פסק דין: 1. התובעת הגישה תביעה נגד הנתבעת ע"ס 153,971 ש"ח, בגין נזק שנגרם לה לאחר שנגנב רכב שבבעלותה, מהמגרש שבחזקתה, הנמצא ברח' הצפירה 25 בתל-אביב. 2. הגניבה אירעה בלילה של יום 22.2.96. 3. טענתה העיקרית של התובעת בכתב התביעה היא: בהיות הנתבעת שומרת שכר, התרשלה היא בשמירה ולא מנעה את גניבת הרכב ועל כן עליה לפצותה בערכו של הרכב שנגנב מהמגרש. 4. הנתבעת טענה בכתב הגנתה, בין יתר טענותיה, כי אינה שומרת שכר אלא מספקת שירותי מוקד וסיור בלבד, כי ההתקשרות בין הצדדים הינה על בסיס הסכמי שירות חתומים וכי הנתבעת פעלה במדויק כמתחייב מהם, הסייר מטעמה הופיע למגרש של התובעת והפריצה אירעה רק לאחר עזיבתו את המקום, ובכל מקרה, אין קשר סיבתי בין פעולת הנתבעת לבין הנזק שנטען [סעיף 3 לסיכומי ב"כ הנתבעת]. 5. מטעם התובעת העיד מר שלמה דהן ומסר תצהיר בחקירה ראשית [ת1/] והוגשו שלושה מוצגים. 6. מטעם הנתבעת העיד הסייר, מר איתי בלטר, והגיש תצהיר בחקירה ראשית [נ1/] וכן העיד מנכ"ל הנתבעת, מר דוד בבאי, והגיש תצהיר בחקירה ראשית [נ3/] והוגשו מטעמה שמונה מוצגים. 7. העובדות, עליהן אין מחלוקת, הן כדלקמן: א. בלילה של יום 22.2.96, אירעה פריצה למגרש של התובעת אשר בו מוחזקים רכבים של החברה ונגנב רכב מסוג "פורד טרנזיט". ב. שווי הרכב הינו ע"ס 121,800 ש"ח. ג. בשעה 21:13 של יום 22.2.96, נקלט אות אזעקה במוקד של הנתבעת והנתבעת שלחה סייר [עד הגנה מס' 1], על מנת לבדוק את המקום. ד. הגדר של המגרש היתה פרוצה, שנמצאת ליד שער הכניסה. ה. ביום 23.3.93 וביום 1.7.95, נחתמו הסכמים בין התובעת לבין הנתבעת, לפיהם נתנה הנתבעת שירותי מוקד לבית העסק ברח' הצפירה 25 בתל-אביב [נ5/ + נ6/+ +נ7/]. 8. המחלוקת בין הצדדים נוגעת ליחסים המשפטיים בין הצדדים, המבססים את עילת התביעה ובאם המדובר ביחסים חוזיים, ביחסים לפי פקודת הנזיקין או לפי חוק השומרים, תשכ"ז - 1967. הקשר המשפטי החוזי 9. אין ספק כי שלושת החוזים [נ5/, נ6/, נ7/] נחתמו ע"י נציגי התובעת והם מחייבים אותה. לא אוכל לקבל את טענתו של מנהל התובע כי לא ידע עליהם. 10. בסעיף 10 להסכם [נ7/] התחייבה הנתבעת כלפי התובעת, כדלקמן: "א. לאחר קליטת אות אזעקה המעיד על פריצה/שוד/אש/מצוקה בלבד תשלח ניידת של החברה לנכס ותבדוק במידת האפשר בבדיקה חיצונית את שערי הכניסה למקום מבלי להכנס לתוכו, החברה תדווח למנוי רק במקרה של גילוי סימני פריצה חיצוניים הנגלים לעין. החברה תדווח למנוי על נסיון פריצה וגניבה גלויה, או פגיעה גלויה אחרת שאותרה בנכס של המנוי ותמסור הודעה מתאימה ללקוח או לבא כוחו. ב. ידוע ללקוח שאין להזעיק משטרה וגורמי בטחון אחרים לשווא לפני שנגלו סימנים ברורים של פריצה למקום וזאת רק לאחר הגעתו של הלקוח". 11. בהסכם מיום 1.7.95 [נ5/] חזרה הנתבעת על התחייבותה כלפי התובעת, כאמור בהסכם מיום 23.3.93 [נ7/]. 12. בטופס אישור התקנה, הסבר והוראות הפעלה, נ5/, נקבע במפורש בסעיף 2, כדלקמן: "הלקוח יודע כי החברה נותנת מעקב למנויים [ולא שירותי שמירה] בגין קריאות המתקבלות אצלה מהמערכת". 13. בסעיף ג' של תנאי ההתקשרות [נ6/] נקבע כדלקמן: "עם קבלת אות אזעקה שתשדר יחידת הממסר למוקד, ניידת של המוקד תגיע לאתר במהירות סבירה, תבדוק את נסיבות הפעלת המערכת, תודיע במידת הצורך למנוי או לעובדיו או למי שהוסמך לכך במקרה פריצה, גניבה, פגיעה ברכוש, תינתן הודעה מתאימה למשטרה ולא למכבי אש והכל בהתאם ובכפוף לשירותים שאותם שילם המנוי בהתאם להזמנה". 14. בסעיף 13 להסכם [נ7/], נקבע כדלקמן: "למניעת כל ספק מוסכם בזאת כי השירותים הניתנים ע"י החברה הינם שירותי התראה בלבד ולא שירותי שמירה מכל מין וסוג שהוא". 15. בסעיף 19 להסכם [נ7/], נקבע כדלקמן: "מוצהר ומוסכם בזה בין הצדדים כי החברה אינה פועלת במתן שירותיה כמבטח ו/או חברת ביטוח, חברת שמירה וכי דמי המנוי מהווים תשלום תמורת השירותים שנרכשו ע"י הלקוח כאמור לעיל ולא תמורת ביטוחו של המנוי נגד כל פגיעה או נזק לרכוש ואין כל קשר בין שווי הרכוש שלשם הגנתו הצטרף מינויו לרשת מינויו המוקדם, לבין התמורה המשתלמת לחברה". 16. מנהל הנתבעת בסעיף 9 לתצהירו [נ3/] סיכם בקצרה את התחייבותה של הנתבעת, כדלקמן: "על פי ההסכם התחייבה הנתבעת לתת שירותי מעקב על אותות האזעקה הנקלטים והנרשמים מבית העסק של התובעת, בשעות מוגדרות ומסוימות בלבד וכי עם קליטת אות אזעקה במוקד, תגרום הנתבעת לכך שניידת שלה תגיע למקום במהירות סבירה, ותבדוק במידת האפשר בבדיקה ויזואלית חיצונית למקום הנ"ל - בעין בלתי מזוינת - במקומות בהן ישנה גישה סבירה ובטיחותית את סיבת הפעלת המערכת. הנתבעת תודיע במידת הצורך למנוי [התובעת] ובמקרה של גילוי פריצה, גניבה או פגיעה ברכושו של המנוי, תינתן הודעה מתאימה גם למשטרה ו/או מכבי האש בהתאם". 17. בסעיף 12 לתצהירו הנ"ל חזר וטען כי הנתבעת איננה מבטחת ו/או חברת ביטוח של מינוייה ואינה אחראית על הנזק או תכולתו של בית העסק. האם מדובר בשירותי שמירה 18. לטענת ב"כ התובעת, התחייבה הנתבעת לתת שירותי שמירה תמורת תשלום ועל כן היא בחזקת "שומרת שכר" לפי חוק השומרים, תשכ"ז - 1967, ומאחר והתרשלה בשמירה, חייבת היא לפצות את התובעת על ערך גניבת הרכב. 19. בע.א. 100/90 בענין חברת השמירה נ' לוידס [לא פורסם], עליו מסתמך ב"כ הנתבעת, קובע כב' השופט ריבלין כי שירותי מוקדים אינם בגדר שירותי שמירה לפי חוק השומרים, כדלקמן: "אין השירות אשר ניתן ע"י המערערת בגדר שמירת נכס כהגדרתו בחוק השומרים כפי שנתפסה בהלכה, בהעדר שליטה ופקוח פיזיים על הנכס". 20. בע.א. 1924/95 המגן נ' אמינות [לא פורסם], קובע ביהמ"ש המחוזי כדלקמן: "המשיבה מעניקה למנוייה שירותי מעקב ובקרה אלקטרוניים ואינה נותנת שירותי שמירה, אין היא מתיימרת למנוע פריצות ו/או חדירות לבית העסק, נהפוך הוא תפקידה של המשיבה מתחיל לאחר שפרצו לבית העסק של המנוי, בעת שמתקבלת האזעקה במוקד". 21. תפקידה של הנתבעת אשר מעניקה שירותי מוקד, לא נכנס לגדר הגדרת סעיף 1 לחוק השומרים, אשר קובע כי שמירת נכס קשורה בהחזקת הנכס כדין שלא מכוח בעלות כאשר הנכס נמצא פיזית בידי השומר בעצמו או ע"י אנשים הפועלים מטעמו, והעובדות בע.א. 46/75 בענין מד"י נ' לבנשטיין, פ"ד כרך ל חלק 11, עמ' 716, אינן מתאימות למקרה שלפנינו. 22. בכל מקרה, בהתאם להסכמים עליהן חתמה התובעת עם הנתבעת, מצויין מפורשות כי הנתבעת לא נותנת שירותי שמירה ועל כן יש לדחות את טענתו של ב"כ התובעת כי הנתבעת נכנסת לגדר חוק השומרים ובהיותה "שומרת שכר" חייבת היא לפצות את התובעת בגין רשלנותה. 23. מתוך עיון בהסכמים הנ"ל [נ5/ + נ6/ + נ7/] ועדותו ותצהירו של מנהל הנתבעת, מר דוד בבאי, ברור לחלוטין כי הנתבעת התחייבה לתת שירותי מוקד ומעקב על אותות אזעקה הנקלטים והנרשמים מבית העסק של התובעת והתחייבה שניידת מטעמה תגיע למקום במהירות סבירה ובמקרה של גילוי פריצה תודיע לתובעת על כך וכן למשטרה. 24. הנתבעת לא התחייבה לפי ההסכמים עליהם חתמה להיות חברת ביטוח אשר מפצה את המנוי [התובעת] על כל נזק או גניבה לרכושה, וכן לא התחייבה לתת שירותי שמירה - כטענת ב"כ התובעת. האם הנתבעת הפרה את התחייבותה כלפי התובעת 25. עיקר התחייבותה של הנתבעת כלפי התובעת היא התחייבות חוזית, לפיה מיד עם קבלת אות האזעקה במוקד, עליה לשלוח ניידת במהירות סבירה לבית העסק אשר תבדוק את נסיבות הפעלת מערכת האזעקה של בית העסק. הבדיקה תתבצע בצורה חיצונית ובמקרה של פריצה תודיע למשטרה ו/או לבעל העסק. 26. במקרה שלפנינו, העיד הסייר מטעם הנתבעת, מר איתי בלטר, ומסר תצהיר [נ1/] ועפ"י עדותו קיבל בשעה 21:13 הודעה במכשיר הקשר מהמוקד של הנתבעת, כי נתקבל אות אזעקה מבית העסק של הנתבעת והגיע למקוםבשעה 21:25, דהיינו לאחר 12 דקות, לא הבחין בשום פריצה בגדר או בסימן חריג אחר וזאת לאחר והאיר את הגדר באמצעות פרוג'קטור. 27. העד בדק, לטענתו, היטב, את שער הגדר המקיפה את המגרש אשר היה נעול, השאיר תו סיור על השער ודיווח למוקד כי הכל כשורה. 28. בחקירה הנגדית, הודה העד כי לא זוכר באם הקיף הוא את כל המגרש ולא ידע לציין כמה זמן היה במקום. 29. העד הגיש דו"ח סיור אוטנטי [נ2/], לפיו אכן קיבל הודעה מהנתבעת בשעה 21:13 והגיע בשעה 21:25. 30. אין מחלוקת כי אכן אירעה פריצה בבית העסק של התובעת, הגדר נפרצה סמוך לשער הכניסה ונגנב רכב, ויכולות להיות שלוש אפשרויות, והן: א. הסייר כלל לא הגיע למקום סמוך לפריצה. ב. הסייר אכן הגיע בשעה 21:25, אך לא ביצע בדיקה מספקת מסביב למגרש כך שלא הבחין הוא בסימני פריצה, לרבות פריצת הגדר. ג. הסייר אכן הגיע למקום אך הפריצה בוצעה לאחר עזיבתו את המקום, כטענת ב"כ הנתבעת. האפשרות הראשונה - הסייר לא הגיע למקום 31. אני מקבל את עדותו של הסייר מר איתי בלטר, שהגיע למקום בשעה 21:25, וזאת לאור דו"ח הסיור שהוגש [נ2/], אשר נראה דו"ח אמין שלא בוצעו בו שינויים. האפשרות השניה 32. בהתאם לעדותו של הסייר, אשר לא זכר כמה זמן שהה במקום ואף לא זכר שהקיף את כל המגרש - קיימת אפשרות סבירה שלא ביצע בדיקה מספקת ואף לא הבחין בגדר הפרוצה. במקרה זה התרשל הוא בתפקידו ועל הנתבעת לשאת באחריות, שכן לא נתמלאו תנאי ההסכם ובדיקה כנ"ל לא מהווה בדיקה המתחייבת מההסכם. האפשרות השלישית 33. קיימת אפשרות שהפריצה אירעה לאחר והסייר עזב את המקום, כטענת הנתבע, "בשיטת הדאבל", שיטה מתוחכמת המוכרת לנתבעת ולכל העוסקים בענף שירותי המוקד. עפ"י שיטה זו, הפורצים מפעילים חיצונית את מערכת האזעקה, ממתינים לבוא הסייר ולהשלמת פעולותיו, וכאשר הסייר חוזר למשימותיו ומדווח למוקד שהכל תקין, שבים הפורצים למלאכתם, פורצים למקום תוך חסימת שידורי אותות האזעקה, חוטפים את שללם ומסתלקים מן המקום. 34. ספק נכונה טענת ב"כ הנתבעת, כי אכן במקרה הנוכחי הפריצה בוצעה לאחר עזיבת הסייר את המקום "בשיטת הדאבל", שכן טענה זו לא הוכחה ולא קיבלתי כל ראיה ממשית על כך. המדובר הוא בהשערות בלבד שהעלה מנכ"ל הנתבעת, מר בבאי. 35. גם אם הייתי מקבל את טענתו הנ"ל של ב"כ הנתבעת, הייתי רואה בנתבעת אחראית באי-מילוי התחייבותיה לפי ההסכמים עליהם חתמה, שכן אם אכן שיטה זו ידועה לה היטב ומקובלת בין פורצים, היה עליה להנהיג את שיטת הסיור כנגד "שיטת הדאבל", לפיה, בכל מקרה של אזעקה בה לא נמצאו סימני פריצה חוזר הסייר למקום לאחר מספר דקות, על מנת לוודא שהפורצים לא חזרו וביצעו את מעשה הפריצה ע"י חסימת שידורי אותות האזעקה. 36. קיימת אפשרות סבירה נוספת, שהפריצה אירעה סמוך לאחר והסייר עזב את המקום אך לא דרך את המערכת, כטענתו, כך שלא נתקבל אות אזעקה כאשר הפורצים נכנסו למגרש ופרצו את הגדר וגנבו את הרכב לאחר עזיבתו. 37. מהלך ביצוע הפריצה לפי התיאור באפשרות השניה, היא האפשרות הסבירה ביותר וכי הסייר לא ביצע בדיקה מקיפה, ובזאת התרשל בתפקידו והבדיקה לא מהווה בדיקה כמתחייב מהוראות החוזים. 38. גם אם הייתי מקבל כאמור את טענתו של ב"כ הנתבעת כי הפריצה אירעה לפי האפשרות השלישית בשיטת הדאבל, הייתי מצפה מהנתבעת, אשר ידעה היטב את "שיטת הדאבל", לנקוט באמצעים כדי למנעה, כפי שהסברתי לעיל, ואם לא עשתה כן, הרי גם במקרה זה לא מילאה חובתה עפ"י החוזים עליהם חתמה ועליה לפצות את התובעת במגבלות תקרת האחריות. שאלת הקשר הסיבתי 39. לטענת ב"כ הנתבעת, בכל מקרה של הפרת חובתה של הנתבעת כאמור בחוזים שעליהן חתמה, חובה על המנוי [התובעת] להוכיח את הקשר הסיבתי בין מעשי/מחדלי הנתבעת לבין הנזק הנטען, דהיינו גניבת המכונית. 40. לדעתי, אין אפשרות לקבל את טענתו של ב"כ הנתבעת הנ"ל, שכן קבלת טענתו תרוקן מתוכן את התחייבות הנתבעת עפ"י החוזים עליהן חתמה. 41. התחייבות הנתבעת היא התחייבות חוזית ועליה לשלוח ניידת של המוקד עם קבלת אות האזעקה במהירות סבירה למקום, ואין כל קשר לתוצאה באם הסייר המגיע עם הניידת היה מונע את הפריצה ואם לאו. 42. לפי עדותו של מנהל הנתבעת, מר דוד בבאי, הסייר יכול היה להגיע למקום הפריצה לאחר דקה, שתיים או שעה-שעתיים לאחר הפריצה, כך שהפריצה תהא בלתי נמנעת, וכיצד יכול המנוי להוכיח את הקשר הסיבתי, כטענת ב"כ הנתבעת שאכן הפריצה היתה נמנעת. 43. יתר על כן, מנהל הנתבעת, מר בבאי, הודה כי הנתבעת תהא אחראית לתשלום הנזק בגבולות הנזק הקבוע בחוזה, כאשר הסייר מתרשל ולא מגיע למקום, וזאת מבלי שיהא צורך על המנוי להוכיח את הקשר הסיבתי בין מחדל הנתבעת לנזק. 44. מהאמור לעיל, ברור שיש לבדוק כל מקרה ומקרה, באם הנתבעת מילאה את התחייבותה עפ"י החוזה עם המנוי, וזאת מבלי להכנס לשאלת הקשר הסיבתי בין מחדליה לבין תוצאות הגניבה ו/או הפריצה. גובה הנזק - תקרת האחריות 45. לאחר וקבעתי כי הנתבעת הפרה את התחייבותה בחוזים שחתמה עם התובעת, כאמור לעיל, הרי תקרת אחריותה של הנתבעת לתשלום פיצויים קבוע בסעיף ט"ז לנ6/ אשר עומד עפ"י 60 משיעור התשלום החודשי שנקבע לסך של 40 דולר לחודש ובסה"כ 2400 דולר ללא מע"מ, הואיל והתובעת מתקזזת עם האוצר בתשלום המע"מ בהיותה עוסק מורשה. 46. לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 2400$ ארה"ב בשקלים לפי השער היציג של הדולר כפי שהיה ביום 22.2.96, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 22.2.96 ועד לתשלום בפועל, אגרת התביעה ששולמה, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום ההוצאה ועד לתשלום בפועל, ועוד סך 1500 ש"ח שכר טרחה, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. רכבמגרש מכוניותקרקעותחברת שמירהגניבת רכבאחריות שומריםביטוח גניבת רכב