הזכות של אסיר לישון על מיטה

זכותו של כל עצור למיטה לישון בה עוגנה במפורש בחקיקה הראשית במדינת ישראל, בסעיף 9(ב)(2) לחוק המעצרים, ובתקנות סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה -מעצרים) (תנאי החזקה במעצר), תשנ"ז-1997. בתקנות אלה הובא פירוט התנאים המינימאליים הנדרשים להבטחת רווחתו של עצור בבית מעצר, ומכוחן ניתן לבצע ביקורות תקופתיות לבחינת מידת מילויין של הוראות החוק והתקנות ביחס לתנאי החזקת עצורים. זכותו של אסיר למיטה לא פורטה במפורש בחקיקה הנוגעת לאסירים בפקודת בתי הסוהר. עם זאת, גם בלא עיגון מפורש בחקיקה, הזכות למיטה עומדת לאסיר מכוח המשטר החוקתי המכיר בזכות לכבוד-אדם, המתפרשת מאליה גם על זכות האסיר לכבוד. בית המשפט העליון ציין בפסיקתו כי הזכות למיטה לישון בה מצויה בגרעין הקשה של זכויות היסוד לקיום בתנאים מינימאליים, הנתונה לאדם כחלק מההגנה על כבודו. בין תנאים מינימאליים אלה, הנדרשים לקיום בכבוד, מונים את הצורך באכילה, בשתיה ובלינה, הצורך הבסיסי בשינה מוליד את הזכות למיטה לישון בה כחלק מתפיסת החיים בכבוד. זכות זו עומדת לאסיר בגדר זכותו לכבוד אדם. יש לציין כי זכותו של אסיר למיטה, בתורת זכות אדם בסיסית, מוכרת גם בשיטות משפט אחרות, ובמשפט הבינלאומי.בית סוהר / כלאאסירים