הוגשה תביעה להכרה במחלה בדרכי הנשימה שבא לקה התובע כפגיעה בעבודה כתוצאה מפקידה שעישנה לידו במקום העבודה. התובע לקה בשפעת וכשחזר לעבודה לא הצליח להחלים מהמחלה שכן הפקידה בעבודה ישבה בלובי ועישנה באופן כבד בסמוך לתובע במתחם העבודה. העשן צרב לו בגרון ובחזה ועל אף בקשותיו שלא יעשנו במקום העבודה, בהתאם לחוק של הכנסת, לא עזר לו כלום. הפקידה עישנה והמנהל במקום לא אסר עליה לעשן. מאחר ופניותיו לא הועילו פנה התובע לרופא תעסוקתי מטעם קופת חולים ועירב אותו בנושא, וכן גם רופא של משרד הבריאות. יחד הם ביקרו במקום העבודה וקבעו, שאמנם כן, אין לעשן במקום והעישון איננו תקין ואני עלול להינזק מכך ויש לעשות צעד לשיפור המצב. הממונה קבע שאחד החדרים של עובד שעישן בנוסף לפקידה ישמש גם כחדר עישון כאשר חדר העישון הזה פנה אף הוא ללובי והעשן יצא ללובי. על פי חוות הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על ידי בית הדין לעבודה, סבל התובע ממחלה בשם ריניטיס, אשר יש קשר בינה לבין עבודתו. המומחית קבעה כי התובע לקה במחלתו על דרך של החמרה. הקביעה כי לתובע היה מצב בסיסי תחלואי שהיה רדום, אינה מבוססת על רישומים. אך גם אם חלה התובע במחלתו על דרך של החמרה ולא על דרך גרימה, הרי קבעה המומחית כי מצב זה לא היה מתעורר אילמלא הגירוי המתמיד של עשן הסיגריות שהתובע נחשף לו, ואשר גרם לפגיעות זעירות חוזרות ונשנות מיקרוטראומות - בדרכי הנשימה. לפיכך בית הדין לעבודה קובע כי מחלת התובע בדרכי הנשימה הינה בגדר פגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה - 1995 ותביעתו התקבלה. הכרה בתאונת עבודהטבק / סיגריותעישון במקומות ציבוריים