סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 קובע כי לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר וכי שימוש של עוסק בשמו בתום לב, לשם מכירת נכס או מתן שירות, לא ייחשב כשלעצמו גניבת עין. מטרתה של עוולת גניבת עין היא להגן על המוניטין של מי שמוכר טובין או נותן שירות מפני מצג מטעה, כאילו המוצר שנמכר על-ידי אחר, או השירות הניתן על-ידי אחר, הם של בעל המוניטין או קשורים אליו. להבדיל מתביעה בדבר הפרת סימן מסחר, שאז הבדיקה מתמקדת בדמיון המטעה בין הסימנים עצמם, בעוולת גניבת עין על בית-המשפט לבחון אם מעשיו של העוסק גרמו להטעיה ביחס למקור המוצר ועל התובע להוכיח שרכש מוניטין בקשר לטובין או לשירות ומהו אותו מוניטין, ההכרה וההוקרה לו זכו הטובין או השירות. חשוב לציין כי בית המשפט קבע כי לעתים, עצם החיקוי מצביע על המוניטין של המוצר או השירות נושא החיקוי, שאם לא היה נהנה ממוניטין, לא היה טעם לחקותו. מוניטיןשאלות משפטיותגניבת עין