קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה על נזקים במהלך טיול מאורגן לאירופה: .1זוהי תביעתם של 22 ילדים, קטינים, וכן של מתנ"ס עוספיה, בגין נזקים שנגרמו להם כטענתם במהלך טיול מאורגן באירופה. התביעה הוגשה תחילה ע"י המתנ"ס בלבד בשמו ובשם הילדים שהשתתפו בטיול. מאוחר יותר תיקן ב"כ התובעים את התביעה כך שהוגשה ע"י כל אחד מן התובעים ובאמצעות אפוטרופסם הטבעיים. .2קבוצת הילדים התארגנה ע"י המתנ"ס בעוספיה לשם טיול מאורגן לאירופה. המדובר בקבוצה שנסעה במטרה לקיים מחנה אימון של כדור-רגל באירופה - לשם כך התארגנו והתקשרו עם הנתבע העוסק בענין זה. הטיול אליו נרשמו התובעים כלל טיסות לאירופה וחזרה, 4לילות במלון בפריז, 5לילות בהולנד בתנאי חצי פנסיון וקיום מחנה אימונים בכדור-רגל בהולנד. היציאה נקבעה ליום 22.7.94מישראל לפריז, שם אמורים היו להיות עד 26.7.94במלון בשם "hotel de science" ומשם המשיכו בדרכם להולנד. .3הארוע נשוא התביעה קשור בשהותם בבית המלון בפריז. ביום 25.7.94יצאו הילדים וכל המלווים המבוגרים שהיו עימם ארבעה מדריכים של המתנ"ס והורים מלווים( לטיול ליום שלם ביורודיסני. למחרת היום, 26.7.94, נקבעה המשך הנסיעה מפריז, באוטובוס, להולנד. הקבוצה חזרה למלון בערב יום 25.7.94מן הטיול ביורודיסני בשעה 23.15לערך. או אז התברר להם שכל חפציהם הוצאו מן החדרים ונערמו בלובי של המלון. התובעים והמדריכים הופתעו והנהלת המלון הודיעה להם שעליהם לעזוב את המלון לאלתר ולעבור למלון אחר, שם הוסדרה להם לינה לאותו לילה. התובעים היו עייפים ורצוצים, נדהמו מפינויים מן החדרים, ואף היו המומים מן העובדה שחלק מחפציהם - כך נטען - נעלמו וילדים רבים לא מצאו את כל פרטי החצפים שלהם. חדרי המלון שבו היו חברי הקבוצה היו תפוסים ע"י אורחים אחרים. בלית ברירה, התקשרו עם מר גיל ווקר, שהוא בעל חברה בשם s.i.a.fשהיא חברה צרפתית שעסקה במתן שירותי קרקע בפריז לנתבעים. מר ווקר, הדובר עברית, הגיע למקום ונודע לו כי בעלי המלון החליטו ל"זרוק" את הקבוצה מן המלון, להעבירם למלון סמוך אחר, שבו לא יפריעו לאורחי המלון. התובעים נאלצו להיטלטל למלון השכן, מרחק לא רב ממלון זה, ושם שוכנו עד הבוקר, שעה שהמשיכו בדרכם להולנד. מר גיל ווקר, שהגיע כאמור מיד כאשר נקרא למקום, עשה ככל שניתן להסיר את רוע הגזרה אך ללא הצלחה, ושמע מהנהלת המלון את התלונות החריפות כנגד התנהגות הקבוצה. הוא הבין שכנראה "הגיעו מים עד נפש" ושהחלטת המלון היא סופית. במכתב שקיבל מר ווקר, עבור חברתו ס.י.א.ף( מיום 27.7.94מאת הנהלת המלון פורטו המניעים והסיבות להחלטת המלון ת/ .3במכתב זה הוסבר כי המלון נאלץ להעביר את הקבוצה, הכוללת כאמור 22ילדים בגיל 12-10, למלון אחר עבור הלילה האחרון עקב התנהגותם. המלון החליפי היה באותה רמה ובאותו מחיר. נטען שהילדים התנהגו בחוסר נימוס, ללא משמעת, הקימו צעקות, הרעישו והפריעו מנוחתם של האורחים במלון באישון לילה. הקבוצה נתבקשה מספר פעמים להרגיע את הילדים בלילה, אך ללא תועלת. כך המשיך ה"בלאגן" גם בארוחות בוקר, נמצאו 2מכשירי טלויזיה שבורים, מיני ברים שבורים, קילקלו המעלית תוך משחק, התנהגות חסרת כבוד לעובדי המלון, גניבת דברים מן המיני בר, ולקוחות קבועים של המלון לא יכלו עוד לסבול וביקשו לעזוב את המלון. .4מר ווקר שהגיע אותו ערב, מיד כאשר הוזעק ע"י מדריכי המתנ"ס, סיפר כי מדובר במלון שבעליו יהודי וכי הכרותו עם המלון ארוכת זמן. בעבר לא היו להם מעולם בעיות עם קבוצות של ישראליים שנשלחו למלון זה, וההפתעה הפעם היתה גמורה. הקבוצה היתה קבוצת ילדים קטנים 12- 10שנה( אך מלווה במספר סביר של מבוגרים. כאשר הגיע למלון באותו ערב, ותוך כ- 10דקות מאז שנקרא, נבהל משום שידע שעל הקבוצה להמשיך למחרת להולנד. במקום היתה מהומה רבתי, גם מנהל המלון היה שם. מנהל המלון חזר והסביר בפניו את המניעים, אלה שהופיעו במכתב ת/ 3הנ"ל. מר ווקר מנע הזמנת משטרה משום שדאג שהתחלת הטיפול המשטרתי תעכב את הילדים ותגרום להם סבל וטראומה נוספים. גם נסיונו לדבר אל ליבו של מנהל המלון, להשאירם ללילה האחרון, לא הניב תוצאה והלה עמד על דעתו להעבירם למלון אחר. פרט לעדות שמיעה, דהיינו מה ששמע מר ווקר מאת מנהל המלון, יכול היה לספר רק אודות המראות שראה בשעה שהגיע, וכן את אשר ראה בימים שקדמו לארוע, בשעה שהיה במלון. כך תיאר למשל שראה את המדריכים של הקבוצה בחדרם במלון ישובים ומבשלים קפה על פתיליה, כאשר הילדים מסתובבים במלון, זאת שעה שעליהם להתארגן ליציאה. הילדים רצו במסדרונות המלון ולא נראה שהמדריכים "התרגשו" מכך. מר ווקר העיד על כך בצורה עדינה. .5התובעים הזמינו אצל הנתבעת מס' 1את חבילת הטיול המאורגן. הנתבע מס' 2הוא מנהל בחברה ועוסק בארגון הקבוצות המיועדות ליציאה לחו"ל למטרות ספורט. אין מחלוקת כי בתנאי ההתקשרות ביניהם נמסר לתובעים כי בשהותם בפריז יהיו במלון הנדון 4לילות. אין מחלוקת כי בלילה האחרון נאלצו לעזוב את החדרים, ובתנאים שתוארו לעיל, ולעבור למלון אחר. התובעים הועברו למלון אחר, ואף על פי שלא שילמו כל תוספת או הוציאו הוצאה לשם כך, אין ספק שנגרמה להם כתוצאה מכך אי נוחות וסבל. התובעים תובעים סכום גלובלי של 000, 100ש"ח עבור עוגמת הנפש, וכן גם טוענים כי פריטים שונים אבדו להם ו"נעלמו" בשעת הוצאת החפצים מן החדרים, או בכל דרך אחרת. בכל מקרה בשעה שהיו ברשות המלון. השאלה המתעוררת היא האם חלה על הנתבעים האחריות לארוע? האם חבים הם בגין הנזק שנגרם לתובעים. מוכן אני להניח כי המעבר למלון אחר, גם אם הוא נבע מההפרעה שהפריעו התובעים את אורחי המלון, לא צריך היה להתבצע כפי שקרה. יש בודאי גם דרכים אחרות, תרבותיות יותר להסדיר יציאתו של אורח מן המלון, מאשר העמדתו בפני עובדה ופינויו מן החדר באורח חד צדדי. מוכן אני להניח שנגרם לתובעים נזק שאינו נזק ממון נזקים לרכוש כלל לא הוכחו(, אולם המרחק בין הנזק הנתבע לנזק הראוי רחוק ביותר, ואילו צריך הייתי, על פי החומר והראיות שבפני לפוסקו, היה הנזק מגיע לכדי כ- 100עד 120דולר לכל אדם. אולם השאלה היא כאמור שאלת החבות - ולענין זה אין בדעתי לקבל את דעתו של ב"כ התובעים. ב"כ התובעים אומר שדי בעובדה שהנתבעים התחייבו לספק לתובעים שירותי תיירות ברמה נאותה וסבירה כדי לקבוע את אחריותם בגין הפרת ההסכם ולהטיל עליהם את חובת הפיצוי. חובה זו קמה, לדעתו, משעה שחברי הקבוצה סולקו מן המלון באישון לילה. עם הנחות אלה של ב"כ המלומד של התובעים לא אוכל להסכים, כמו גם שאיני מקבל את תמיהתו על כך "שלא יעלה על הדעת שהתובעים ייאלצו להגיש תביעתם בצרפת נגד המלון". יש מקרים ונסיבות בהם חייב הניזוק לתבוע את המזיק במקום מושבו. .6הנתבעים הם סוכני הנסיעות שבאמצעותם ועימם נקשר הסכם עם התובעים. מהו, איפוא, מעמדה המשפטי של סוכנות הנסיעות. התובעים יוצאים מן ההנחה שכל פגם וכל ארוע שארע במהלך הטיול הינו באחריותם. כך יהיו הנתבעים אחראים למשל, אם המכונית שאמורה היתה להסיעם להולנד היתה מתקלקלת והדבר היה מסב להם אובדן של יום שלם, או סדין לא נקי בבית מלון שיגרום להם עוגמת נפש - אף הוא יהיה באחריות הנתבעים, שכן יש בכך הפרה של הבטחה ליתן שרות סביר ונאות. בפסק הדין ת.א. 165/88 דהן אאידה נגד זאב רפאל, בית המשפט המחוזי בירושלים, נפסק כי אין הדבר כך. כב' הנשיא, השופט זיילר, אומר בין היתר: "אינני סבור שזהו המצב המשפטי. הנתבע הוא סוכן נסיעות. אני מוכן "להדביק" לו תואר נוסף המיטיב עם התובעים, הוא התואר של מארגן הטיול. בתור שכזה, מוטל עליו לבחור את השירותים ושאר האמצעים הדרושים כדי שהטיול יקויים, ואם בחר בהם במיומנות ראויה, אין הוא אחראי לשיבושים שחלו, אם חלו, ושאותם לא ניתן היה ולא צריך היה לצפות. כך למשל, כדי לסבר את האוזן, סוכן המבטיח מלון בדרגה ראשונה לקבוצת מטילים, ובוחר במלון המלך דוד בירושלים, יוצא ידי חובתו, אפילו יתברר שחדר מסויים במלון, או המלון כולו בתקופה מסויימת, היו מלוכלכים, ללא אחזקה נאותה והיו בו שירותים נחותים. כל עוד לא היתה סיבה לסוכן או למארגן לדעת או לצפות כי זהו המצב במלון, אין לבוא אליו בטענות על הרמה הירודה במלון. ..". אכן עקרונות אלה מקובלים הם בפסיקה ואין לי כל היסוס לאמץ גישה זו, ולהחילה גם בנסיבות המקרה שלפנינו. הנתבעים עוסקים בארגון הקבוצות זמן ניכר ולהם נסיון גם בענף קבוצות ספורט. הקבוצה שאליה השתייכו התובעים אינה לכאורה יוצאת דופן. אין הם הילדים היחידים היוצאים לאימון של כדור-רגל. הקבוצה היא הומוגנית ולוותה ע"י מדריכים מבוגרים משל עצמה. מצד הנתבעת עסק בארגון ובקשר עם התובעים, הנתבע מס' 2, שהוא עצמו שחקן עבר בכדור-רגל, ושגם לפי עדותו של מר פרג' מנסור, "היה דמות נערצת כי הוא היה שחקן נבחרת ישראל ואמר שמילה שלו זו מילה". במה חטאו איפוא הנתבעים. לא נראה לי שיש במעשיהם של הנתבעים כדי הפרת חובתם. הם לא היו צריכים או יכולים לצפות מראש שיתרחשו ארועים שיביאו לכך שהנהלת המלון תבקש להוציא התובעים ולפנותם. הנתבעים לא התרשלו בבחירת המלון ולפי כל הנתונים שהיו ברשותם ועל פי נסיונם הקודם לא היתה כל סיבה לפקפק בהתאמת המלון גם לקבוצה זו. לנתבעים לא היתה, איפוא, כל סיבה לחשוש או לצפות לכך כי המלון ינהג כפי שנהג, גם אם נכונה היתה הטענה, שילדי הקבוצה הפריעו והזיקו במלון עד כדי הפרעה של ממש לאורחים אחרים - וזאת חרף העובדה שמלווים מבוגרים נמצאים עימם. במהלך המשפט נשמעו רמזים מצד התביעה, שמא היתה התנכלות מסויימת או נקיטת יחס שלילי כלפי הקבוצה בשל היותה מורכבת מילדים דרוזיים - אולם יש להצטער צער רב אם בלב התובע התגנב חשש כזה, וברצוני להאמין בכל לב כי אין לכך כל יסוד. יצויין כי בעלי המלון הם יהודיים ודוברי עברית כך לפי עדותו של גיל ווקר - ולכן ובשל עובדה זו איני רואה כל חשש או צילו של חשש שהיתה בלב בעלי המלון ומנהליו, כוונה לנהוג בתובעים אחרת משהיו נוהגים בישראליים בני דת אחרת. הנתבעים יצאו איפוא ידי חובתם ומילאו את כל תנאי ההסכם, אפילו נהג בעל המלון שלא כהלכה, ואילץ את התובעים לפנות את החדרים במלון ולהתגורר לילה אחד או מה שנותר מן הלילה ההוא( במלון סמוך אחר. אילו ידעו הנתבעים או שהיה להם יסוד לצפות שבנסיבות כל שהן עשוי מנהל המלון לעשות כך - הרי שמקרה כזה הם היו מפרים את ההסכם עם התובעים, אילו שלחו אותם לשם. .7פטור אני מלדון בשאלה אם הנתבעים פעלו כסוכן נסיעות בלבד או כמארגן הטיול ומהי מידתה והיקפה של האחריות כלפי הלקוח - ענין שנידון בהרחבה בפסק הדין המקיף והמאלף של כב' השופט בן-יאיר בפרשת ניר נסיעות בע"מ נגד זלבנסקי ע"א 987/96, שכן גם אם הנחתי, לטובת התובעים, שהם פעלו כמארגן הטיול, הרי שלא הוכחה כלפיהם כל עילה העשויה להטיל עליהם חבות. בכתב התביעה, נטענו נגד הנתבעים טענות שונות ואת עילת התביעה ניתן לראות הן בחוזים והן בנזיקין. חרף עובדה זו לא מצאתי יסוד לשתי העילות האמורות. הנתבעים לא התרשלו בכל דרך שהיא בארגון הטיול, בבחירת המלון או בבחירת הנציג או הסוכן בפריז, מר ווקר. כיוצא בזה איני מקבל את טענת התובעים כאילו הופרה התחייבות, מכללא, כי הנתבעים הציגו בפניהם מצג שוא שכביכול האירוח במלון הינו ברמה מכובדת ומקובלת - דבר שהתגלה בדיעבד כמצג שוא. אין להניח שהמלון נקט בדרך בה נקט באורח שרירותי וללא כל סיבה, ונראה שהתובעים אינם מוכנים לקבל כי היה בהתנהגותם כדי להפריע לאחרים, או לגרום לכך שתבוא תגובה מטעם בעלי המלון. יש לזכור שמדובר במדינה מערב אירופאית, ולא במדינה מזרח תיכונית, ועל המבקר במקום כזה לנהוג במידת התרבות והמנהגים של המקום. כך למשל, העובדה שהילדים התרוצצו במסדרונות, והמדריכים בישלו קפה בחדרם - אינה דוקא מתיישבת עם המקובל במדינות תרבותיות שבמערב אירופה. בכל מקרה, אין זה ממנהגם של בעלי בתי מלון לעקור אורחים ממעונם ולהעבירם למקום אחר, בלא הסכמתם, ויש רגליים להנחה שהתובעים הפריזו בהתנהגותם הבלתי נאותה. כפי שכבר אמרתי לעיל, אין בדעתי לחוות דעה בדבר מידת ההפרעה או שיעורה, ענין שצריך ויכול להתברר בין התובעים לבין בעלי המלון ומנהליו - אם אכן תוגש תביעה כזו ע"י התובעים. ולמותר לחזור ולהעיר כי גם בהנחה שהיה נמצא יסוד לתביעה, הרי שהנזק אינו כה רב כפי שנטען. התובעים נסחפו על כנפי הדימיון והפריזו עד מאד בתאור הטראומה שהדבר גרם להם. למותר להעיר, שיש גם מקום לשאול ולתהות מדוע צריכים המדריכים לטייל עם ילדים בגיל 12- 10במשך יום שלם ולחזור למלון בשעה כה מאוחרת 23.15לערך - שעה שהיא מאוחרת גם למבוגרים, שאמורים לנסוע למחרת בבוקר באוטובוס מרחק לא קטן. ברור שגם חזרתם בשעה כה מאוחרת למלון תרמה לסבל ולעוגמת הנפש שנגרמה להם עקב מעשיו של מנהל המלון. .8לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה. התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של -.500, 2ש"ח בצירוף מע"מ. הסכום ישולם תוך 21יום שאם לא כן ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק. נופשטיול מאורגן (תביעות)