פגיעה בעין של ילדה - תביעת הפיצויים

פסק דין : האירוע 1. התובעת, כאשר היתה בת 10 וחצי, השתתפה במחנה קיץ שהופעל על ידי תנועת הנוער הנתבעת מס' 1. בשעות הלילה של יום 14.7.93 היא נפגעה בעינה. לפי גירסתה נזרק לעברה קלח תירס, שפגע בעין שמאל שלה. דם זב מהעין. היא התמוטטה והובלה לאוהל מרפאה שהיה במחנה הנוער. לדבריה, טופלה על ידי רופאה ואחות, אך הושארה במקום. למחרת היום לא טופלה התובעת כלל והיא הוחזרה לביתה על ידי שאר הילדים, שהשתתפו במחנה. רק בבדיקה אצל רופא עיניים שנעשתה באותו יום שלאחר המקרה, התברר שנגרם לעין שמאל של התובעת נזק בלתי הפיך, והיא איבדה, למעשה, את הראיה באותה עין. 2. בניגוד למה שהובטח לי בישיבות קדם המשפט, לא הביאו הנתבעים כל ראיות מטעמם (למעט הגשת חוו"ד רפואית) לא בשאלת האחריות ולא בשאלת גובה הנזק. אחריות 3. ברור מהראיות שהוגשו לי, שהיתה התרשלות של הנתבעים הן בשלב הארוע עצמו, והן בשלב הטיפול בתובעת לאחר שנפגעה. לפי הגירסה שהובאה בפניי (וזו הגירסה היחידה שבאה בפני בית המשפט), היה מדובר בקטטה שפרצה בשעת לילה, כאשר איש מהממונים על הטיפול בילדים לא נכח במקום. לא שמעתי בכלל מה הם אמצעי הזהירות והבטיחות שננקטו באותו מחנה. לא הוסבר לי מה נעשה כדי למנוע פגיעה מהסוג האמור. תנועת הנוער שאירגנה את המחנה לא טרחה להביא בפני בית המשפט, ולו שמץ של הסבר למה שארע. אינני מקבל את הטענה, שנטענה בחצי פה, (אומנם לא בכתב ההגנה) כי בשלב הזמן שחלף מאז האירוע, היו לנתבעת 1 קשיים בהבאת הראיות. מי שמארגן פעילות לנוער בהיקף נרחב, חייב גם לתעד את פעילותו באופן שבמקרה מתאים, אפשר יהיה להביא הסברים למה שארע. שום דבר מהדברים האמורים לא נעשה במקרה הנוכחי. לפי גירסת התובעת המקובלת עליי. לא היה מדובר באירוע פתאומי, אלא במקרה שארע אחרי שכבר היתה השתוללות מסויימת של הילדים. נקל להבין, שאם היו אומנם מדריכים במקום, דבר שכלל לא הוכח בפניי, כי אז היו אלה יכולים להתערב בשלב מוקדם ולמנוע, גם את זריקת התירס שהביאה לפגיעה. 4. הפגיעה החמורה בעינה של הילדה גם מלמדת שהטיפול שניתן לה לאחר הפגיעה היה מתחת לכל ביקורת. היא לא הובהלה לבית חולים או למרפאה אחרת כלשהי. לא ניתן דיווח מיידי להוריה. למעשה, נזנחה התובעת לחלוטין על ידי האחראים על המחנה. אם אומנם היתה מרפאה במקום, הייתי מצפה לכך שיהיה תיעוד בדבר הטיפול שניתן שם. למותר לציין, שתיעוד כזה לא הובא בפניי. 5. מסקנתי בשאלת האחריות היא, שמוטלת אחריות מלאה בגין הפגיעה בעינה השמאלית של התובעת על תנועת הנוער, הנתבעת 1, הן בגין המחדלים הקשורים בעת הפגיעה ממש, והן בשל העדר הטיפול לאחר הפגיעה ובעיקר העובדה שהתובעת לא הובאה מיידית לבית חולים. נזק: 6. לא היתה מחלוקת בין הפרקליטים המלומדים כי לתובעת נגרמה נכות רפואית בתחום העיניים בשיעור של 20%. כפי שכבר נאמר, התובעת איבדה למעשה את כושר הראיה בעין שמאל, כאשר העין הימנית מתפקדת ללא דופי. הסכמה זו של עורכי הדין מבוססת על חוות הדעת של המומחים הרפואיים של שני הצדדים, שבדקו את התובעת. 7. בהערכת הנזק בשל אובדן כושר ראיה, באופן מעשי, באחת העיניים, יש קושי מסויים במובן זה, שכל עוד מתפקדת העין הנוספת, הרי קשה להצביע על נזק רציני, מעבר לקשיים בנושאים שוליים יחסית. עם זאת, ברור שהפגיעה רחבת ההיקף בעין האחת טומנת בחובה סכנה רבה במקרה של נזק כלשהו לעין הנוספת. בהערכת הנזק במקרים מעין אלה, מן הראוי, לכן, לקחת בחשבון גם את הסכנה הצפויה לנפגע, אם בעתיד יפגע גם האיבר הנוסף. יכול להיות שסכנה זו לא תתגשם אף פעם, אבל ישנה גם אפשרות של התגשמות האפשרות האמורה, בשלב כלשהו בעתיד, ואז נזקו של הנפגע יהיה כמובן חמור ביותר. האפשרות האמורה צריכה להילקח בחשבון לא רק לענין חישוב הנזק בפריט של אובדן כושר ההשתכרות בעתיד, אלא גם לענין החרדות והסבל הנגרמים לנפגע בשל אותה אפשרות. 8. הובאו בפניי ראיות, מפי התובעת ומפי אמה, כי בשלב הנוכחי מתפקדת התובעת באופן סביר הן בלימודיה בבית הספר והן בפעילות אחרת שלה. נקבע לתובעת פרופיל רפואי צבאי של 64, והיא מתכוננת לשירות צבאי וללימודים אקדמאים בהמשך. בדעתה לקבל רישיון נהיגה. עם זאת שמעתי, שחוסר האפשרות להשתמש באחת העיניים הקשה עליה בעבר, וגם מנע ממנה פעילות בתחומים שונים שפורטו על ידיה בתצהירה. 9. אחרי ששקלתי את כלל הראיות שהובאו בפניי, בשים לב לטענותיהם המפורטות של הפרקליטים המלומדים, נראה לי מן הראוי להעריך את שיעור הנזק כדלקמן: א. נזק לא ממוני: לא מדובר רק בסבל שסבלה התובעת בעת הארוע ממש, אלא יש לקחת בחשבון גם את החרדות והקשיים שבפניה, לאורך שנים, כמוסבר לעיל. אני מעמיד את שיעור ההפיצויים על פגיעה בעין של ילדה בפריט זה על סך 300,000 ש"ח, להיום. ב. אובדן כושר השתכרות בעתיד: בשים לב לנכות הרפואית בשיעור 20% שנקבעה לתובעת, ולכך שאובדן כושר הראיה בעין שמאל הוא מכל בחינה מעשית (אם לא רפואית) מלא, הייתי קובע את נכותה התפקודית בהקשר זה בשיעור של 30%. על בסיס הנתונים שהובאו בפניי, אני קובע את ההפיצויים על פגיעה בעין של ילדה בפריט זה בסך 700,000 ש"ח להיום. 10. על סמך השיקולים דלעיל, אני מחייב איפוא את הנתבעות הדדית וסולידרית לשלם לתובעת הפיצויים על פגיעה בעין של ילדה בסכום כולל של 1,000,000 (מליון) ש"ח, להיום. הנתבעות ישלמו לתובעת את הוצאות המשפט (בצרוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הוצאתו בפועל של כל פריט) וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 120,000 (מאה ועשרים אלף) ש"ח + מע"מ, להיום. קטיניםעינייםפיצויים