הסכם הניידות נערך מכוחו של סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי אשר קובע כי המוסד לביטוח לאומי, לאחר התייעצות עם ועדת העבודה והרווחה ועם המועצה ועל פי הסכם בינו לבין הממשלה או לבין גוף ציבורי שקבע השר על דעת הממשלה, רשאי ליתן בשם הממשלה או הגוף הציבורי, שלא בדרך קבע, לכלל תושבי המדינה או לסוגים מהם, הטבות סוציאליות שאינן ניתנות לפי חוק זה או לפי חיקוק אחר. תכליתו של הסכם הניידות הינה לבחון את ניידותו של הטוען למוגבלות בניידות על פי מצב ניידותו לאשורו, כפי שהוא מתבטא אצלו בחיי היום-יום. הגמלה הניתנת מכוח הסכם הניידות מטרתה לסייע במימון תחליף לרגליים שאינן מתפקדות כראוי ולהקל על ניידות המוגבל. עניינו של ההסכם הוא במתן הטבות סוציאליות לנכה, דבר המאפיין מדיניות סעד ורווחה. מאחר וישנה חשיבות חברתית סוציאלית רבה להסכם ונוכח התעצמותן של זכויות הפרט לחירות ולשוויון הזדמנויות מקום שהאמור בהסכם אינו ברור יש לפרשו על ידי בית הדין הארצי לעבודה לטובת המוגבל בניידות. יחד עם זאת בית הדין לעבודה לעיתים מגביל את מחויבות המוסד לביטוח לאומי , כתוצאה משיקולי תקציב ופרשנות ההסכם תיעשה בהתאם לאיזון הנדרש בין האינטרסים חברתיים לבין ההיבטים התקציביים הכרוכים ביישומו והנובעים הימנו. חוזהפרשנות חוזהניידותפרשנותביטוח לאומי