גישת בית המשפט היא כי הביקורת על דמויות ציבוריות חיונית לשם קיומו של ממשל דמוקרטי תקין, אם בהיבט של מימושה של זכות הציבור לדעת, אם מפני שהשיח הציבורי בנוגע להן מאפשר גיבוש עמדות ותפישות עולם, בפסיקת בית המשפט נקבע כי, איש הציבור נתפש כנגיש לכלי התקשורת ויכול להגיב על הטענות נגדו ובנוסף, יהיה מי שיטען כי עצם הכניסה לחיים הציבוריים כרוכה במעין ויתור משתמע, או בהסכמה, של איש הציבור להיחשף לעין הציבור ולביקורתו, יחד עם זאת, אין משמעם של דברים כי שמו הטוב של איש הציבור חשוף לכל דבר בלע והשמצה, פרסום פרטים בדבר ביצוע עבירות פליליות או חשד לביצוען עשוי לפגוע קשות במי שלו מיוחס ביצוע העבירות ולא כל הפרת חוק מצדיקה פגיעה שכזו, במיוחד מקום שבו אין הדברים מובילים לניהול הליך או להרשעה, ביתר שאת נכונים הדברים כאשר בפרסום הנוגע לדמות ציבורית מדובר, שכן שמו הטוב של איש הציבור הוא הנכס העיקרי שלו. עיסוקו ופרנסתו תלויים במידה רבה בתדמיתו הציבורית ופגיעה באלה יכולה להביא אל קיצה את דרכו המקצועית והציבורית. בנוסף הובעה הדעה כי הקלת הראש בנזק הנגרם לאיש ציבור כתוצאה מלשון הרע סופה שתגרום לאנשים ראויים להימנע מראש מכניסה אל החיים הציבוריים, מחשש לחוסר הגנה על שמם הטוב בעתיד. פרסוםאנשי ציבור / דמות ציבוריתלשון הרע / הוצאת דיבה