תעודת זכאות עמידר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תעודת זכאות עמידר / תעודת זכאות משרד הבינוי והשיכון: עתירה זו מופנית כנגד עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (להלן: "עמידר"), משרד הבינוי והשיכון (להלן: "המשרד") וועדת החריגים - שליד משרד הבינוי והשיכון, אשר דחו את בקשת העותרים לקבלת תעודת זכאות כחסרי דירה המקנה זכות לרכישת הדירה בה הם מתגוררים. הרקע העובדתי העותרים מתגוררים למעלה מ- 12 שנה בדיור ציבורי, בדירה שבבעלות עמידר ברחוב מגדל 88, רעננה (להלן: "הדירה"). העתירה שבפני הוגשה לאחר שבקשתם של העותרים לרכוש את הדירה על פי הנוהל המוגדר כמבצע "קנה ביתך" נדחתה וגם פנייתם לוועדת החריגים סורבה בנימוק שעל פי חוות דעת משפטית העותרים קיבלו את הדירה שלא כדין. הדירה הנדונה הינה דירה צמודת קרקע, הבנויה על מגרש ששטחו כ- 560 מ"ר והכללתם של העותרים במבצע תקנה להם זכות להנחות משמעותיות ממחירה. מן העובדות המפורטות בתגובת המשיבות לעתירה מסתבר כי איכלוס הדירה על ידי העותרים נעשה תוך סטייה מנוהלים ובהמשך למצג כוזב שהוצג על ידי העותר באשר להכנסות המשפחה, כמתואר בדו"ח מבקר המדינה (נספח ד' לתגובה). מן הדו"ח מצטיירת תמונה עגומה של העדפה פסולה של מקורבים וחריגה בוטה ממנהל תקין. הדירה נשוא הדיון התפנתה בשנת 1987. בשנת 1989 פורסמה הנחיה כי ניתן להשכיר את הדירה לזכאים שהם נכים המרותקים לכיסא גלגלים. בפברואר 1990 פנה העותר, שאחיו כיהן אותה עת כסגן ראש עירית רעננה, למשרד השיכון בבקשה לקבל את הדירה בשכירות מסובסדת מעמידר. מאחר שאחיו שימש כנציג העירייה בוועדת איכלוס מקומית של המשרד, הועברה בקשתו לוועדה לעובדי מערכת השיכון, המתכנסת בהרכב מיוחד כדי למנוע משוא פנים כלפי מקורבים. בישיבתה בחודש מאי 1990 דחתה הועדה את הבקשה בנימוק כי לא נמצאה סיבה המצדיקה חריגה מהכללים מאחר שלדייר הכנסה גבוהה והוא נשוי רק 4 שנים ולא 6 שנים כנדרש בנוהל. באוגוסט 1990 הגיש העותר לועדה ציבורית של משרד השיכון ערעור על החלטת הועדה וציין בערעורו כי הוא מפרנס יחיד ואשתו עקרת בית. לנוכח "שינוי הנסיבות" הובא ענינו של העותר בפני ועדה הדנה בערעורים עקב שינוי נסיבות ובטופס הפניה צוין שהאישה הפסיקה לעבוד ויצאה לחופשת לידה ולדברי בני הזוג היא לא תשוב בעתיד הקרוב לעבודה. מנהלת המרחב במחוז המרכז, שהיא גם יושבת ראש ועדת אכלוס מקומית אף המליצה לאשר למשפחה דירה בשכירות מסובסדת עקב שינוי בהכנסות המשפחה. בהמלצה צוינה כתובתה של הדירה, אולם משום מה לא ניתן היה להבחין בבירור שמדובר בדירה צמודת קרקע ולא צורף מידע על ייעודה של הדירה לנכים על פי החלטה מ- 1990. בנסיבות שלא הובהרו מצא הערעור את דרכו לועדה הבין-מחוזית במקום שיועבר לועדה הציבורית או לוועדה לעובדי מערכת השיכון. הועדה שהיתה מורכבת משתי מנהלות אזור אישרה את בקשת העותרים והדירה הושכרה להם בתנאי שכירות סוציאלית. מנהלת האזור אשר התבקשה להסביר את העברת הדיון לועדה הבין-מחוזית טענה כי מנהלת המחוז מסרה לה שאחיו של העותר אינו משמש עוד כחבר בוועדת איכלוס מקומית. אלא שעובדה זו הוכחה כבלתי מדויקת ומפרוטוקולים שבדק משרד מבקר המדינה הסתבר שאחיו של העותר המשיך להשתתף בישיבות ועדת איכלוס מקומית במועדים שקדמו לדיון בבקשת אחיו וגם לאחר מכן. בכל אותן ישיבות שימשה מנהלת המרחב כיו"ר הוועדה. יתרה מכך, בדיקת המידע אשר שימש בסיס לשינוי ההמלצה העלתה כי העותרת אומנם יצאה לחופשת לידה אך חזרה לעבודתה בעירייה, יום לאחר שבעלה טען כי אין בכוונתה לחזור לעבודה בעתיד הקרוב, ובטרם נדון הערעור. המבקר מסיים את הדיון בעניינם של העותרים בהפניה לאי דיוק נוסף בתיאור העובדות הנוגעות לאישור הזכאות. בטופס הערעור תוארה הדירה כדירה בת שני חדרים אף על פי שברישומי עמידר צוין כי הדירה היא בת חדר אחד. והמבקר מבהיר : "הצגת נתונים מטעים על גודל הדירה מעלה חשש שהיתה כוונה למסור דירה צמודת קרקע, לא מפני שהיה בה פתרון הולם למשפחה, אלא משום מתן טובת הנאה לדייר. טובת ההנאה לדייר, כמשתכן בתנאי שכירות סוציאלית, מתבטאת בתנאים הנוחים שבהם יוכל לרכוש את הזכויות בקרקע, והם, בין היתר, הנחה של עד כ- 50% ממחירו המלא של הנכס, היינו, עד כ- 100,000 ₪ במחירי יולי 1991". את ממצאי הבדיקה מסכם המבקר במסקנה כי סדרה של פעולות לא תקינות שנעשו במחוז מרכז של משרד השיכון ועמידר הביאה להקצאת דירה צמודת קרקע ברעננה, שנועדה לתת פתרון דיור לנכים, לדייר שלא היה זכאי לכך. המבקר מדגיש כי אופן הטיפול בבקשה ומתן מידע לא נכון על ידי עובדי המחוז מהווים חריגה מסדרי מינהל תקין ואף מעלים חשש לפגיעה בטוהר המידות. בעקבות ביקורת חמורה זו הועבר הנושא לחקירת המשטרה ובתאריך 8.9.93 הוגש נגד העותרים כתב אישום בו הואשמו בניסיון לקבלת דבר במירמה (ת.פ. 1306/93). יחד עמם הואשמה מנהלת מרחב במשרד השיכון במרמה והפרת אמונים. על פי האמור בגזר הדין מיום 15.2.98 הדיון שהתנהל בבית המשפט היה ארוך ומייגע ונשמעו עדים רבים, אלא שבשלב מסוים נפטר עד עיקרי שהיה אמור להעיד נגד עובדת משרד השיכון וב"כ התביעה חזר בו מהאישום נגדה והיא זוכתה. לאחר דברים אלה הגיעו הנאשמים הנותרים - העותרים שבפני - להסדר טיעון עם התביעה לפיו זוכתה העותרת מהעבירה שיוחסה לה ואילו העותר הודה בכתב אישום מתוקן בעבירה של ניסיון לקבלת דבר בתחבולה. לאחר קבלת תסקיר של שירות המבחן, החליט כב' השופט מועלם לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהסתפק בהטלת מבחן ועבודות לתועלת הציבור ללא הרשעה. זה השלב לציין כי למרות שהוכח מעבר לכל ספק שהקצאת הדירה נעשתה בניגוד לכללי מינהל תקין ולמרות ההליך הפלילי המתואר לעיל המשיכו העותרים להתגורר בדירה ועתה הם מבקשים להכלל במבצע "קנה ביתך". נוהל המבצע מגדיר "זכאי" כ"מי שעונה להגדרת 'חסר דירה' מאז מגוריו בשיכון הציבורי ובלבד שהתגורר בדירה ציבורית כדין ..." (ההדגשה שלי - ש.ד.). לנוכח השתלשלות הענינים המתוארת לעיל, אין אני סבורה שניתן להגדיר את מגורי העותרים בדירה כ"מגורים כדין". מאחר שלידתה של זכות הדיירות היתה בחטא, הענקת הזכאות לרכישת הדירה יהא בה משום מתן פרס לחוטא בכך שתאפשר לו לקטוף את פירות המעשה הבלתי תקין ולהנות מהנחות מפליגות ברכישת הדירה. כפי שאף צוין בדו"ח מבקר המדינה. העותר טוען כי גזר הדין המקל והעובדה שעמידר ומשרד השיכון איפשרו לו להמשיך להתגורר בדירה - בתנאי שכירות רגילים מהווים ראיה לכך שאין לייחס חומרה יתרה לאותה "הטעיה" של משרד השיכון באשר למצבה הכלכלי של המשפחה. אין אני תמימת דעים עמו ואני סבורה שיתכן ומאן דהוא שגה בכך שלא בחן את עצם הזכאות של העותרים להמשיך להתגורר בדירה בבעלות ציבורית המיועדת לנכים ולנזקקים. אולם מחדל זה אינו מצדיק הוספת חטא על פשע על ידי חריגה נוספת מנוהלים במתן זכות לרכישת הדירה, שתאפשר לעותרים לממש את תוכניתם לזכות בדירה צמודת קרקע במחיר נמוך במידה ניכרת ממחיר השוק. לאור האמור לעיל, החלטתי לדחות את העתירה. העותרים ישלמו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.מסמכיםמקרקעיןדייר מוגן (הגנת הדייר)דירות עמידר / עמיגור / חלמיש