט לחלוק את האחריות בין הנתבעת לבין הצדדים השלישיים.   ומכאן לשאלת הנזק: התובעת לא הגישה חוות-דעת לעניין שברפואה מטעמה. על-פי גליון חדר המיון, נפגעה ברגלה וקרסולה. אף הסתבר, כי סבלה מבעיות ניווניות בעמוד השדרה, אשר יתכן (בהעדר חוות-דעת רפואית, איני יכול לקבוע ממצא) כי תרמו להחמרת מכאוביה ומגבלותיה ביחס עם הפגיעה בתאונה. לאחר התאונה סבלה התובעת מכאבים עזים. התובעת שהתה בתקופות אי-כושר לסירוגין עד ליום 29.1.98. כן נקבעו לה נכויות זמניות בשיעור 20% מיום 1.11.97 ועד 28.2.98 ובשיעור 10% מיום 1.3.98 ועד 31.7.98. לא נקבעה לתובעת נכות צמיתה.   על-פי אישור המל"ל שצורף לסיכומי הנתבעת שילם המל"ל לתובעת סך של 8,699 ₪ בגין תקופת אי-הכושר עד ליום 31.10.97 לפי שכר רבעוני של 13,473 ₪.   בשים לב לתקופות אי-הכושר שנקבעו לתובעת ותשלומי המל"ל לתקופה זו, הנני פוסק לתובע פיצויים, על-דרך הפשרה בסך 5,000 ₪ מעבר לתשלומי המל"ל.   כמו-כן, הנני פוסק לתובעת פיצויים בגין כאב וסבל עקב הסבל הרב שסבלה בעקבות התאונה בסך של 15,000 ₪.   התובעת לא הציגה נתונים ברורים בגין עזרת צד ג' והוצאות למיניהם. גם כאן אלך על דרך האומדנא הגלובלית, בהתחשב כי פסיקתי הינה על דרך הפשרה ואפסוק לתובעת פיצויים בסך 4,000 ₪, בגין עזרה בביתה והוצאות.   סה"כ מסתכמים הפיצויים להם זכאית התובעת בסך 24,000 ₪ ובניכוי אשם תורם, בשיעור 15%, בסך של 20,400 ₪.   לפיכך אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצויים בסכום כולל של 20,400 ₪, בצירוף הוצאות משפט וכן שכר-טרחת עורך-דין בסך 4,000 ₪ ומע"מ.   כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום שאלמלא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.   הנני מקבל את ההודעה לצד שלישי ומחייב את הצד השלישי להשיב לנתבעת מחצית מכל הסכומים שחוייבה לשלם לתובעת, כולל הוצאות ושכר טרחת עורך-דין.  עובדי ניקיוןתאונת עבודה