קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה של שחקנית לתשלום שכר עבודה: בפני תביעה לשכר עבודה והחזר הוצאות נסיעה. 1. העובדות: התובעת היא שחקנית אשר עבדה אצל הנתבעת במסגרת חזרות לקראת הצגה של סיפורי אנדרסון (להלן: ההצגה). בין הצדדים נחתם הסכם עבודה שצורף לכתב ההגנה. כמו כן התובעת הופיעה פעם אחת כליצנית מטעם הנתבעת, בבית שמואל בירושלים, והשכר המגיע לה בגין הופעה זו הוא 250 ₪ ברוטו. שכר זה לא שולם על אף שהתקיימו חזרות להצגה, מועד הצגת הבכורה נדחה ובסופו של דבר ההצגה מעולם לא הועלתה. התובעת התגוררה בתל אביב בזמן הרלבנטי לתביעה והחזרות התקיימו בירושלים. 2. המחלוקות: א. האם שכרה של התובעת צריך להשתלם כשכר חודשי או על פי מספר החזרות בהם היתה התובעת בפועל. ב. היה ויקבע כי השכר הוא על פי מספר החזרות, בכמה חזרות השתתפה התובעת. ג. האם התובעת זכאית להחזר הוצאות נסיעה ובאיזה סכום. ד. האם הנתבעת רשאית לקזז נזקים שהתובעת גרמה לה לטענתה. 3. הכרעה: א. כיצד יש לחשב את שכר התובעת: בפני העידו התובעת וגב' אירנה מורה, מנהלת הנתבעת. שתיהן העידו כי הסכם העבודה נוסח והוכן על ידי הנתבעת וכי התובעת חתמה עליו בסמוך לתחילת העבודה. סעיף 5 להסכם קובע: "תמורת השירותים בהפקת ההצגה ומילוי יתר התחייבויות השחקן על פי הסכם זה, ישלם התאטרון לשחקן סכום של 7,000 ₪ ברוטו (להלן: התמורה). מוסכם ומובהר בין הצדדים כי התמורה מהווה את מלוא ההוצאות אותן יצטרך התאטרון להוציא לצורך מתן תמורה עבור השתתפותו של השחקן בהפקה, לרבות מע"מ או כל הוצאות נלוות אחרות, סוציאליות , נסיעות וכדו' ...". בסעיף 2 להסכם סוכם כי: "הצדדים מסכימים כי לצורכי הסכם זה המונח "הפקה" משמעותו חזרות, לא פחות מ-40 ממספר וכן 5 הצגות ...". התובעת סומכת ידיה על סעיף 5 וטוענת כי על פי סעיף זה השכר הוא חודשי. לעומתה הנתבעת טוענת כי היות שלא התמלאה "ההפקה" במלואה כאמור בסעיף 2 הרי שיש לחלק את השכר החודשי ולשלם באופן יחסי על פי מספר החזרות, שהתקיימו בפועל. "כאשר ניצבות לפני הפרשן שתי משמעויות סבירות במידה שווה פחות או יותר, שאז יש להעדיף אותה משמעות, שהיא נוחה יותר לצד שלא ניסח את המסמך...." (ע"א 631/83 המגן ואח' נ' מדינת הילדים בע"מ, ניתן ב-8.12.85). הגיונו של הכלל הוא שכאשר צד לחוזה, שבידיו הכוח לנסח את החוזה, אינו מפעיל כוח זה בצורה נאותה, הרי שהצד המנסח, ולא הצד השני, הוא שצריך לסבול מחוסר הבהירות (גבריאלה שלו, דיני חוזים, מהדורה שניה, עמ' 312- 315). אין חולק כי הנתבעת היא שנסחה את ההסכם והיתה יכולה על כן לקבוע תמורה לכל חזרה ולכל הצגה בנפרד. הנתבעת גם התייחסה לאפשרות של מספר הצגות שעולה על 5 וקבעה תמורה מיוחדת לכל הצגה נוספת, אך לא קבעה תמורה ספציפית לכל חזרה. מכאן שהפרשנות הראויה היא כי הנתבעת התחייבה לשלם כאמור בסעיף 5. לפיכך, הנתבעת חייבת לשלם לתובעת בגין הפרשי שכר על פי שכר חודשי של 7,000 ₪ ברוטו. נשאלת השאלה כמה זמן עבדה התובעת. התובעת טוענת כי החלה לעבוד ב-1.3.03, מועד החתימה על החוזה ואילו הנתבעת טוענת כי התובעת החלה לעבוד רק ב-10.3.03. לטענת הנתבעת, החוזה נחתם למראית עין שהתובעת החלה לעבוד ב-1.3.03, וזאת, מטעמי נוחות בלבד. לאור התרשמותי מאמינות התובעת והעובדה שבידה מסמך חתום, שכאמור הוכן על ידי הנתבעת, הרי שאני מברכת את גרסת התובעת וקובעת כי החלה לעבוד ב-1.3.03. לפיכך, הנתבעת תשלם לתובעת 3,937 ₪ בגין שכר עבודה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.03 ועד התשלום בפועל. בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת 250 ₪ ברוטו עבור הופעתה כליצנית. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.03 ועד התשלום בפועל. ב. האם התובעת זכאית להחזר הוצאות נסיעה ומהו סכום ההחזר. התובעת טוענת כי היא זכאית להחזר הוצאות נסיעה מת"א לירושלים, היות שהתגוררה בתל אביב והעבודה היתה בירושלים. הנתבעת טוענת כי התובעת זכאית לתשלום לפי נסיעות בתוך ירושלים בלבד בשל הוראה ספציפית בהסכם. "8. בנוסף לתמורה המפורטת בסע' 5 לעיל ישלם התאטרון לשחקן תשלומים כלהלן: הוצאות נסיעות לחזרות ו/או הצגות המתקיימות בירושלים בשווי נסיעה עירונית באגד....". הדין הוא כי החזר הוצאות נסיעה יש לשלם על פי הוצאות בפועל עד לתקרה מסוימת. הוראות החוזה בעניין זה מנוגדות לדין ועל כן, הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות נסיעה בסך 224.70 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק. ג. האם הנתבעת זכאית לקזז משכרה של התובעת נזקים שהתובעת גרמה לה לטענתה. הנתבעת טוענת כי התובעת גרמה לכך שהמחזה לא הועלה לבסוף שכן התובעת יחד עם יתר השחקנים והבמאי נטשו את החזרות ונעלמו לנתבעת. התובעת טוענת כי הנתבעת היא שקטעה את החזרות שכן לא היה תקציב לשלם לשחקנים לבמאי ואף לא היה תקציב להכנת התלבושות, ולכן לא ניתן היה להעלות את ההצגה במועד. הנתבעת לא הרימה את הנטל ולא הוכיחה מדוע בוטלה ההצגה וכי הדבר נעשה בעטיה של התובעת. לפיכך דין טענה זו להדחות. היות שכל תביעות התובעת התקבלו , הנתבעת תשא גם בהוצאות התובעת בסך 1,500 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק. שכר עבודה