תביעה על התקנת מערכת מיגון

פסק דין : העובדות: התובע הינו בעל רשת חנויות מזון "קלים-סלבה", לה מספר סניפים בירושלים ובארץ. הנתבעת עוסקת בהתקנת מערכות מיגון ואזעקה. לקראת סופה של שנת 1996 הסתיים חוזה שכירות, לפיו שכר התובע מחסן באזור התעשיה עטרות, והתובע שכר מחסן אחר בסמוך למחסן אותו אמור היה לפנות. התובע פנה לסוכן של חברת הביטוח "מגדל" לצורך ביטוח תכולת המחסן. ביום 3.12.96 העביר סוכן הביטוח לתובע הודעה בכתב, כי הכיסוי הביטוחי מותנה בקיום מערכת אזעקה עם מרכיבים ותכונות מסוימים וחיבור למוקד שמירה (נספח א' לתצהיר עדות הראשית של התובע, נספח נ1/ לתצהיר נציג הנתבעת). עוד בטרם בוצע המיגון של המחסן כמבוקש על ידי סוכן הביטוח, החל התובע, באמצעות עובדיו, להעביר הסחורה, שהיתה מאוחסנת במחסן אותו היה עליו לפנות, למחסן החדש. בסמוך לאחר המועד הנזכר נפגש התובע, באקראי, באזור התעשיה עטרות, עם שמשון גורפינקל (להלן: "שמשון"), המשמש כסוכן מכירות של הנתבעת, בעת שהלה שהה, במסגרת עבודתו, בבית עסק המצוי בסמוך למחסנו של התובע, והתעניין בשירותי המיגון המסופקים על ידי הנתבעת. התובע העביר לשמשון העתק מדרישות חברת הביטוח למיגון המחסן. על סמך זאת ערך שמשון ביום 25.12.96 "כתב הזמנה/תוספת/הצעת מחיר" (נספח ב' לתצהיר התובע, נספח נ2/ לתצהיר שמשון) והעבירו באמצעות מכשיר הפקסימיליה לתובע. במסמך זה פורטו אמצעי המיגון שיותקנו על ידי הנתבעת במחסן החדש של התובע, והתשלום המבוקש על ידי הנתבעת. בו ביום חתם התובע על מסמך זה והשיבו באמצעות הפקס. לשמשון. ביום שלאחר מכן ה26.12.96-, בשעות אחר הצהרים, התייצב טכנאי של הנתבעת במחסן והחל בהתקנת אמצעי המיגון, אך לא השלים העבודה. למחרת, יום 27.12.96, שהיה יום שישי בשבוע, הגיע שוב הטכנאי להמשך התקנת מערכת המיגון, ולא השלימה. ביום ראשון, 29.12.96 התייצב הטכנאי במחסן, אך זה היה נעול. הטכנאי התקשר לתובע, אך הלה הודיעו כי עליו להגיע לאחר שהמחסן יפתח בשעה 12:00 בצהרים. הטכנאי עזב המקום ולא שב להשלים העבודה. ביום 10.1.97 נפרץ המחסן, נגנבו ממנו סחורות וניזוק ציוד, עוד בטרם הושלמה מלאכת התקנת מערכת המיגון ובטרם הוצאה פוליסת ביטוח. התובע הגיש תובענה זו כנגד הנתבעת, כאשר טענתו העיקרית הינה כי הנתבעת הפרה את החוזה עמו בכך שהתרשלה ולא ביצעה התקנת מערכת המיגון, שהתחייבה להתקין בפרק זמן של יום-יומיים, במשך תקופה שלמעלה משבועיים ללא כל הצדקה. התובע טען כי שווי הסחורות שנגנבו הגיע לסך של 22,847.28 ש"ח, כמו-כן נגנבו מכשיר פקסימיליה בשווי של 2,000 ש"ח, ציוד למלגזה בשווי 500 ש"ח, נגרם נזק למלגזה בערך של 1,000 ש"ח וכן "נזק כללי" בסך 5,000 ש"ח. תביעתו עלתה לסך של 31,347.28 ש"ח. הנתבעת הכחישה את שיוחס לה בכתב התביעה על התקנת מערכת המיגון ותלתה את אי סיום התקנת מערכת המיגון במחדליו של התובע, אשר לא פתח את המחסן לאפשר לנתבעת להשלים העבודה. עוד נטען, כי כל נסיונותיה ליצור קשר עם התובע לתאם המשך התקנת המערכת, לא צלחו והתובע ניתק כל קשר עם הנתבעת. הנתבעת גם הכחישה כי נגנבה סחורה ממחסנו של התובע ואת שווייה וטענה כי התובע לא הוכיח את הנזק שנגרם לו ועל כן אינו זכאי לפיצוי כלשהו. המחלוקת בין הצדדים: בקדם משפט שהתקיים ביום 29.12.98, לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים, הודיע ב"כ הנתבעת כי לנתבעת אין טענה לתקפות ההסכם בין הצדדים. והמחלוקות בין הצדדים הצטמצמו לטענות האם התרשלה הנתבעת בתפקידה? האם קיים קשר סיבתי בין אי התקנת מערכת האזעקה על ידי הנתבעת לבין העדרו של הכיסוי הביטוחי? והאם הוכיח התובע את נזקיו? דיון: האם התרשלה הנתבעת באי התקנת המערכת: הצעת המחיר שהעביר שמשון לתובע השתכללה לכדי חוזה מחייב בין הצדדים ביום 25.12.96, משחתם התובע על המסמך והשיבו לשמשון. ממועד זה ועד לפריצה למחסן ביום 10.1.97 - היו לנתבעת 16 ימים להתקנת אמצעי המיגון על פי הצעת המחיר. האם התרשלה הנתבעת בכך שלא התקינה המערכת בפרק זמן זה? בחוזה שבין הצדדים לא ננקב מועד לביצוע העבודה, ולפיכך, לפי סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג1973- יש לבחון זאת על פי הנסיבות במידה ואין אפשרות ללמוד זאת מגוף החוזה. מהן הנסיבות במקרה דנן? בסעיף 5 לתצהירו טען התובע כי הבהיר לשמשון "כי התקנת המערכת דחופה ביותר, כיוון שהכיסוי הביטוחי מותנה בהתקנתה.... ושמשון הבטיח לי כי המערכת תותקן תוך יום או יומיים לכל היותר מרגע אישור ההזמנה" (ההדגשה שלי-א.פ.). בחקירתו הנגדית של שמשון מאשר הוא כי התקנתה של מערכת שכזו אורכת "יומיים מלאים של עבודה של איש אחד" (פר' עמ' 18 ש' 20). שמשון גם הודה כי ידע, כדברי התובע, כי התקנתה של המערכת נדרשת בדחיפות, והתובע אף ביקש ממנו להתקינה בדחיפות, ובאורח מיידי (תצהיר שמשון - סעיפים 10, 14, 18; חקירה נגדית - פר' עמ' 18 ש' 3), וזאת כאשר שמשון הסכים להתקנה מבלי שחתימתו של התובע תינתן בנוכחותו על הזמנת העבודה וללא תשלום דמי קדימה, אף כי כך נהג עם לקוחות אחרים (שם, שם ש' 10-11). שמשון אף ידע כי ההתקנה נדרשת באופן דחוף שכן סחורה מהמחסן הישן כבר אוחסנה במחסן החדש על ידי התובע מבלי שהותקנה בה מערכת המיגון (שם, עמ' 19 ש' 2-3), וידע היטב כי המחסן ותכולתו לא יבוטחו בטרם התקנת המיגון (סעיף 5 לתצהיר שמשון). יתרה על כך, גם התנהגותו של שמשון מצביעה כי הבין את הצורך בדחיפות ההתקנה, בשולחו טכנאי שיתחיל בביצוע ההתקנה כבר למחרת השתכללות החוזה בין הצדדים. למעשה שמשון מאשר בחקירתו הנגדית את פרק הזמן שידרש לביצוע העבודה ואת התחייבות הנתבעת, וכך הוא אומר בחקירתו הנגדית (פר' עמ' 19 ש' 19-21): "ש. אתה אמרת שסיכמת עם סאלבה (התובע-א.פ.) שסיכמת איתו שאתה בא לעבוד? ת. אני סיכמתי איתו ביום ה' שהוא (הטכנאי-א.פ.) לא יסיים ביום ה' ולא ביום ו' אלא ביום א' בבוקר". (ההדגש שלי-א.פ.). לפיכך, יש להסיק , וכך אני עושה, כי אף שבהסכם שבין הצדדים לא נקבע מועד לביצוע התקנת האזעקה על ידי הנתבעת, ברור היה לצדדים, וכך קיבלה זאת הנתבעת גם על עצמה, באמצעות שמשון, נציגה המוסמך, להתקין המערכת בתוך שני ימי עבודה של טכנאי מטעמה, עד ליום א' בשעות לפני הצהרים. מסקירת העובדות עולה, ועל כן אין מחלוקת למעשה בין הצדדים, כי הטכנאי התייצב לעבודה ביום 26.12.96 בשעות אחר הצהרים וכן ביום שישי - ה27.12.96-, אך לא השלים ההתקנה. כן התייצב ביום ראשון 29.12.96 בשעת בוקר, אך המחסן היה נעול, והתובע הודיע כי המחסן יפתח רק בשעת צהרים ועליו לשוב באותו מועד, אך הטכנאי לא שב. שמשון שוחח עם התובע ונקבע כי הטכנאי יתייצב ביום שני - 30.12.96 - בשעה 10:00 להשלמת העבודה. הטכנאי התייצב, אך המחסן היה סגור, ועל כן, על פי הוראת שמשון, ניגש למחסן הישן ושוחח עם העובדים שם שסירבו להצטרף אליו לפתוח את המחסן על מנת להשלים העבודה (פר' עמ' 20 ש' 5-12). אכן דברים אלה נאמרו על ידי שמשון בתצהירו והינם בבחינת עדות מפי השמועה, אך אף אם אתעלם מהם, למעשה, הם אושרו על ידי התובע בתצהירו (סעיף 8). מנקודת זמן זו, כך גירסת התובע, בסעיף 9 לתצהיר עדותו הראשית, לא ניסו כלל ליצור איתו קשר מטעם הנתבעת. ביום 1.1.97 הוא נסע לחו"ל עד ליום 5.1.97 ואת מקומו מילא אחיו. גם האח - יבגני פרימיסלר - מאשר כי אף אחד מטעם הנתבעת לא התקשר אליו בתקופה שהיה אחראי על העסק במקום אחיו, על אף שברשותו היה מכשיר הטלפון הסלולארי של התובע (סעיפים 2-3 לתצהיר עדותו הראשית; פר' עמ' 8 ש' 22-23 - חקירה נגדית). שמשון טוען כי ביום 29.12.96, משנמנע מהטכנאי לעבוד באותו יום, הודיע לתובע כי הטכנאי יגיע למחרת בבוקר בשעה 08:30, כי אלו שעות העבודה של הנתבעת והתובע הבטיח לו שהעובדים יבואו לפתוח את המחסן, והוסכם כי יגיעו בשעה 10:00. לטענת שמשון בתצהירו (סעיפים 18-19) הגיע הטכנאי ביום שני בשעה היעודה, אך איש לא היה במקום. שוב ניגש הטכנאי למחסן הישן ושוב הודיעו לטכנאי כי עליו לבוא בשעה 12:00. הטכנאי סירב להמתין ועזב את המקום, דא עקא, גירסה זו, לגבי יום שני, 30.12.96, הינה עדות מפי השמועה שלא אושרה על ידי עדי התובע, ואף לא על ידי הטכנאי של הנתבעת שלא זומן כלל לבית המשפט להעיד על מועדי התייצבותו במחסן לביצוע ההתקנה וצעדיו בעקבות אי הופעת עובדיו של התובע. משלא הוזמן העד מטעם הנתבעת, שהינה מעבידתו, ואשר יכול היה לאשר גירסתו של שמשון, פועל הדבר לרעת הנתבעת (ראה: ע"א 465/88 הבנק למימון סחר בע"מ נ' מתתיהו ואח', פ"ד מה(4) 651, 658 והאיזכורים שם). מכל מקום, גם אם אאמין לשמשון, כי הטכנאי התייצב בשעה היעודה באותו יום, מוסכם, כי לא נוצר כל קשר בין שמשון לבין התובע או מי מטעמו בקשר להשלמת העבודה לאחר מכן. אמנם בסיפא של סעיף 20 לתצהירו אומר שמשון כי "כשהסתבר לי כי אין התקדמות בהתקנת מערכת המיגון, ניסיתי ליצור קשר טלפוני עם התובע...", אך מיד לאחר מכן בסעיף 21 לתצהירו מעיד שמשון כי - "לאחר שיחתי עם התובע ביום 30.12.96 לא נוצר כל קשר בין חברת השמירה לבין התובע עד לפנית התובע אליי לאחר ארוע הפריצה לו הוא טוען". גם מששב התובע ארצה מחו"ל ביום 5.1.97 (ראה תשובה 19.2 לתצהיר התשובות של התובע נ1/) לא יצר קשר עם הנתבעת וזו לא יצרה קשר עם התובע עד לאחר ארוע הפריצה. טוען התובע כי משהוסכם בין הצדדים כי הנתבעת תתקין המערכת בתוך יומיים היה עליה לעשות זאת מבלי צורך, שהוא, או מי מטעמו, "ינדנד" לנתבעת להשלים העבודה. מאידך, טוענת הנתבעת כי מחדלו של התובע מתבטא בכך שלא יצר קשר, או מי מטעמו, עם הנתבעת על אף שחלף זמן והמערכת לא הותקנה. אין ספק, כי מעת שחתם עם הנתבעת כי זו תבצע עבודת המיגון במחסנו, גילה התובע חוסר אכפתיות ולא בדק האם המערכת הותקנה או לא, ואף כי ידע כי במחסנו מאוחסנים סחורות בשווי של מאות אלפי שקלים וכי המקום אינו מבוטח. האם יש בכך משום להסיר האחריות במלואה להשלמת העבודה מכתפי הנתבעת ולהעבירה אל התובע? לדעתי, התשובה לכך שלילית. החובה לביצוע העבודה והשלמתה, על פי החוזה, היתה מוטלת על הנתבעת, וראינו כי היא התחייבה לעשות זאת עד ליום ראשון בבוקר כדברי נציגה במהלך חקירתו הנגדית. משלא נסתייע בידה להשלים העבודה ביום ראשון בבוקר, היה עליה לנסות ולעשות זאת באופן עקבי, לתיאום מועד שיתאים גם לתובע שיבוא ויפתח את המחסן. כפי שמתברר, כיוון שרוב העבודה בוצעה ביום חמישי אחר הצהרים וביום שישי, נותרה לביצוע עבודה לא רבה, ששמשון העריכה למשך מספר שעות מעטות בשעות הבוקר של יום ראשון. התובע גם העיד (פר' עמ' 3 ש' 11) כי לאחר שהודיע לנתבעת על ביטול החוזה, ביום 14.1.99 הגיע טכנאי מחברת "חץ" שהשלים העבודה בתוך שעתיים בלבד. אם כך לא מובן מדוע זה היתה התעקשות מצידו של שמשון כי הטכנאי יתייצב דווקא בשעה 08:30 או בשעה 10:00 בבוקר ולא לבוא לקראת הלקוח ולהתייצב להשלמת העבודה מהשעה 12:00 בצהרים ואילך, שהרי, בל נשכח, כבר התייצב הטכנאי לראשונה ביום חמישי בשעות אחר הצהרים, לתחילת העבודה. סבורני, כי גם אם מוסר העבודה של עובדי הנתבעת גבוה והינם מתייצבים לעבודה מדי יום בשעה 08:30, ניתן לדרוש ולצפות מהם כי עליהם להתאים עצמם למועדים המתאפשרים על ידי הלקוח. במקרה דנן, הודיע התובע חד משמעית לשמשון, והוא אף היה מודע לכך, כי המחסן נפתח מדי יום בשעה 12:00 בצהרים, ולדעתי היה על הנתבעת להתאים עצמה לכך ולדאוג להתייצבות טכנאי להשלמת העבודה, או לחלופין, להודיע לתובע על ביטול החוזה ביניהם, משלא עשתה כן הפרה את החוזה עם התובע. כל צד מחוייב לבצע את חלקו בחוזה על פי ההתחייבות שלקח על עצמו. במקרה זה התחייבה הנתבעת להתקין מערכת המיגון בשני ימי עבודה מלאים ובכך לא עמדה. היא אף לא עשתה זאת עד ליום 10.1.97. מסקנתי היא, איפוא, כי הנתבעת הפרה החוזה עם התובע ולא התקינה מערכת המיגון כפי שהתחייב נציגה. האם קיים קשר סיבתי בין התרשלות הנתבעת להעדרו של הכיסוי הביטוחי: ב"כ הנתבעת טען כי בדרישת ההגנות של חברת הביטוח נכללו שני סעיפים שהיה על התובע למלא, בלא כל קשר לנתבעת, ואלו לא מולאו על ידי התובע, ולפיכך, גם אם היתה הנתבעת משלימה את התקנת מערכת האזעקה כפי שהתחייבה, לא היתה חברת הביטוח מעניקה כיסוי ביטוחי לתובע בהעדר המרכיבים הנוספים שנדרשו. בדרישת המיגון של חברת הביטוח (נספח א' לתצהיר התובע) נדרש התובע, בסעיף 3, להתקין שתי נקודות כיבוי עם ברזים + גלגלון וכן צינור באורך של 25 מטר, 4 מטפים שירוכזו במקום נוח לגישה ובולט לעין וכן נדרש, בסעיף 5, לנעול את המחסן בשני מנעולים מיוחדים ובשני מנעולי תליה. לאחר ביצוע הדרישות הללו, היה אמור להגיע למחסן סוקר ולהכין חוות דעת עבור חברת הביטוח. בסיפא של סעיף 23 לתצהירו הצהיר התובע כי "יתר הדרישות שבנספח א', חוץ ממערכת האזעקה, התקיימו במחסן". התובע לא נחקר על כך מאומה על ידי ב"כ הנתבעת. גם בתצהיר התשובות לשאלון (שאלה 20.7 ושאלה 22 - נ1/) משיב התובע בפירוט כי דרישות המיגון הנוספות מלבד מערכת האזעקה מולאו על ידו (למעט לשאלה אם היו 4 מטפים והשיב "לא זוכר") ועל כן איני רואה נימוק כלשהו שלא לאמץ דברי התובע לענין זה. ב"כ הנתבעת חקר את סוכן הביטוח - יוסי פיינרמן - בדבר קיום ההגנות הנוספות, אך הלה השיב כי אינו יודע באם אילו הותקנו אם לאו (פר' עמ' 28, 4 שורות מהסוף), אולם אישר כי לאחר הפריצה הודיע לו התובע כי ההגנות האחרות הותקנו במחסן. המורם מהאמור הוא, כי לו היתה הנתבעת משכילה להשלים התקנת מערכת האזעקה במועד לו התחייבה לכך, או אף עד סמוך למועד הפריצה, היה סיפק בידי חברת הביטוח לשלוח סוקר למחסן ולאשר כי דרישותיה למיגון המחסן מולאו כנדרש ותכולת המחסן היתה מבוטחת. משלא מילאה היא אחר מחויבויותיה וההגנות האחרות הותקנו, הוכח הקשר הסיבתי-העובדתי בין אי התקנת מערכת האזעקה על ידי הנתבעת להעדר כיסוי ביטוחי למחסן, וקמה החובה המשפטית, המוטלת על הנתבעת, לפצות את התובע על נזקיו. נזקו של התובע: סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א1970- (להלן: "חוק התרופות" קובע: "הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה". בע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת-שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, בע"מ 807 מול האותיות א-ב, הבחין כב' השופט ברק (כתארו אז) בשני שלבים, טרם יקבעו הפיצויים לו זכאי הנפגע מהפרת החוזה: "בהגשמת הזכות לפיצויים, על פי סעיף 10 לחוק התרופות, נוהגים להבחין בין שני שלבים. השלב הראשון עניינו קביעת היקפו ומידתו של הנזק, שבגין התרחשותו אחראי המפר. זוהי שאלה של תיחום הנזק, אשר במסגרתה מאתרים את הנזקים, שנגרמו על ידי ההפרה (בחינת הסיבתיות), תוך ייחוד אותם נזקים שהם צפויים, ושבגינם מוטלת אחריות (מבחן הצפיות). משאותר הנזק, אשר בגין התרחשותו אחראי המפר, בא מקומו של השלב השני, אשר עניינו קביעת שיעור הפיצויים, לו זכאי הנתבע (צ"ל התובע-א.פ.) בגין הנזק שנגרם לו. זוהי שאלה של שומה וכימות..., אשר במסגרתה יש לתרגם את הנזק לסכומי כסף, שיש בהם כדי לפצות את הנפגע". אשר-על-כן, נבחן תחילה מהו שיעור נזקו של התובע. התובע טען בתצהירו (סעיפים 12-13) כי שווי המוצרים שנגנבו, על פי ערך רכישתם, הוא בסך 25,348.58 ש"ח, נכון ליום הפריצה, ובנוסף לכך נגנבו מכשיר פקסימיליה מתוצרת שארפ בשווי של 2,300 ש"ח, ציוד למלגזה בשווי 500 ש"ח, ונגרמו נזקים למלגזה שתיקונם עלה לו לכדי 1,000 ש"ח. ראשית דברינו לנושא זה נאמר, כי לענין שווי המוצרים שנגנבו, טען התובע בכתב התביעה על התקנת מערכת המיגון כי ערכם הגיע ל22,847.28 ש"ח ושווי מכשיר הפקס היה 2,000 ש"ח בלבד. לא ברור כיצד זה הגיע בתצהירו לשווי מוצרים הגבוה בכ2,500- ש"ח ושווי מכשיר הפקס הגבוה בכ300- ש"ח. מכל מקום גבולות התביעה על התקנת מערכת המיגון הכספית בגין הנזקים הנטענים הם כפי שבאו לידי ביטוי בכתב התביעה על התקנת מערכת המיגון ולא מעבר לכך, כל עוד לא ביקש התובע לתקן כתב תביעתו, וזאת לא עשה (ראה: ע"א 259/83 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' סקום (ישראל) בע"מ, פ"ד לט(4) 141, 145 מול האות ז'). המוצרים שנגנבו לטענת התובע, על פי רשימה שנערכה על ידי המחסנאי של התובע, ולדימיר גילרמן, כללו קופסאות קפה מסוגים שונים, דבש, שוקו, שמן, מלח, סוכר, אורז, קופסאות שימורים, גבינות מסוגים שונים ועוד. רשימת המצרכים שנגנבה נערכה על ידי המחסנאי, בהסתמך על זכרונו, ולדבריו הינו מצטיין בזכרון ומכיר כל פרט במחסן ויודע את הכמות שאוחסנה והכמות שהוצאה. לבית המשפט הוגשה אסופת חשבוניות אשר בחלקן מעידות על הגעתה של סחורה למחסן בסוף חודש דצמבר 1996 ותחילת חודש ינואר 1997, בחלקן נרשמה אחת מחנויותיה של התובע ושתיים מבין החשבוניות נושאות תאריך של חודש דצמבר 1997, היינו כ12- חודשים לאחר הפריצה, כאשר לטענת התובע (פר' עמ' 5 ש' 17-18) יתכן ואלו הוספו על מנת לאשר את מחיר המוצר על פי הרשימה שנערכה על ידי המחסנאי. המדובר במחסן גדול ששווי המלאי בו לטענת התובע (ס' 12 לתצהיר עדותו הראשית) בעת הפריצה כ400,000- ש"ח ונכללו בו כ150-200- סוגי מוצרים שונים (סיכומי ב"כ התובע בעמ' 5). בע"א 355/80 הנ"ל, עמ' 807 קובע כב' השופט ברק: "במסגרת סעיף 10 לחוק התרופות חייב הנפגע - התובע, בראש ובראשונה, להוכיח את מידתו והיקפו של הנזק, אשר לגרימתו אחראי המפר. נכשל הנפגע - התובע בהוכחת נזקו, אין הוא זכאי לפיצויים". כך גם בע"א 140/73 שרם נ' גרינברג, פ"ד כט(1) 194, 195 אומר מ"מ הנשיא, כב' השופט ח' כהן: "תנאי הוא למימוש זכות הפיצויים שהמשיב יוכיח את נזקו כתוצאה מהפרת החוזה על ידי המערער.... משלא הוכיח המשיב את נזקו להנחת דעתו של בית המשפט, תביעתו לפיצויים צריכה להידחות". בע"א 355/80 הנ"ל נחלקו הדיעות בין מ"מ הנשיא ח' כהן, שנותר בדעת מיעוט, לבין השופט ברק שהביע את דעת הרוב, ואליו הצטרף כב' השופט י' כהן, בשאלה האם שיעור הפיצויים הוא ענין לאומדנו של בית המשפט. מ"מ הנשיא סבר שאמנם כן, הדבר נתון לאומדנו של בית המשפט (שם, בעמ' 804 מול האות ו') לעומת זאת כב' השופט ברק סבר שלא כך (שם, בעמ' 806 מול האות ז'). ועוד הוסיף בעמ' 808 (מול האות ו' ואילך): "הוכחת הנזק היא תנאי הכרחי אך לא מספיק לקביעת הפיצוי. כשם שעל הנפגע להוכיח את הנזק שנגרם לו, כן מוטלת עליו החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן להסיק את הפיצוי, דהיינו, את הערך הכספי של החזרת המצב לקדמותו. נפגע אינו יוצא ידי חובתו בהוכחת הנזק, אלא עליו להניח אף תשתית עובדתית לקביעת שיעור הפיצוי. אין להשאיר ענין אחרון זה לאומדנו של השופט. 4. על פי גישתנו, מוטל על הנפגע, המבקש לקבל פיצויים במסגרת סעיף 10 לחוק התרופות, הנטל ליצור תשתית עבודתית, שתאפשר לבית המשפט להעריך את מידת הנזק מזה ואת שיעור הפיצויים מזה. כשם שמידת הנזק אינה עניין, שנקבע על פי אומדנא דדיינא, כן ענין הפיצוי אינו נקבע על פי אומדנא דדיינא". נשאלת השאלה, מהי מידת הוודאות והדיוק המתבקשת מהנפגע בהוכחת הנזק. בענין אניסימוב הנ"ל (בעמ' 809) נקבע על ידי כב' השופט ברק כי אינו נדרש דיוק מתימטי ואינה נדרשת ודאות מוחלטת: "כל שנדרש הוא, כי הנפגע התובע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה (reasonable certainry), כלומר, באותה מידת ודאות, המתבקשת בנסיבות הענין... על כן באותם המקרים בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. לעומת זאת, באותם מקרים אשר בהם-לאור טבעו ואופיו של הנזק-קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, איך בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר". במקרה דנן, לא הונחו לפני בית המשפט כל רישומים לגבי מלאי המצרכים שהיו במחסן בסמוך לפני הפריצה והגניבה, שכן רישומים כאלו לא נערכו כלל על ידי התובע, כמו-כן לא הוגשה לבית המשפט רשימה כלשהי של המצרכים שנותרו במחסן לאחר הפריצה והגניבה, על מנת שניתן יהא לנסות לבצע התאמה כלשהי בין החשבוניות שהוגשו על ידי התובע, המעידות על רכישת המוצרים הרשומים בהן, לבין הכמויות שנותרו במחסן לאחר הגניבה. עם זאת, להוכחת הנזק אין כל הכרח, לדעתי, להסתמך אך ורק על מסמכים. כל ראיה המובאת לצורך זה נבחנת על ידי בית המשפט ככל הראיות המובאות לנושאים השנויים במחלוקת בין הצדדים. במקרה דנן, העיד המחסנאי ולדימיר גילרמן. העד, אדם מבוגר, להערכתי בגיל הפנסיה בקירוב, יוצא חבר המדינות (כפי שגם התובע), אינו דובר עברית אלא רק רוסית, ובעברו צלם קולנוע מקצועי אשר העיד על עצמו כבעל זכרון ועין טובה. מחקירתו הנגדית עולה כי עבד אצל התובע כשנה - מתחילת שנת 1996 - כמנהל המחסן, כאשר במסגרת תפקידו היה אחראי לקבלת הסחורה מהספקים, חתימה ואישור על קבלה, סידורה במחסן, הוצאת סחורה לחנויות הרשת של התובע. העד היה עורך רישום במחברת שייעד לכך על סחורה שהתקבלה ומוצרים שהוציא מהמחסן. העד העיד בבטחון רב כי ידע ויודע היטב, על פה, הכמות של כל מוצר שהיה במחסן. בסמוך לאחר הפריצה והגניבה הסתובב במחסן, ומתוך הנסיון שהיה עמו היכן הניח המוצרים השונים וכמותם, ערך רישום בשפה הרוסית לגבי הכמויות שנגנבו מהמחסן (נספח א' לתצהירו). גם בעת הגשת התלונה במשטרה ביום 12.1.97 (נספח ה' לתצהיר התובע) נרשם בה פירוט מלא של סוגי המצרכים שנגנבו מהמחסן. פירוט זה יכול היה לבוא רק מפיו של המחסנאי, שכן הוא זה שהיה אחראי לכך. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ובשים לב לנאמר בע"א 355/80 הנ"ל, הגעתי למסקנה כי לענין המוצרים שנגנבו הצליח התובע להרים הנטל המוטל עליו בדבר הוכחת הנזק. נותן אני אמון מלא בדבריו של העד גילרמן, לגבי הכמויות שנגנבו מהמחסן בעת הפריצה ובעריכת חישוב הנזק על פי מחירי המוצרים השונים שהוכחו על פי החשבוניות שצורפו לתצהיר התובע. מתחזק אני בדעתי במתן אמון מלא בדברי המחסנאי בכך, שעל אף שתכולת המחסן היתה שווה כמה מאות אלפי שקלים, נערך על ידי המחסנאי, כפי שהתרשמתי, רישום מדוקדק ומדויק ביותר לגבי הכמויות שנגנבו, והתביעה על התקנת מערכת המיגון לא הועמדה על עשרות רבות של אלפי שקלים, ואף לא "נופחה" למאות אלפי שקלים, כפי שניתן היה בנקל לעשות, אלא אך ורק למוצרים שנגנבו. אולם, כאמור, כיוון שבכתב התביעה על התקנת מערכת המיגון נתבע הסכום של 22.847.28 ש"ח בגין מוצרים אלו, איני רואה לנכון לאשר הסכום המחושב בנספח ג1 לתצהיר התובע הגבוה בכ2,500- ש"ח. אשר לענין מכשיר הפקסימיליה. להוכחת הנזק צירף התובע לתצהירו מסמך מאת מס הכנסה ומס רכוש, הכולל רשימה של ציוד קשר ומחשבים, ציוד אלקטרוני וציוד כללי שבעסקו של התובע לצרכי ניכויי פחת, ושם מצוין מכשיר פקסימיליה שנרכש ביום 12.12.96 בשווי של 2,300 ש"ח. אמנם התובע לא הציג לבית המשפט קבלה או חשבונית בגין רכישת המכשיר האמור, אך סבורני כי די במסמך זה להוכחת נזקו, על פי הנתבע בכתב התביעה על התקנת מערכת המיגון בסך 2,000 ש"ח. אשר לנזק למלגזה שנזקקה לתיקון, לא הציג התובע קבלה או חשבונית כלשהי לענין עלות התיקון ועל כן לא הוכיח נזק זה. הוא הדין לענין כלי המלגזה שנגנבו, לטענתו - לא מצאתי כי ערכם הוכח בדרך כלשהי. אשר ל"נזק הכללי" - כוונתו של התובע היא ל"עוגמת נפש" וסבל רב כתוצאה מן הארוע (סעיף 24 לתצהיר התובע), בנסיבות הענין לא ראיתי מקום לפסוק לו פיצוי בגין כך. צפיות הנזק: כאמור, על פי סעיף 10 לחוק התרופות זכאי התובע לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה, רק באם המפר צפה את הנזק, או שהיה עליו לצפותו, בעת כריתת החוזה וכתוצאה מסתברת של ההפרה. כפי ששנינו לעיל, אישר שמשון בתצהירו כי ידע, שהתקנת מערכת המיגון דחופה ביותר ובאורח מיידי, ואף ידע כי הסחורה מהמחסן הישן הועברה לאחסון במחסן החדש, עוד בטרם בוצעה התקנת המיגון והוצאה פוליסת ביטוח. שמשון גם ידע, כי כל עוד לא הושלמה מערכת המיגון, אף לא תוצא פוליסת ביטוח לתכולת המחסן על ידי חברת הביטוח, שכן המסמך המתנה הוצאת פוליסת ביטוח הועבר אליו. בהבינו כל זאת אף נהג שמשון בהתאם ושיגר את הטכנאי כבר למחרת השתכללות החוזה בין הצדדים, להתחיל בהתקנת המערכת והאזעקה. לפיכך, לדעתי, המסקנה המתבקשת היא, כי שמשון צפה וידע, או שהיה עליו לדעת, כי באם לא תותקן מערכת המיגון כפי שהבטיח, לא תוצא פוליסת ביטוח ותכולת המחסן לא תהא מבוטחת, על כל המשמעות הנובעת מכך. אשם תורם והקטנת הנזק: טוען ב"כ הנתבעת כי עומדת לה הטענה של "אשם תורם" מצד התובע. אכן עקרון זה של "אשם תורם", המוכר בעילת תביעה על התקנת מערכת המיגון על פי סעיף 68(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הוחל גם ביחסים חוזיים בין הצדדים (ראה: ע"א 3912/90 EXIMIN S.A. נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ, פ"ד מז(4) 64. אמר שם כב' הנשיא מ' שמגר (כתארו אז) כי ישנן שלוש דרכים אפשריות לייחס "אשם תורם" מההיבט החוזי והן: חלוקה לפי השוואת מידת חוסר תום הלב, חלוקה לפי השוואת התרומה הסביבתית לנזק, חלוקה תוך שילוב של מידת חוסר תום הלב והתרומה האמורה לנזק (שם, בעמ' 87)). היבט אחר לכך, הוא החובה החלה על הנפגע להקטין את נזקו, כאמור בסעיף 14(א) לחוק התרופות - "אין המפר חייב בפיצויים לפי סעיפים 10, 12 ו13- בעד נזק שהנפגע יכול היה, באמצעים סבירים, למנוע או להקטין". טוענת הנתבעת, כי התובע העביר סחורה מהמחסן הישן למחסן החדש, לפני שנכרת החוזה בין הצדדים להתקנת המיגון, ועוד בטרם בוצעו ההגנות הנדרשות והוצאה פוליסת ביטוח לתכולת המחסן ובכך נטל סיכון מרצון על עצמו, ומרגע שידע שהמערכת לא הותקנה היה עליו להעמיד שומר במחסן שימנע כל נזק אפשרי. אכן, התובע החל בהעברת מוצרים מהמחסן הישן למחסן החדש, עוד בטרם נכרת החוזה בין הצדדים ובטרם בוצעו ההגנות. ברם, מסכים אני עם ב"כ התובע, כי העובדה שבעבר איחסן התובע סחורה במחסן שלא הוצאה לגביו פוליסת ביטוח אינה רלוונטית לענייננו. נקודת הזמן אותה יש לבחון בין הצדדים כאן, היא מועד כריתת ההסכם בין הצדדים. סעיף 14(א) לחוק התרופות מטיל על הנפגע את הצורך לנקוט באמצעים סבירים להקטנת הנזק, זאת מן הזמן שנודע לו על הפרת החוזה או ממועד קרוב לו (ע"א 4606/90 מוברמן ואח' נ' תל-מר בע"מ ואח', פ"ד מו(5) 353, 373). סבירות האמצעים נבחנת על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה, של מה שהיה סביר בשעת מעשה, ולא בחוכמה שלאחר מעשה (ע"א 195/85 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' סוראקי ואח', פ"ד מב(4) 811, 825). ואף זאת בעיניו של "האדם הסביר", מבלי לדרוש כי הנפגע יצא מגדרו בנסותו למלא את החובה המוטלת עליו להקטין את נזקו (ע"א 531/71 לכוביצר נ' רודה, פ"ד כו(2) 113, 118). במקרה דנן, מיום 29.12.96, או למחרת, לא התקשר התובע אל הנתבעת. אף אם יצא לחו"ל עד ליום 5.1.97, יכול היה עם שובו לברר עם עובדיו או עם הנתבעת אם הותקנה המערכת וזאת ביודעו כי כל תכולתו של המחסן הישן הועברה כבר אל המחסן החדש. כל שהיה עליו לעשות בשובו מן הניכר הוא לוודא עם עובדיו, האם הותקנה מערכת המיגון אם לאו ואז לפנות לתובעת בדרישה להשלים העבודה. התובע גם לא עידכן את אחיו, שמונה כאחראי על העסק בזמן שהותו של התובע בחו"ל, על הצורך לברר ולעמוד על המשמר של התקנת המיגון. כפי שציינתי, גילה התובע אי אכפתיות בדרגה גבוהה. בהחילנו את האזכורים על המקרה דנן, סבורני, כי יש לייחס לתובע "אשם תורם" לנזק שנגרם לו, במובנו של סעיף 68(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], וכן בהחלת מושג זה ביחסים החוזיים בין הצדדים בהשוואת תרומת שני הצדדים לנזק שנגרם, וכן בהיבט של אי מילוי החובה להקטנת הנזק, כאשר היה על התובע לנקוט בפעולה פשוטה ביותר ולוודא עם עובדיו או עם הנתבעת אם בוצעה ההתקנה כפי שהתחייבה הנתבעת. בנסיון לאזן בין הצדדים סבורני, כי יהא זה צודק ונכון לזקוף מחצית מהנזקים לחובתו של התובע ורק המחצית לחובתה של הנתבעת. סיכום: מהמקובץ עולה כי הנתבעת הפרה את החוזה עם התובע. נזקו הכולל המוכח של התובע הינו כדלקמן: 1. בגין המוצרים שנגנבו - 22,847.28 ש"ח 2. בגין הפקסימיליה שנגנבה - 2,000.00 ש"ח - 24,847.28 ש"ח מסכום זה יפוצה התובע על ידי הנתבעת במחצית, היינו בסך של 12,423.64 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התובענה ועד לתשלום המלא בפועל. כן תישא הנתבעת בהוצאות התובע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההוצאה ועד לפרעון ובנוסף בשכר טרחת עו"ד בסך של 2,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ובתוספת מע"מ כחוק. מיגון