|
תביעות ע"י עורכי דין בבת ים עיריית בת ים - תביעה בגין ארנונה ומים הוגשה תביעה כספית ע"י עיריית בת ים בגין ארנונה ומים, הנתבעת שכרה את הנכס מצד ג', לטענתה, לא החזיקה בנכס בתקופה הנטענת ועיריית בת ים פעלה על סמך חוזה להארכת תקופת השכירות, שזוייף ע"י צד ג'. כפי שעלה מחקירת הנתבעת, ידעה הנתבעת על כך שהמשכיר, צד ג', העביר את הדירה על שמה בעירייה ומסר לעירייה את חוזה השכירות. עוד עולה כי בסיום השכירות, לא פעלה על מנת להודיע לעירייה על סיום השכירות והחלפת שם המחזיק בעירייה. תיק החקירה בעקבות התלונה שהגישה הנתבעת במשטרה כנגד צד ג' על זיוף המסמך, נסגר מחמת שלא נמצאו ראיות מספיקות להעמדה לדין. לאור האמור, בית המשפט חייב את הנתבעת לשלם לעיריית בת ים את החוב וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין פגיעת גוף כתוצאה מרשלנות עיריית בת ים אישה שנפגעה לטענתה בעת שנתקלה במפגע בכביש המצוי בבת ים הגישה תביעה כנגד עיריית בת ים וכנגד חברת הביטוח שלה. עורך הדין של התובעת טוען כי העירייה אחראית לנזקי התובעת בשל היותה בעלת המקרקעין שבשטחם נפלה. לטענתו העירייה התרשלה באחזקת המדרכה והותירה בה מפגע. רשלנותה מתבטאת גם בעובדה שלא הוצב במקום עמוד תאורה. נטען כי יש במעשי ומחדלי העירייה גם משום הפרת חובה חקוקה מכוח פקודת העיריות. עוד לטענת עורך הדין של התובעת יש להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו" על פי סעיף 41 לפקודת הנזיקין ולחילופין "דבר מסוכן" על פי האמור בסעיף 38 לפקודה ובעקבותיו העברת נטל הראיה לעירייה להוכיח שלא התרשלה.במנחילגרסת העירייה, התובעת כלל לא הוכיחה טענתה בדבר קיומו של מפגע והעדר תאורה. לטענת עורכי הדין של עיריית בת ים גרסת התובעת אינה אחידה שכן קיים שוני בין הגרסה המוקדמת שמסרה בכתב התביעה לבין גרסה מאוחרת שמסרה בתצהיר עדותה הראשית. בהקשר זה נטען כי עדות התובעת בתצהירה הינה עדות כבושה ואין לתת לה משקל ראייתי וכן נטען כי הינה עדות יחיד של בעל דין שכן שאר עדי התובעת לא ראו את האירוע בהתרחשו. עורך הדין של העירייה מוסיף כי גם תמונות המקום עליהן נסמכת התובעת אינן קבילות, באשר הן צולמו מבלי שהתובעת נכחה במקום ובמועד לא ידוע. לטענת העירייה לא התקבל אצלה כל דיווח אודות המפגע עובר לנפילת התובעת ועל כן אין לצפות ממנה לפעול למניעתו מבלי שידעה על קיומו. בית המשפט ציין בפסיקתו כי אין חולק שעירייה חייבת לטפל במפגעי בטיחות שיש בדרכים הנמצאות בטיפולה ואחזקתה, ואולם לא כל סטיה "מיושר מתמטי" של מפלסי דרכים היא מפגע. ציבור המשתמשים ער ויודע ש"יושר" כזה אינו קיים ואינו יכול להיות קיים במציאות, והוא נדרש למינימום ההכרחי של זהירות, לבל יינזק מ"אי-יושר" של מה בכך וכי כאשר קיים מכשול מהותי כגון בור במדרכה או הבדלי גובה פתאומיים הנובעים מסדק שעין אדם לא יכולה להבחין בהם מראש, אלו הם סיכונים שאינם בגודל הרגיל והמקובל אותם יכול וחייב אדם לצפות, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר במקום בלתי מואר. לאור האמור לעיל חויבה עיריית בת ים לפצות את התובעת בשל פגיעה תביעה בגין תשלומי יתר של ארנונה שנגבו מהעירייה הוגשה תביעה כספית כנגד עיריית בת ים, בגין תשלומי יתר של ארנונה שנגבו מהעירייה שלא כדין. הנכס נשוא החיוב בארנונה ששיעורה נתון במחלוקת שימש בתקופה הרלבנטית כמקבץ דיור. בכתב התביעה העלתה התובעת טענות רבות. טענה מרכזית של התובעת היא כי מדובר בנכס המשמש למגורים ויש להטיל עליו ארנונה בשיעור החל על דירות מגורים. טענה נוספת של התובעת תוקפת את חוקיותו של הסיווג החדש של "דיור מוגן/מלון דירות" שהתווסף לראשונה (לטענת התובעת) לצו הארנונה של העירייה הנתבעת בשנת 1986, משום שהתעריף שנקבע בעת הוספת סיווג זה חורג מהמותר על פי חוקי ההקפאה שהיו אז בתוקף ולא ניתן היתר השרים לחריגה זו. נשמעו עדויות קצרות למדי של שני עדי תביעה: הראשון היה בתקופה הרלבנטית סמנכ"ל הנכסים של קבוצת החברות שהתובעות היא אחת מהן, והשנייה הייתה מנהלת מקבץ הדיור שבנכס אליו מתייחסת התביעה ושל עד הגנה אחד שבין שאר תפקידיו מכהן כמנהל הארנונה בעירייה בבת ים. בית המשפט פסק כי מאחר ולא ניתן היה להגיע מהנתונים המספריים שהוצגו לתוצאה מספרית ודאית בדבר הסכום המגיע לתובעת הוא הורה בזה כי העירייה תשיב לתובעת את סכומי הארנונה שגבתה ממנה ביתר בשנות המס הכלולות בתביעה בקשה לצו מניעה כנגד עיריית בת ים הוגשה תובענה ע"י חברה בע"מ למתן צו מניעה קבוע האוסר על עיריית בת ים להמשיך בהליכי הוצל"פ נגד התובעת בגין דו"חות מסויימים על עבירות חניה. הטענה הייתה כי עובר העבירות נשוא הדו"חות, הוא אדם שהיה עובד שלה, אך העבירות הן שלו ולא שלה, וכי בעת ביצוען הוא נהג ברכב של העיריה הנתבעת ולא של התובעת, וכי העיריה הנתבעת אף הסבה את הדו"חות ע"ש העובד. העירייה עתרה לדחיית התביעה על-הסף מחוסר סמכות. בית המשפט קבע כי אין לתקוף תוצאותיו של הליך פלילי בהליך אזרחי, והדבר חל על כל תקיפה של כל הרשעה וגזר דין, לרבות בענייני חניה. לכן אין סמכות עניינית לביהמ"ש האזרחי לדון בתובענה זו - משום שזוהי תובענה למניעת מימושו של גזר הדין הפלילי. אין גם בימ"ש אחר אליו ניתן להעביר את הדיון בתובענה, על שום שונות ההליכים. ואם התובעת רוצה בהליכים כאלו, ככל שעודם עומדים לרשותה תפתח באותם הליכים בביהמ"ש המוסמך.והתובענה נדחתה על הסף תוך חיוב החברה בתשלום לעירייה הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין תאונה בבית ספר בבת ים אדם עתר לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בעת ששהה בבית הספר בבת ים, ונפגע בידו השמאלי מחלון שנפל. עיריית בת ים טענה כי האחריות לתאונה היא של קבלן ביצוע עבודות אלומיניום לגביו נטען שביצע החלפת חלונות ומסגרות בבית הספר, במועדים הרלבנטיים. להוכחת הנכות הרפואית הגישו הצדדים חוות דעת רפואיות בתחום האורטופדי. מטעם התובע הוגשה חוו"ד אשר העריכה את נכותו של התובע בשיעור של 10% בגין נזק בגידים המיישרים וצלקת דבוקה ביד שמאל לפי תקנה 42(2) ד לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז – 1956. המומחה מטעם עיריית בת ים והקבלן העריך נכותו של התובע בשיעור 2.5% לפי תקנה 75(1)ב לתקנות ברבע או תקנה 44(4) לתקנות במחצית. בית המשפט חייב את עיריית בת ים והקבלן לפצות את התובע בסך של כ- 90,000 ₪ כאשר נפסק כי העירייה תשלם 30% מהסכום והקבלן 70% - בתוספת הוצאות ושכ"ט עורך דין  |
תחומי עיסוק
נזיקין וביטוח
• תאונות דרכים • תאונת אופנוע • פיצויים בתאונת דרכים • תאונת דריסה הולך רגל • מוות בתאונת דרכים • רשלנות רפואית • תאונות עבודה • תאונות ילדים • תאונות בשטח ציבורי • תאונות שונות • מוצרים פגומים • קרינה וחומרים מסוכנים • תקיפה תקיפת כלב • לשון הרע • נזקי רכוש • פוליסות ביטוח שונות • תביעות ביטוח לאומי משפט אזרחי ומסחרי • דיני עבודה חוזים מסחרי • מקרקעין ירושה צוואה • תביעות משרד הביטחון 
|
||||
