##כיצד ניתן לקבל פיצויים על תאונות ילדים בחופשה ?## במסדרת תביעות פיצויים בגין תאונות ילדים בחופשה יש להוכיח רשלנות מצד גורם כלשהו על מנת לקבל פיצוי כספי, בין היתר: אי דאגה לשילוט אזהרה מתאים, אי מניעת גידור ושמירה למנוע כניסה למקומות מסוכנים שאינם מיועדים למטיילים, אי פיקוח בכלל ו/או לא פיקחו מספיק ו/או כיאות על ציבור המטיילים והנופשים, ביצוע פעולות ברשלנות ו/או בפזיזות ו/או תוך כדי עצימת עיניים ו/או בחוסר זהירות ולא כפי שבעלי ו/או מחזיקי ו/או תופסי מקרקעין היו פועלים בנסיבות העניין, הפרת חובות חקוקות שנועדו לטובת המטיילים והנופשים. ##תביעות בגין תאונות ילדים בחופשה בכינרת:## בת"א 4457-10-11 שמש אור נ' עלי עודה, נדונה תביעת נזקי גוף של אדם שנפגע מקצוות חשופים של עגלת ברזל שהייתה במי הכנרת, עת רחץ בכנרת. שם נקבע כי מאחר שהמפגע המדובר היה גורם מזהם, הרי שהמחדל באי הוצאתו על ידי הגורם האחראי על ניקיון הכנרת, מהווה התרשלות של אותו גורם, המקיימת קשר סיבתי לפגיעה שנגרמה. לעומת זאת בת"א (עכו) 1742-08 - חסן מוחמד חסן ואח' נ' חניון, הוגשה תביעה לפיצויים בגין תאונה של ילד בחופשה עת נדקר בברכו ע"י קוץ של עץ דקל, במהלך נופש משפחתי בתחומי כפר נופש בקיבוץ. בית המשפט דחה את התביעה בגלל שהתובעים, אשר נטל הראיה רובץ לפתחם, לא הוכיחו ברמה הנדרשת במשפט אזרחי עפ"י מאזן הסתברויות כי הילד נפגע בנסיבות לעיל. ##תאונות ילדים בחופשה בנהרות ונחלים:## חוק הסדרת מקומות רחצה, תשכ"ד-1964 מגדיר את סמכויות שר הפנים להכריז על רצועת "חוף ים, נהר או אגם" כמקום אסור לרחצה (סעיף 1) או כמקום רחצה מוכרז (סעיף 3). העובדה שלא נקבע כי חוף מסוים הינו מקום אסור לרחצה, משמעו כי מדובר במקום מותר לרחצה ואין משמעות לעובדה שלא הוכרז כמקום רחצה (ת"א (מחוזי-חיפה) 1520/99 אלעד קריאל נ' קיבוץ משמר העמק ות"א ( של'-חי') 11880/05 עזבון המנוחה נאוה שאר ישוב ז"ל נ' מדינת ישראל. סעיף 4 לחוק הרחצה מאפשר לשר הפנים לקבוע הוראות שונות, לרבות הוראות בטיחות, בנוגע ל-"מקום רחצה". הכוונה כאן היא רק למקום שהוכרז כמקום רחצה. ראו לעניין זה בדברי ההסבר להצעת חוק הסדרת מקומות רחצה, תשכ"ד-1964 : "לפי החוק המוצע יהא שר הפנים רשאי להטיל על הרשות המקומית שבתחומה נמצא מקום רחצה שנקבע על ידי השר, חובה לקיים תנאי בטיחות ותברואה ותנאים אחרים, הכל כפי שיקבע בצו..." סעיף 6 לחוק הרחצה, מאפשר לרשות המקומית (באישור השר) לקבוע הוראות שונות, לרבות הוראות בטיחות, בנוגע "להסדרת הרחצה בים, בנהר, באגם או בבריכת שחיה". כלומר, בעוד סמכות השר לקבוע כללי בטיחות מוגבלת רק למקום רחצה מוכרז, סמכות הרשות המוניציפאלית לקבוע כללי בטיחות חלה על כל מקום בו ניתן להתרחץ. המסקנה העולה מכך היא כי מקום שלא מדובר במקום רחצה מוכרז, הרי שהסמכות לקבוע לגביו כללי בטיחות הינה סמכותה של הרשות המוניציפאלית, כאשר שר הפנים הוא הגורם המאשר את אותם כללים. ##אחריות רשויות הניקוז בישראל על תאונות ילדים בחופשה:## כאשר איסור הרחצה במקום כלשהו נובע מסיכון קיים במקום, לדוגמא כשמדובר במקום שמסוכן לקפוץ בו, האחריות לקבוע כללי בטיחות ולאוכפם מוטלת על הגורמים הקבועים בחוק חוק הסדרת מקומות רחצה, אולם, מקום בו מעשה או מחדל של מחלקת ברישוי והפיקוח מהווה התרשלות אשר מקיימת קשר סיבתי לתאונה ולנזק שנגרם, ניתן להטיל עליה אחריות. רשות הניקוז הינה רשות אשר הוקמה מכוח חוק הניקוז וההגנה מפני שטפונות, תשי"ח-1957 וצו הניקוז וההגנה מפני שטפונות ( הקמת רשויות ניקוז), תש"ך-1960 ). סעיף 12 לחוק הניקוז קובע כך – "12. תפקידי רשות הניקוז תפקידי רשות הניקוז הם לדאוג לניקוזו הסדיר של התחום שנקבע לה בצו המקים, ולשם כך להקים, לשנות ולהחזיק ולפתח מפעלי ניקוז באותו תחום; במילוי תפקידיה אלה תפעל רשות הניקוז גם למניעת מפגעי בריאות. בנוסף, על פי צו רשויות נחלים ומעיינות ( הטלת תפקידי רשות נחל על רשויות ניקוז), תשס"ג-2003, הוטל על רשות הניקוז לפעול גם כרשות נחל מכח חוק רשויות נחלים ומעיינות, תשכ"ה-1965. ##אחריותה של המדינה כבעלת המקרקעין:## ת"א 42621-11-12 פלוני נ' מדינת ישראל, דובר על תאונה של ילד בחופשה, שם הוגשה תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לו לאחר שקפץ ' קפיצת ראש' לנהר הירדן. בית המשפט ציין כי ככלל, לבעל נכס מקרקעין חובת זהירות מושגית כלפי המבקר בנכס, גם אם הוא אינו מחזיק בנכס בפועל (רע"פ 4348/08 אפרים מאיר נ' מדינת ישראל), אולם, המדינה אינה כיתר בעלי הנכסים ולכן עוגנה בסעיף 8 לחוק הנזיקים האזרחיים ( אחריות המדינה), תשי"ב-1952 ההוראה כי אין המדינה אחראית בנזיקים בתורת בעלת נכס שהוקנה לה מכוח החוק בלבד, כל עוד לא קנתה אחיזה בנכס. כך, כאשר מדובר בנכס מקרקעין שהוקנה למדינה על פי חוק, והיא אינה נוהגת בו מנהג בעלים, אין להטיל עליה אחריות נזיקית רק מכוח היותה בעלת הזכויות ( ע"א 3887/01 סויסה נ' חברת מוסדות חינוך ותרבות והתחדשות שכונות אשקלון בע"מ, ת"א (של'-ת"א) 11757-07 דניאלי נ' קרן קיימת לישראל ות"א ( של'-י-ם) 12692-08 פלוני נ' מועצה מקומית הר אדר. ##אחריות חברה פרטית כבעלת המקרקעין:## בעלות וחזקה במקרקעין או באתר , ניהול או הפעלת אתר נופש, אשר יש בהם סיכון, יוצרים חובת זהירות מושגית כלפי המבקרים או המוזמנים במקום , ומכאן חובותיהם של אלו כלפי המבקרים והמוזמנים, למנוע סיכונים בלתי סבירים באתר או במקרקעין , ולאפשר לציבור המבקרים והמוזמנים לבקר במקום במידת הבטיחות הראויה (ראו: ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' אהרון זוהר ואח', ע"א 1068/05 וערעור שכנגד עיריית ירושלים נ' עמרם מימוני ואח', ע"א 145/80, ע"א (מחוזי-נצרת) 2176/02 חברת מרכז תרבות נוער וספורט בע"מ נ' אוטמזגין, ת"א (שלום-עפולה) 27294-08-10 אירינה חמלינצקי נ' המרכז הלאומי לספורט החורף בישראל ות"א (שלום-נצרת) 5693/07 זכרצינקו קטרינה נ' חב' הר החרמון שרותי ספורט ונופש בע"מ). הפעלת האתר יוצרת זיקה וקשר שענינו שליטה ופיקוח על האתר המקימה את חובת הזהירות המושגית של הנתבעת כלפי המבקרים בו ובהם התובע" (ראו: ת"א (שלום-עפולה) 2777/06 קסלר לאוניד נ' המרכז הלאומי לספורט החורף בישראל). ##תאונות ילדים בחופשה בטיול מאורגן:## בת"א (חי') 1142/82, התובע, תלמיד תיכון כבן 16 מארה"ב, הגיע ארצה יחד עם קבוצת נערים ונערות בני גילו, שהשתתפו בטיול שאירגנו הנתבעים. במהלך הטיול בנחל המצוי בתחום שמורת-טבע, הוביל המדריך את הקבוצה בשביל עוקף ומסוכן, העובר במצוק תלול, שבתחתיתו זורם נחל. המדריך הוביל את הקבוצה באותו שביל, למרות היותו מצוי בקטע שהכניסה אליו נאסרה במפורש בשלט שהוצב במקום, בגלל סכנת נפילה. תוך כדי הליכה בשביל, החליק התובע, נפל מגובה רב לתהום שבתחתית המצוק ונפצע קשה ביותר. בית המשפא פסק כי הנתבעים לקחו על עצמם מידת סיכון בלתי-סבירה והוכח שהחברה לא הדריכה כיאות את המטיילים ולא הסבירה להם כיאות את מסלול ההליכה וסביבותיו. והוכח עוד, שהיא לא הזהירה אותם מפני הסכנות שכרוכות בהליכה על השביל העוקף. היא לא הדריכה ולא הזהירה באופן כללי, והיא לא עשתה זאת באותו אופן מיוחד שנדרש לבני נוער אמריקאים, שאינם מנוסים בהליכה במסלולים דומים. גם בכך היא הפרה את חובת הזהירות שהיא חבה כלפי התובע. קטינים