שותפות רשומה הגישה תביעה לפיצוי כספי בגין הפרת הסכם שנכרת בינה לבין עיריית רמלה מכוח מכרז שפרסמה העירייה. בתביעה לא הייתה מחלוקת בין הצדדים, כי ההסכם בוטל על ידי עיריית רמלה, והשאלה הייתה בנסיבות שבעטיין בוטל ההסכם שבין העירייה לתובעת, ובמילים אחרות, האם הייתה העירייה רשאית לבטלו. בעניין זה אחזו הצדדים בגרסאות עובדתיות קוטביות ואף סותרות. בעוד שהתובעת טוענת כי עיריית רמלה ביטלה עימה את ההסכם באופן חד צדדי ובלא מתן נימוקים ענייניים, טוענת העירייה מנגד כי ביטול ההסכם על ידה נעשה דווקא לאור מצגיה והתנהלותה של התובעת, שהביעה, כך על פי הטענה, חוסר רצון להמשיך בחוזה לנוכח זאת שהבינה בשלב מסוים כי העסקה העומדת ביסודו אינה משתלמת לה, לנוכח מכלול העדויות בית המשפט קיבל את התביעה, וחייב את עיריית רמלה לשלם לתובעת פיצויי קיום בגין הפרת ההסכם בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין תביעה כנגד בית כלא ברמלה : הוגשה תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, כתוצאה מתאונה שארעה לו בהיותו אסיר בכלא ברמלה ובמהלך עבודתו במכבסת בית הסוהר. התובע ציין טען כי התאונה ארעה בעת עבודתו במכבסת בית הסוהר - במרכז הרחבה במכבסה של בית הסוהר יש בור ניקוז של מים. ובלכתו להפעיל מכונה. הבור של הניקוז היה חשוף. ללא רשת בטחון. כף רגלו נכנסה לתוך הבור והוא עיקם את הקרסול. בית הכלא ברמלה הכחיש את נסיבות ארוע התאונה. בית המשפט ציין בפסיקתו כי במקרה שמדובר בתאונת עבודה אשר בה נפגע עובד, יש לדקדק דווקא עם אחריות המעביד לתאונות עבודה ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו שגרמה או תרמה לתאונה. היסוד הרעיוני לקביעת הלכה זו הוא בכך שהמעביד הינו זה המופקד על המפעל או העבודה שבמסגרתה מבצע העובד את המוטל עליו ומתפקידו לדאוג שתנאי העבודה ושיטת העבודה יהיה בטוחים, והעובד יודרך כראוי כיצד לבצע מלאכתו. כמו כן צוין כי עובד העושה עבודה מסוכנת למען מעבידו אינו נותן את דעתו תמיד רק על בטחונו האישי שלו. אין זה ממידת הסבירות לדרוש ממנו שינהג כן, ולבוא אליו בטענה שאילו עשה את הכל כדי להישמר לנפשו, היתה הסכנה חדלה להיות סכנה. בוודאי עליו להזהר בעבודתו. אבל יש להכיר בכך שדוקא אצל העובד הטוב קיים הרצון לעשות את מלאכתו היטב, ולשם כך הוא מוכן אפילו לקבל על עצמו סיכוני גוף. ועוד הכירו בתי-המשפט גם בכך שכרגיל העובד אינו עושה את עבודתו בתנאים המאפשרים לו לשקול בישוב הדעת את הסיכונים לעומת הצורך לעשות את המלאכה, כדרך שאנו עושים לאחר מעשה באוירה השקטה של אולם המשפטים, לאור האמור לעיל בית הכלא ברמלה חויב לשלם פיצויים לתובע בסך של כ - 100.000 ₪ בתוספת שכר טרחת עורך דין תביעה כנגד הועדה המקומית לתכנון ולבניה ברמלה : התובעים, 60 במספר, הגישו תביעה כנגד הועדה המקומית לתכנון ולבניה ברמלה על פי סעיף 179 לחוק התכנון והבניה, וזאת בגין פגיעה נטענת בנכסיהם וירידת ערך נכסיהם בגין תוכניות מתאר בעיר רמלה. הועדה המקומית לתכנון ולבניה ברמלה דחתה את תביעת התובעים ואלו הגישו ערר לוועדת הערר לתכנון ובניה מחוז מרכז ועדת הערר מינתה שמאית מכריעה, בהתאם לסעיף 198(ד) לחוק בשומתה, קבעה השמאית המכריעה, כי על הועדה לשלם לתובעים פיצויים וקבעה את שכר טרחתה של השמאית. הועדה ערערה על השומה לוועדת הערר בהתאם לסעיף 198(ה)(4), ועדת הערר קבעה כי דין הערעור להידחות למעט ביחס למספר תובעים אשר בגינם הופחת סכום הפיצויים וחייבה את הועדה בהוצאות התובעים. הועדה המשיכה והגישה ערעור מנהלי לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים אף ערכאה זו דחתה את ערעור הועדה וחייבה אותה בהוצאות היות והועדה נמנעה מתשלום מלוא הפיצויים וההוצאות שנפסקו לטובת התובעים פנו התובעים למימוש פסקי הדין וההחלטות בלשכת ההוצאה לפועל תביעה כנגד איגוד ערים לחינוך על יסודי ברמלה : הוגשה תביעת פיצויים כנגד איגוד ערים לחינוך על יסודי רמלה, לטענת התובעת, היא נפלה עת עסקה בניקוי חלונות בבית ספר תיכון כעובדת של איגוד ערים לחינוך על יסודי רמלה. התובעת טוענת כי נפלה מאדן החלון עליו עמדה לצורך ביצוע הניקוי. התובעת טוענת עוד כי איגוד ערים לחינוך על יסודי רמלה ניהל ואפשר שגרת עבודה מסוכנת והרת אסון ובכלל זה לא סיפק סולם או פיגום או ציוד בטיחותי אחר לעבודתה, לא הזהירה מפני סכנה אפשרית, לא הדריך ולא פיקח על העבודה כראוי, הטיל עליה משימות מסוכנות ללא ציוד מגן, פעל בניגוד לכל דין ושלא בהתאם להנחיות המחייבות של משרד החינוך, לרבות חוזרי מנכ"ל שונים, יצר לחץ ועומס יתר בעבודה תוך סיכון בריאות העובדים בכלל והתובעת בפרט, לא נהג כמצופה ממפעיל בית ספר או עובדי ניקיון או מחזיק מקרקעין סביר. התובעת ביססה תביעתה על טענת רשלנות וכן על טענת הפרת חובה חקוקה, בהקשר זה טענה להפרת הוראות סעיפים 50, 57 ו- 175, לתקנות הבטיחות בעבודה, הפרת הוראות בחוק ארגון הפיקוח על העבודה ותקנותיו ופקודת העיריות, לטענתה ההפרה גרמה לנזק מסוג הנזקים אליהם התכוון החיקוק. בית המשפט פסק פיצויים בסך של כ- 35,000 ₪ בתוספת שכר טרחת עורך דין תביעה כספית כנגד עיריית רמלה : הוגשה תביעת פיצויים כנגד עיריית רמלה המבוססת על הטענה לפיה עיריית רמלה הרסה שלא כדין חומה בעיר העתיקה של רמלה. התובעים טוענים כי הם היו דיירים מוגנים במוסך ובחצר, ולטענתם הרס חומת החצר הפך את הפעלת המוסך לבלתי אפשרית וכתוצאה מכך הם איבדו את זכותם לדיירות מוגנת. התובעים טענו כי הם זכאים לפיצויים מהעירייה, בשל כמה סיבות וטעמים, ראשית, התובעים טענו שעיריית רמלה התרשלה בכך שלא המציאה לידיהם את ההתראות עובר להריסת החומה והוצאת צו הגינון, וזאת למרות שהעירייה ידעה היטב שהתובעים הם המחזיקים במבנים. שנית, התובעים טענו שלא הייתה הצדקה להוצאת צו הריסה, אלא היה מקום לשקול אופציות סבירות ומידתיות יותר, כגון צו לתיקון החומה. ושלישית, התובעים טענו כי העיריה עשתה עושר ולא במשפט בכך שבמקום להפקיע את השטח כדין ולשלם לתובעים פיצוי בגין כך, מצאה לה העיריה דרך מקורית להפקיע את השטח ללא צורך במתן פיצויים. בית המשפט פסק כי התביעה נגד עירית רמלה מתקבלת והיא חויבה לשלם לכל התובעים יחדיו סך של 45,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק בית סוהר / כלאמאסר