תיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל, התשס"ט-2008 שינה, בין היתר, את סדר הדין בבירור בקשה בטענת "פרעתי", כך שנוספה לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979, תקנה 27 הקובעת, כי רשם ההוצאה לפועל רשאי לדחות בקשה בטענת "פרעתי" בלי שקוים בה דיון. תיקון 29 פורסם בספר החוקים רק ביום 16.11.2008, ונכנס לתוקפו חצי שנה מאוחר יותר. משכך, תיקון זה לא חל במועד מתן ההחלטה הראשונה (10.9.2008), והדין הרלוונטי לענייננו הוא הדין שחל טרם התיקון. טרם תיקון 29, הורה סעיף 19(ג) לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז-1967, כי ראש ההוצאה לפועל ידון בבקשה בטענת "פרעתי" כאילו היה בית משפט שדן בבקשה בדרך המרצה, כאשר "המרצה פירושה - פניה בעל פה לבית המשפט, ובו מתייצבים שני בעלי הדין: המבקש משמיע את בקשתו והמשיב, משיב" (השופט י' זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995) בעמ' 709). ראש ההוצאה לפועל אמור היה, איפוא, (על פי הדין הקודם לתיקון 29) לקיים דיון בבקשה בטענת "פרעתי" ובה לשמוע את טענות הצדדים. ברוח זו נקבע, כי החלטת ראש ההוצאה לפועל בבקשה בטענת "פרעתי", אשר ניתנה בלא שראש ההוצאה לפועל שמע את טענות הצדדים, אינה מקימה מעשה בית דין וניתן לדון באותה בקשה מחדש (לעניין זה, ראו פסק דינו של כב' השופט ג'ובראן בעניין ע"א (חיפה) 1503/00 קוויט נ' בנק לאומי לישראל בע"מ). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תיקון 29 לחוק ההוצל"פ: א. ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 2.3.2009 (כב' הרשם עמיעד רט), לפיה נתקבלה הבקשה שהגישה המשיבה בטענת "פרעתי". ב. העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, הן כדלהלן: ביום 28.10.2004 הגיש המערער, במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, בקשה כנגד המשיבה לביצוע שני שיקים: האחד, על סך של 7,000 ₪ שזמן פרעונו 30.7.2004, והשני, על סך של 8,950 ₪ שזמן פרעונו 25.8.2004 (להלן: "תיק ההוצאה לפועל"). ביום 30.11.2004 הגישה המשיבה "התנגדות לביצוע שטר", בה טענה, כי כלל איננה מכירה את הזוכה, היא לא קיבלה כל תמורה בגין השיקים, וכי השיקים ניתנו לאחי המשיבה והוא חילק אותם לצדדי ג' שונים. ביום 12.1.2005 דחה בית המשפט השלום בתל אביב-יפו (בש"א 189078/04) את התנגדות המשיבה, והורה על המשך הליכי הוצאה לפועל. ביום 23.1.2005 התקשרו המערער והמשיבה בהסכם, במסגרתו הודתה המשיבה כי החוב למערער על פי תיק ההוצאה לפועל, ועל פי השיקים שטרם הוצגו בהוצאה לפועל הינו סכום של 60,000 ₪. המשיבה התחייבה לשלם למערער בתשלומים סכום של 60,000 ₪ בתוספת ריבית בנקאית שנתית בשיעור 8%. במסגרת ההסכם נקבע כי תשלום כל הסכום האמור, משמעו סילוק מלא וסופי של חוב המשיבה למערער, לאחריו יבוטלו כל ההליכים בהוצאה לפועל (להלן: "ההסכם הראשון"). ביום 17.1.2006 חתמו הצדדים על הסכם שני, בו הסכימו להעמיד את יתרת חובה של המשיבה על סך של 39,000 ₪, אשר ישולמו על ידי המשיבה ב-39 תשלומים. כן נקבע כי הליכי ההוצאה לפועל שננקטו במסגרת תיק ההוצאה לפועל יעוכבו, והעיקולים שהוטלו במסגרת תיק זה יבוטלו (להלן: "ההסכם השני"). ביום 30.6.2008 הגישה המשיבה בקשה לרשם ההוצאה לפועל לבטל את הליכי ההוצאה לפועל ולסגור את תיק ההוצאה לפועל, זאת בטענה כי היא שילמה לזוכה (המערער) ביתר, סכום של 8,675 ₪, מעבר לסכום שנקבע בהסכם ביניהם. המשיבה טענה, כי הזוכה פעל בניגוד להסכמי הצדדים בכך שהפקיד שני שיקים, על שם המשיבה, לבנק דיסקונט והמשיבה נאלצה לפרוע אותם לבנק (להלן: "הבקשה הראשונה"). ביום 10.9.2008 דחה רשם ההוצאה לפועל (כב' הרשם דורון יעקובי) את בקשת המשיבה בקובעו כדלקמן: "לאחר שעיינתי בבקשת החייב/ת ועל יסוד הנימוקים המפורטים בתגובת ב"כ הזוכה, אני דוחה בזאת את הבקשה. ראשית, המתכונת החוקית להגשת הבקשה הינה בקשה בטענת "פרעתי" עפ"י ס' 19 לחוק ההוצל"פ על כל המשתמע ומתחייב בדין, ולא בקשה לסגירת תיק/ביטול הליכים. שנית, לאחר שביהמ"ש דחה התנגדות החייבת בגין השיקים שאחז הזוכה והגישם לביצוע בהוצל"פ, הגיעו הצדדים להסדר חוב בחודש ינואר 2006 בהתייחס לשיקים אילו. לא מצאתי קשר ויריבות משפטית בין תשלום החייבת לבנק דיסקונט בגין שיקים שאחז הבנק כשורה לבין הסדר החוב שהגיעה אליו החייבת עם הזוכה" (להלן: "ההחלטה הראשונה בטענת "פרעתי"). ביום 4.11.2008 הגישה המשיבה בקשה בטענת "פרעתי" ובקשה לסגירת תיק ההוצאה לפועל ולביטול הליכי ההוצאה לפועל. בבקשה זו חזרה המשיבה על אותן טענות שנטענו על ידה במסגרת הבקשה הראשונה (להלן "הבקשה השנייה"). בתגובתו לבקשה השנייה טען המערער, בין היתר, כי יש לדחות את הבקשה השנייה על הסף בשל מעשה בית דין שקם עם דחיית הבקשה הראשונה. ביום 2.3.2009 התקיים דיון בפני רשם ההוצאה לפועל בבקשה השנייה. המערער לא התייצב לדיון. בדיון נחקרה המשיבה ולאחר הדיון החליט הרשם לקבל את בקשת המשיבה בטענת "פרעתי". תחילה דחה רשם ההוצאה לפועל את טענת המערער בדבר "מעשה בית דין", בקובעו: "מעיון בבקשה ובתגובה נשוא החלטת כבוד הרשם יעקובי עולה כי עניין הקשר בין התשלום שבוצע לבנק לבין ההסכם השני לא נבחן באמצעות חקירת הצדדים על גרסתם אלא מתוך עיון במסמכים שהוצגו בלבד. אשר על כן אין המדובר במעשה בית דין אלא באמרת אגב לכאורית, ואין כל מניעה לבחון את הדברים כעת" . באשר לבקשה לגופה, קבע הרשם, כי ההסכם השני מהווה המשך ישיר ובלתי נפרד של ההסכם הראשון, והוא מתייחס לכלל השיקים שאחז הזוכה בידיו, הן השיקים נשוא תיק ההוצאה לפועל והן שני השיקים שהופקדו על ידי המערער בבנק, ואשר המשיבה פרעה. עוד קבע רשם ההוצאה לפועל, כי מאחר שהמערער נמנע מלהגיע לדיון, יש לראותו כמי שלא הומצאה גרסה מטעמו. כן, הוסיף הרשם, כי הימנעות המערער מלהתייצב לדיון, כמו גם אי חשיפת רשימת השיקים נשוא ההסכמים, פועלת לרעתו. לסיום, קבע רשם ההוצאה לפועל כדלהלן: "הנני מקבל את טענת הפרעתי של החייבת [המשיבה - י.ש.]. החייבת פרעה את מלא החוב בתיק. הנני קובע כי החייבת שילמה לזוכה ו/או לב"כ, מאז נחתם ההסכם השני ועד למועד הדיון בפני (ביום 24.2.09) סך כולל של 51,375 ₪ (דהיינו - 34,000 ₪ לזוכה + 17,375 ₪ לבנק). תשלום זה מהווה סך של 12,375 ₪ מעבר לסך של 39,000 ₪ המתחייב בהסכם השני שביניהם. לפיכך על הזוכה להחזיר לחייבת את הסך של 12,375 ₪" (להלן: "ההחלטה השניה בטענת "פרעתי")". ההחלטה השניה בטענת "פרעתי" היא נשוא הערעור שבפניי. ג. טענות הצדדים המערער טוען, כי רשם ההוצאה לפועל טעה בכך שאיפשר למשיבה להרחיב חזית ולטעון בדיון טענות חדשות שלא נטענו בבקשה בטענת "פרעתי", בהתייחס לכך שהמשיבה הוטעתה לחתום על ההסכם בין הצדדים. המערער טוען כי שני השיקים הופקדו על ידו בבנק עוד בשנת 2004, ולכן ההסכם בין הצדדים לא התייחס אליהם, מאחר שלא נמצאו בידיו. המערער טוען כי לרשם ההוצאה לפועל לא הייתה סמכות לקבוע האם ההסכם שנחתם בין הצדדים לאחר מתן פסק הדין הופר, אם לאו, וכן לא הייתה לו סמכות לדון בבקשת המשיבה בהיותה נסמכת על "טענת קיזוז נטענת". עוד טען המערער, כי רשם ההוצאה לפועל טעה כשקבע כי שני השיקים שהופקדו על ידי המערער בבנק שייכים לאותה סדרת שיקים, הכוללים את השיקים נשוא תיק ההוצאה לפועל. לטענת המערער לא הוצגו בפני רשם ההוצאה לפועל כל ראיות לעניין זה. המערער מוסיף וטוען, כי רשם ההוצאה לפועל טעה כשקבע כי במהלך שנת 2005 שילמה המשיבה סכום של 10,000 ₪ למערער, וכי סכום החוב המוסכם בין הצדדים הסתכם ב- 50,000 ₪. כן, טען המערער, כי רשם ההוצאה לפועל טעה כשקבע כי המשיבה פרעה את מלוא סכום שני השיקים לבנק. המערער טען עוד, כי החלטה הראשונה של כב' הרשם יעקובי הקימה 'מעשה בית דין' בהתייחס לבקשת ה"פרעתי" השנייה שהגישה המשיבה, ולכן חייב היה רשם ההוצאה לפועל לדחות את הבקשה על הסף. טענה נוספת שהעלה המערער היא כי המשיבה לא הוכיחה שפרעה דווקא את הסכום המיוחד נשוא תיק ההוצאה לפועל, והמערער לא אמור היה לסגור את תיק ההוצאה לפועל. עוד טען המערער, כי ראש ההוצאה לפועל טעה משקבע כי אי התייצבות המערער לדיון פועלת לחובתו. בהקשר זה, טען המערער כי אי העדת אח המשיבה פועל לחובתה. בשולי הדברים, טען המערער, כי רשם ההוצאה לפועל צריך היה, לבקשת המערער, לפסול את עצמו מליישב בדין, שכן החלטות רשם ההוצאה לפועל העלו חשש ממשי למשוא פנים. לטענת המשיבה, במהלך שנת 2005, ובהתאם להסכם הראשון בינה לבין המערער, שילמה למערער סכום של 10,000 ₪. המשיבה טענה, כי לאחר ביצוע התשלום האמור, הסכימו הצדדים לקזז סכום של 14,000 ₪, מסכום החוב המוסכם בסך 50,000 ₪. המשיבה טוענת כי ההסכם השני בין הצדדים נועד לסילוק, סופי ומוחלט, הן של תיק ההוצאה לפועל והן של השיקים האחרים שהזוכה טען כי מצויים בידיו. המשיבה טוענת כי שילמה למערער, מדי חודש בחודשו, סכום מצטבר של 27,000 ₪. כן, טענה המשיבה כי המערער פעל בניגוד להסכם בין הצדדים והפקיד בבנק דיסקונט שני שיקים שנמשכו על ידי המשיבה. המשיבה טוענת כי נאלצה לפרוע את שני השיקים האמורים שסכומם הסתכם בסך של 20,675 ₪, כך שלמעשה היא שילמה למערער (לטענתה) סכום הגבוה ב-8,675 ₪ מהסכום שסוכם בין הצדדים. המשיבה טוענת, כי המערער מעולם לא הציג לה, או לאחיה, את השיקים נשוא ההסכמים, והוא בוחר להסתירם מבית המשפט (למעט שני השיקים נשוא תיק ההוצאה לפועל). עוד טוענת המשיבה, כי המערער פעל בניגוד לצו עיכוב הליכים שניתן על ידי רשם ההוצאה לפועל, בכך שהמשיך להפקיד שיקים שנמסרו לו על ידי המשיבה. המשיבה מוסיפה וטוענת כי שני השיקים, נשוא תיק ההוצאה לפועל, אינם שני השיקים שנמסרו לבנק. וכי כל השיקים הללו שייכים לסדרת שיקים שהיוותה את חוב המשיבה למערער. עוד טוענת המשיבה כי המערער סוחר שיק נוסף שלה, שבוטל כדין. ד. דיון דין הערעור להידחות. המערער העלה במסגרת הערעור מגוון טענות, אשר חלקן כלל אינן רלוונטיות לענייננו. אתייחס לטענות כסדרן. כאמור, המערער טען כי ההחלטה הראשונה בטענת "פרעתי" יצרה "מעשה בית דין", כך שרשם ההוצאה לפועל טעה כשלא דחה על הסף את הבקשה השנייה שהגישה המשיבה בטענת "פרעתי". אין בידי לקבל טענה זו של המערער. אמנם, לכאורה בשתי הבקשות שהוגשו על ידי המשיבה העלתה המשיבה טענות זהות. חרף האמור, ההחלטה הראשונה בטענת "פרעתי" לא הקימה "מעשה בית דין", שכן היא ניתנה בלא שקויים דיון בבקשה. אבאר. תיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל, התשס"ט-2008 שינה, בין היתר, את סדר הדין בבירור בקשה בטענת "פרעתי", כך שנוספה לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979, תקנה 27 הקובעת, כי רשם ההוצאה לפועל רשאי לדחות בקשה בטענת "פרעתי" בלי שקוים בה דיון. תיקון 29 פורסם בספר החוקים רק ביום 16.11.2008, ונכנס לתוקפו חצי שנה מאוחר יותר. משכך, תיקון זה לא חל במועד מתן ההחלטה הראשונה (10.9.2008), והדין הרלוונטי לענייננו הוא הדין שחל טרם התיקון. טרם תיקון 29, הורה סעיף 19(ג) לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז-1967, כי ראש ההוצאה לפועל ידון בבקשה בטענת "פרעתי" כאילו היה בית משפט שדן בבקשה בדרך המרצה, כאשר "המרצה פירושה - פניה בעל פה לבית המשפט, ובו מתייצבים שני בעלי הדין: המבקש משמיע את בקשתו והמשיב, משיב" (השופט י' זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995) בעמ' 709). ראש ההוצאה לפועל אמור היה, איפוא, (על פי הדין הקודם לתיקון 29) לקיים דיון בבקשה בטענת "פרעתי" ובה לשמוע את טענות הצדדים. ברוח זו נקבע, כי החלטת ראש ההוצאה לפועל בבקשה בטענת "פרעתי", אשר ניתנה בלא שראש ההוצאה לפועל שמע את טענות הצדדים, אינה מקימה מעשה בית דין וניתן לדון באותה בקשה מחדש (לעניין זה, ראו פסק דינו של כב' השופט ג'ובראן בעניין ע"א (חיפה) 1503/00 קוויט נ' בנק לאומי לישראל בע"מ). מסקנה זו רלוונטית לענייננו, בו ההחלטה הראשונה שנתן ראש ההוצאה לפועל ניתנה טרם תיקון 29 ועל יסוד כתבי הטענות בלבד, בלא שהתקיים דיון לגופו. לא זו אף זו, ההחלטה שניתנה דחתה את הבקשה בטענת "פרעתי" בראש ובראשונה מנימוק פרוצדורלי - לפיו הבקשה לא הוגשה במתכונת של בקשה בטענת "פרעתי". רק מעבר לדרוש, דחה הרשם את הבקשה לגופה, בלא שנימק את מסקנותיו. אינני מקבלת את טענות המערער, לפיהן חרג רשם ההוצאה לפועל מסמכותו בכך שדן בבקשה השנייה בטענת "פרעתי" שהוגשה על ידי המשיבה. כאמור, בסוגיית סמכות רשם ההוצאה לפועל, טען המערער כי רשם ההוצאה לפועל נעדר סמכות לדון בהסכם שנכרת בין הצדדים לאחר מתן פסק דין, במסגרת דיון בבקשה בטענת "פרעתי", וכי הוא אף נעדר סמכות לדון בטענת "פרעתי" שעניינה בזכות קיזוז נטענת. בספרו (הוצאה לפועל הליכים והלכות (מהדורה שביעית, 2009) בעמ' 275) השופט בר אופיר (להלן: "בר אופיר") מזכיר כי בית המשפט העליון עמד על כך ש"הטענה האמורה של הפרת ההסכם, איננה מילת קסם שעל - פיה יפסיק ראש ההוצאה לפועל, בכל מקרה את הדיון בטענת "פרעתי". במהלך הבחינה, לעניין סמכות ראש ההוצאה לפועל לדון בטענה זו, עליו לבדוק שני תנאים: (1) האם פסק הדין חדל מלהתקיים על פי אותו הסכם; (2) האם מתעוררת טענה שההסכם הופר. וכאשר מתמלאים שני תנאים אלה לא ידון ראש ההוצאה לפועל בטענה האמורה, והצדדים יופנו לבית המשפט על מנת שיברר את ההסכם קוים או הופר. אולם, כאשר ברור שההסכם שנכרת לאחר פסק הדין לא ביטל אותו ולא בא במקומו - כי אז אין מניעה להמשיך ולדון בטענת "פרעתי" בפני ראש ההוצאה לפועל..." (ראו גם פסק דיני בעניין ע"א (מחוזי ת"א) 1301/08 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' פרמרז פרהמנדפור). בענייננו, ההסכמים שנחתמו בין הצדדים לא ביטלו את פסק הדין אלא ביקשו לקיימו תוך יצירת הסדר כולל לתשלום כל חוב המשיבה למערער, הן על פי השיקים שהוגשו להוצאה לפועל, והן בגין אלה שטרם הוגשו על ידי המערער להוצאה לפועל. במצב דברים זה לראש ההוצאה לפועל הייתה נתונה הסמכות לדון בהסכמים שנכרתו על ידי הצדדים, שכל מטרתם היתה ביצועו של פסק הדין. כמו כן, אין בידי לקבל את טענת המערער, כי לראש ההוצאה לפועל לא הייתה סמכות לדון בבקשה בטענת "פרעתי", משום שעניינה 'בזכות קיזוז נטענת' ולא 'בזכות קיזוז קיימת'. ככלל, נהוג להבחין בין זכות קיזוז קיימת לבין זכות קיזוז נטענת. זכות קיזוז קיימת פירושה זכות שקיומה אינו שנוי במחלוקת, אשר הזוכה הודה בה במפורש או שהמדובר בזכות חלוטה. זאת, להבדיל מזכות קיזוז נטענת, שהינה זכות קיזוז השנויה במחלוקת. טענה כזו אמורה להעמיד לטוען עילת הגנה בפני תביעת יריבו, ובירורה של טענה כזו חורג מגדרי סמכותו של ראש ההוצאה לפועל בבואו לדון בבקשה בטענת "פרעתי". אינני רואה מדוע אבחנה נכונה זו, רלוונטית לענייננו, ואיני סבורה שטענת "פרעתי" שהועלתה על ידי המשיבה התייחסה לזכות קיזוז נטענת. הבקשה בטענת "פרעתי" עניינה בכך שהמשיבה שילמה, לטענתה, ביתר, סכום העולה על הסכום שהוסכם בין הצדדים, בהסכם השני. בין שאר טענותיו, טען המערער בכתב הערעור, כי רשם ההוצאה לפועל טעה בכך שלא פסל עצמו מלדון בתיק. ראשית, הדרך לערער על החלטת רשם ההוצאה לפועל שלא לפסול את עצמו היא בערעור בזכות לבית המשפט העליון (ע"א 7254/97 פרידמן נ' פרידמן, פ"ד נה(1) 449, 451 - 451 (1998)). שנית, ולמעלה מן הדרוש, אין מקום לבקשות פסילה מליישב בדין המבוססות על חוסר שביעות רצונו של בעל דין מהחלטות הרשם ומניהול ההליכים על ידו. מקומן של השגות בעניינים אלה בהליכי ערעור רגילים (בר אופיר, בעמ' 147). שאר טענות המערער הופנו כנגד קביעותיו העובדתיות של רשם ההוצאה לפועל בהחלטתו בבקשה השנייה בטענת "פרעתי. כך למשל, טוען המערער, בין היתר, כי רשם ההוצאה לפועל טעה כשקבע כי שני השיקים שנפרעו בבנק שייכים לאותה סדרה של שיקים הכוללים את השיקים נשוא תיק ההוצאה לפועל; כי רשם ההוצאה לפועל טעה בכך שקבע, כי במהלך שנת 2005 שילמה המשיבה סכום של 10,000 ₪ למערער, וכאשר קבע כי על פי ההסכם השני בין הצדדים סכום החוב המוסכם ביום 17.1.2006 עמד על סך 53,000 ₪ ולא 50,000 ₪. כמו כן, טען המערער כי רשם ההוצאה לפועל טעה כשקבע כי המשיבה פרעה את מלוא סכום שני השיקים שהופקדו על ידו בבנק. איני סבורה כי ראוי להתערב בקביעות אלו. קביעות הרשם בהחלטתו ניתנו לאחר חקירה ארוכה שנערכה לחייבת (המשיבה), כאשר הרשם ציין בהחלטתו, כי "חקירת ב"כ הזוכה הייתה ארוכה ומפורטת וכללה שאלות חוזרות ונשנות אשר במהלכן ניסה ב"כ הזוכה שוב ושוב לבלבל את החייבת. אולם, משנתה של החייבת נשארה כל העת ברורה, סדורה והחלטית" (בעמ' 3 להחלטה). כמו כן, החלטתו של הרשם היא החלטה מפורטת המשתרעת על חמישה עמודים, מנומקת היטב ומעוגנת בממצאים שהתגלו בחקירת המשיבה. בנסיבות אלו, ולאור ההלכה המושרשת, לפיה בית משפט שלערעור לא יתערב בנקל בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית לאחר שמיעת ראיות, והתערבות, כאמור, תעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים כגון שעה שנפל בהכרעתה של הערכאה הראשונה פגם היורד לשורשו של עניין (ראו: רע"א 922/06 ויינשטין נ' הפועלים האמריקאי ישראלי בע"מ), איני סבורה כי יש הצדקה כלשהי, להתערב בקביעותיו העובדתיות של הרשם ובתוצאה אליה הגיע בהחלטתו - ולפיה התקבלה בקשת המשיבה בטענת "פרעתי". ה. סוף דבר כמפורט בפסק הדין, סבורה אני כי דין הערעור להידחות ואני דוחה את הערעור. המערער ישלם למשיבה הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסך 8000 ₪ בתוספת מע"מ שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד תשלומם בפועל. הערבון שהופקד יועבר למשיבה, לידי בא כוחה, ע"ח ההוצאות שנפסקו.הוצאה לפועל