אונס פיצויים
כיום ניכרת מגמה הולכת וגוברת של פנייה להליך האזרחי (תביעה אזרחית) לצורך פיצויים בגין מקרים של אונס, מעשי סדום, מעשים מגונים, הטרדה מינית, תקיפה וכדומא. במקביל, קיימת התפתחות בחקיקה האזרחית ובפסיקה המבטאת צורך ונכונות של מערכת המשפט לסייע לנפגעים ולהגן עליהם. דוגמא לכך הוא החוק למניעת הטרדה מינית, האוסר ביצוע שורה של עבירות מין והטרדה מינית במסגרת יחסי מרות, וקובע בגין ביצוע עבירות אלו אחריות פלילית ונזיקית. ביטוי למגמה זו ניתן לראות בהכרה של בתי המשפט בכך שהנזק של "פגיעה באוטונומיה" בניגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, הינו נזק בר פיצוי בנסיבות של עבירות מין שבוצעו תוך ניצול יחסי מרות ותלות.
בשנים האחרונות סכומי הפיצויים הנפסקים לקורבנות מעשים פליליים בהליך של תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים המתנהל בבית משפט אזרחי עלו בשיעור ניכר מתוך מגמת בית המשפט להביע סלידה ממעשים אלו ופסיקת פיצויים לדוגמא וכיום ישנן פסיקות של בית המשפט של פיצויים לנפגעים, אשר במקרים מסוימים מגיעים אך עולים על מיליון שקלים.
אונס פיצויים - קטינה
הרקע העובדתי
הוגשה תביעה כספית של פיצויים בגין נזקי גוף ונפש שנגרמו לתובעת קטינה כתוצאה ממעשים שביצע הנתבע אשר אנס, וביצע מעשים מגונים ומעשי סדום בקטינה, במשך כשנה. הנתבע הועמד לדין והורשע על פי הודאתו באינוס קטינה בת משפחה - עבירה לפי סעיף 351(א) בנסיבות סעיף 345(א) לחוק העונשין, תשל"ז 1977. בביצוע מעשה סדום בקטינה בת משפחה – עבירה לפי סעיף 351(א) בנסיבות סעיף 347(ב) וסעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, ובביצוע מעשים מגונים בקטינה שטרם מלאו לה 14 – בת משפחה, עבירה לפי סעיף 351(ג)(1) לחוק העונשין. בית המשפט המחוזי בתל אביב הטיל על הנתבע עונש של מאסר, בנוסף, קבע בית המשפט המחוזי לעניין פיצויים אונס, כי הנתבע יפצה את הקטינה בגין נזק נפשי.
טענות התובעת
נטען כי בעקבות ההתעללות שעברה הקטינה על ידי הנתבע, הקטינה הפכה מפוחדת, חסרת בטחון, אכולת סיוטים וחלומות בלהה, מדוכאת ומרוחקת מסביבתה. כמו כן נטען כי מצבה הבריאותי והנפשי נפגע כתוצאה ממעשיו של הנתבע, אם התובעת טענה כי בעקבות התעללות הנתבע בבתה היא סובלת מסחרחורות, כאבי ראש, חולשה תמידית, פחדים, נדודי שינה, סיוטים ודיכאון קשה, שבעקבותיו החלה לקחת תרופה אנטי דכאונית, ולבקר אצל רופא פסיכיאטר, רופא משפחה, נוירולוג, הומאופט, קרדיולוג, גיניקולוג ורופא עור.
הדיון בבית המשפט
בדיון הסכימו הצדדים כי העובדות שהוכרעו במשפט הפלילי יראו כמוכחות בתיק זה. כאשר בית המשפט ציין כי גם בלי הסכמת הנתבע ניתן לקבל כראיה במשפט אזרחי פסק דין שניתן במשפט פלילי, לפי סעיף 42א לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א – 1971. לפיכך, בהתאם להסכמת הצדדים, קבע בית המשפט כי על פי הממצאים והמסקנות שנקבעו בהכרעת הדין הפלילי, הנתבע ביצע מעשים מגונים, מעשה סדום, אונס בקטינה, שטרם מלאו לה 14 שנים.
התייחסות בית המשפט לעוולת התקיפה
ס' 23 לפקודת הנזיקין קובע כי תקיפה היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם או בהסכמתו שהושגה בתרמית. כלומר, יסודותיה של עוולת התקיפה הם שלושה: שימוש בכוח נגד גופו של אדם. במתכוון ושלא בהסכמתו או בהסכמתו שהושגה בתרמית. בית המשפט קבע כי לנוכח הכרעת הדין במשפט הפלילי, שהתנהל בגין האירועים נשוא תביעה זו, בו הורשע הנתבע בעבירות של אנוס קטינה בת משפחה, ביצוע מעשה סדום בקטינה בת משפחה, וביצוע מעשים מגונים בקטינה שטרם מלאו לה 14 – בת משפחה, ולאור העובדה שהנתבע עצמו הודה במעשיו נשוא תובענה זו - מתקיימים שלושת היסודות המקימים את עוולת התקיפה: הנתבע הפעיל כוח פיזי כנגד הקטינה, הנתבע השתמש בכוח במתכוון והשימוש בכוח היה שלא בהסכמת הקטינה. לפיכך, בית המשפט פסק כי הנתבע ביצע כנגד הקטינה עוולה של תקיפה, כמשמעותה בסעיף 23(א) לפקודת הנזיקין, שביטוייה במעשה האונס, בהתעללות המינית ובמעשי הסדום שביצע בה. כמו כן נקבע כי לא חלה במקרה שבפנינו אף אחת מההגנות לעוולת התקיפה, המנויות בסעיף 24 לפקודת הנזיקין הנכות הפסיכיאטרית של הקטינה.
סוגיית הפיצוי במסגרת ההליך הפלילי
הנתבע טען כי במסגרת גזר הדין במשפט הפלילי שהתנהל נגדו הוא חויב לשלם לקטינה פיצוי בגין הנזקים הנפשיים שנגרמו לה, ולטענתו בפיצוי זה יש לכסות מלוא הנזקים שנגרמו לקטינה, ואין לפסוק לה פיצוי נוסף לאחר שכבר נפסקו לה פיצויים בגין הנזקים הנפשיים שנגרמו לה, שכן יהא בכך כפל פיצוי. התובעת טוענה באמצעות עורכי דין כי הפיצוי המבוקש בתביעה דנן, הינו נפרד ושונה מהפיצוי שנפסק במשפט הפלילי, שכן מדובר בפיצוי בגין עילה אזרחית נזיקית, להבדיל מהפיצוי שנפסק בגין העילה הפלילית. השאלה שבמחלוקת היא האם הפיצוי הקבוע בסעיף 77(א) לחוק העונשין, המאפשר לבית המשפט במשפט פלילי לפצות את הנפגע בגין הנזק שנגרם לו, הינו פיצוי עצמאי העומד בפני עצמו, לצד הפיצוי האזרחי, או שמא מדובר בפיצוי שהוא חלק מהפיצוי האזרחי, שניתנה אפשרות ליתן אותו במסגרת ההליך הפלילי. בית המשפט ציין בפסיקתו כי תכלית הפיצוי הפלילי שונה מתכליתו של הפיצוי האזרחי ולא בכדי קובע סעיף 77(א) לחוק העונשין תקרת פיצוי לכל עבירה, הנמוכה בהרבה מן הסכומים שניתן לתבוע ולפסוק בשל מעשים כאלה בהליכים אזרחיים. אמנם סעיף 77(ב) לחוק העונשין מורה, כי קביעת הפיצויים לפי סעיף זה תהא לפי ערך הנזק או הסבל שנגרמו, אולם כאשר מדובר בעבירות חמורות, ברור כי ערך הנזק והסבל הטיפוסיים גבוהים בהרבה מתקרת הפיצוי הקבועה בסעיף 77(א). בכך איזן המחוקק בין רצונו להעניק לקורבן פיצוי כלשהו בגדר ההליך המתנהל על ידי המדינה, כמעין הכרה חברתית בסבלו, לבין רצונו להימנע מהפיכת המשפט הפלילי למשפט אזרחי, על כל המשתמע מכך מבחינת ניהול ההליך ושמירת זכויותיהם הדיוניות של הצדדים. כמו כן צוינה פסיקה לעניין סעיף 77(א) לחוק העונשין לפיה אין סמכות זו שוללת או מייתרת את התביעה האזרחית העשויה לעמוד לניזוק, אלא עניינה לשלב את קרבן העבירה כגורם בהליך הפלילי מתוך ראייה כי הטבת נזקו – ולו באופן חלקי – היא חוליה חשובה ולעיתים הכרחית בתהליך הענישה הראויה והדגשת נורמות ההתנהגות הראויות. לאור האמור לעיל, בית המשפט פסק כי הפיצוי שניתן במסגרת ההליך הפלילי איננו פיצוי המתווסף לפיצוי שהקטינה זכאית לו במסגרת ההליך האזרחי דנן, אלא הוא חלק ממנו ולכן הסכום שנפסק במשפט הפלילי כי על הנתבע לשלם לקטינה ינוכה מכל סכום שיקבע שהקטינה זכאית לו בגין המעשים.
גובה הפיצויים
בית המשפט מינה בהסכמת הצדדים, מומחה רפואי לתת חוות דעת לגבי מצבה של האם ומצבה הפסיכיאטרי, נכותה וכשירותה לעבודה של הקטינה.
נכותה הנפשית בגין ההתעללות המינית והממושכת נקבעה ל-30 אחוז. בית המשפט שוכנע כי לאור נסיבותיו הקשות של המקרה, כפי שפורטו בפסק הדין הפלילי, ובהסתמך על חוות הדעת הרפואית, כי לקטינה נגרם סבל וכאב נפשי קשה ביותר בעקבות ההתעללות המינית שעברה, אשר לא נמוג עד היום, וכאמור בחוות הדעת ילווה אותה כל חייה ויש מקום לפסיקת פיצויים בגין אונס. בית המשפט מצא קנה מידה לפיצויים המתאימים, בגין כאב, צער וסבל, שנגרמו עקב התעללות מינית, בסכומים שפסקו בתי המשפט במקרים דומים: בת"א 1016/88 (ת"א) אמין נ' אמין, שם דובר בתביעת נזיקין שהגישו שני אחים ואחות נגד אביהם, בגין נזקי גוף ונפש שלטענתם נגרמו להם בשל הזנחתם והפקרתם על ידו, חויב הנתבע לשלם סך של 300,000 ₪ לכל אחד מהתובעים. בע"א 4806/92 פלונית ואח' נ' אחמד מנסור, חויב הנתבע בפיצוי בסך של 150,000 ₪, על אובדן כושר השתכרות, על כאבה וסבלה, ועל אובדן איכות חייה וסיכויה להינשא של התובעת, בשל אונס שביצע בה בילדותה. באופן דומה, בת"א (י-ם) 10111/97 אשכנזי נ' פרבר פסק השופט כי הנתבע, שהיה אביה החורג של התובעת, ישלם לה פיצוי בסך של 500,000 ₪ בגין נזקים נפשיים שנגרמו לה עקב מעשים מגונים שביצע.
בהתבסס על פסקי דין אלו קבע בית המשפט כי הנתבע ישלם לקטינה סך של 184,000 ₪ בגין הכאב וסבל שגרם לה במעשיו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל כמו כן חויב הנתבע לשלם פיצויים בגין אובדן השתכרות עתידי, הוצאות נסיעות, הוצאות רפואיות ושכר טרחת עורך דין.
אונס קבוצתי - פיצויים
הרקע העובדתי
הוגשה תביעה נגררת להרשעה בפלילים לפי סעיף 77 לחוק בתי המשפט, [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, בה ביקשה התובעת לחייב את הנתבעים לפצותה על נזקי הגוף והנפש שנגרמו לה בגין אינוסה והפגיעה בה
בהכרעת הדין של בית המשפט המחוזי הורשעו הנתבעים באינוסה של התובעת, בביצוע מעשה סדום, ובעבירה של כליאת שווא. כעולה מהכרעת הדין, ומן המפורט בגזר הדין, נאנסה התובעת באונס קבוצתי, תוך התאכזרות רבה כלפיה והיא נזקקה לטיפול רפואי בבית החולים.
פסיקת בית המשפט האזרחי
בית המשפט פסק כי חיוב הנתבעים בפיצויים הוא תוצאה מתחייבת מן ההרשעה בפלילים ומהוראות פקודת הנזיקין בגין מעשי האינוס והפגיעה בתובעת וכי אין מקום להעלות כל הסתייגות באשר לעצם החיוב בפיצויים, אותו יש להטיל על הנתבעים וכי הפגיעה החמורה בתובעת, לא רק הנפשית אלא גם הגופנית, טיבם של המעשים ואופן התרחשותם, הסלידה ושאט הנפש מהם, כל אלה מלמדים כי יש לפסוק לתובעת, פיצויים בגין הכאב והסבל וכן פיצויים עונשיים בסכום גבוה, עד כי, במקרה דנן, יהוו פיצויים אלה את ראש הנזק העיקרי. עוד צוין כי יש להתחשב בהיזקקותה של התובעת לטיפולים נפשיים עקב מעשי האונס, וניתן לשער כי היא לא תזכה לקבלם, כולם או חלקם או בתדירות הראויה, במסגרת הניתן לקבל ברפואה הציבורית, וכן מחמת שככל הנראה תתקשה לגבות מאת הנתבעים את הפיצויים, ולא תוכל, על כן, לממן את הטיפולים הנדרשים, דבר שיעצים את הפגיעה בה. לאור האמור לעיל נפסק לתובעת בגין הכאב והסבל, כולל הפיצויים העונשיים המגיעים לתובעת בגלל מעשי האינוס והפגיעה בה, כמפורט בפסק הדין הפלילי, ולאור האמור בתצהירה ובחוות הדעת, סכום של 1,000,000 ש"ח. עבור הפסדי ההשתכרות, בעבר ובעתיד, בגין הפגיעה בכושר העבודה של התובעת, סכום של 300,000 ש"ח. לשם מימון ההוצאות הרפואיות לתובעת, ולשם קבלת טיפול פסיכותרפויתי מתמשך, סכום של 75,000 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בסכום של 125,000 ש"ח.
פיצויים אונס – פסק דין בהעדר הגנה
הרקע העובדתי
אסיר הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירת אינוס בהתאם להסדר טיעון ונגזר עליו עונש מאסר בעקבות ההרשעה, הגישה הנאנסת תביעה אזרחית הנגררת להרשעה בפלילים במסגרתה עתרה לחייב את המבקש בתשלום פיצויים בגין הנזקים שגרם לה. לאחר שחלף המועד להגשת כתב הגנה, עתרה התובעת למתן פסק דין בהעדר הגנה. בית המשפט קיבל את הבקשה ונתן פסק דין בהעדר הגנה אשר חייב את הנתבע לשלם למשיבה את הסך 3,000,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 300,000 ₪ בצירוף מע"מ .
ניסיון הנתבע לבטל את פסק הדין
בחלוף כחמש שנים ממתן פסק הדין הגיש המבקש את בקשה ובה עתר לביטול פסק הדין. המבקש טען כי כתב התביעה לא הומצא לו, הוא נעדר כל הנמקה, הוא עומד בניגוד להסכמת המשיבה לפיה תסתפק בפיצוי הכספי שהושת על המבקש בגזר הדין. התובעת הנתגדה לבקשה. במסגרת טענותיה נטען כי בוצעה מסירה למבקש הן של כתב התביעה והן של פסק הדין. עוד נטען כי התובעת לא הסכימה שהקנס אשר בגזר הדין מהווה מיצוי המגיע לה מהמבקש, אין קשר בין מצבו של המבקש לבין הבקשה. לאחר שבית המשפט בחן את עמדות הצדדים נפסק כי דין הבקשה של הנתבע לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה להידחות. בית המשפט ציין כי בהתאם לתקנה 492(6) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד –1984 המצאה לנמען הנמצא בבית סוהר תהא באמצעות מחלקת האסיר בשירות בתי הסוהר וכי מהמסמכים שצורפו לכתבי הטענות עולה באופן חד משמעי כי המבקש קיבל את כתב התביעה בהתאם לתקנות, בטרם מתן פסק הדין ולכן לא נפל פגם בפסק הדין במובן זה ולא ניתן ע"י הנתבע כל מענה ענייני לפשר המצאות חתימתו על גבי המעטפה.
מעשה סדום - פיצויים
הרקע העובדתי
התובע הגיש תביעת פיצויים בגין היותו קורבן של התעללות מינית. הנתבע הורשע על מעלליו בבית משפט פלילי. העבירות בהן הורשע הנאשם חמורות ביותר, מלמדות על מסכת קשה של התעללות מינית של הנתבע בתובע, ביצוע מעשה סדום במספר רב של מקרים מעת היות התובע קטין. התובע נבדק על ידי פסיכיאטר מומחה, אשר קובע בחוות דעתו הפסיכיאטרית כי לתובע 15% לצמיתות כתוצאה מההתעללות נשוא מעשיו הנלוזים של הנתבע, הינו סובל מתסמונת פוסט-טראומיתית כאשר המומחה קובע כי יש להתחשב בנוסף בהשלכות אפשריות עתידיות על חייו האישיים של התובע לרבות חיי מין, נישואין, תעסוקה והתמדה בעבודה. המומחה קבע את הנכות על פי סע' 34 (ב)(ג) לתקנות המוסד לביטוח לאומי. המומחה תיאר את מהלך הבדיקה, ופרט את ממצאיו בפרק הדיון, מתאר את תחושות התובע, פחדיו, סיוטיו וגישתו לסביבה בעקבות הארועים הקשים. כמו כן הונחה בפני בית המשפט חוות דעת תחנת השרות הפסיכולוגי המלמדת על ההתפתחות אצל התובע בעקבות הטראומה, המתחים, הקושי בהתמודדות, התנהגות, חוסר שקט, ביקורת עצמית וכמפורט בחוות הדעת מטעם תחנת השרות הפסיכולוגי. הנתבע לא הגיש חוות דעת.
פסיקת בית המשפט
לאחר שבית המשפט עיין בכתב התביעה לפרטיו, בכתב ההגנה על השגות הנתבע, במצורפים, בטיעוני הצדדים, חייב את הנתבע לשלם לתובע פיצויים בגין כאב וסבל בגין החוויה הקשה שעבר התובע, הטראומה, הצלקת שנותרה בנפשו וכמפורט בחוות הדעת והנכות הצמיתה כפי שנקבעה. פיצויים בגין אובדן השתכרות בעתיד, הוצאות כלליות והוצאות בגין טיפולים אפשריים בעתיד, תשלום למומחה בעבור חוות הדעת מטעמו בצירוף שכר טרחת עורך דין.
בעילה אסורה בהסכמה – פיצויים
הרקע העובדתי
הוגשה תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים, לפי סעיף 77 לחוק בתי ע"י התובעת כנגד הנתבע, לאחר שהאחרון הורשע, לפי הודאתו, בעבירה של בעילה אסורה בהסכמה, לפי סעיף 346(ב) לחוק העונשין, תשל"ג-1977. לפי עובדות כתב האישום בהן הודה והורשע הנתבע, הגיעה התובעת ארצה כעובדת זרה, ובמשך למעלה משנה עבדה באופן בלתי חוקי בביתו של הנתבע. התובעת עבדה כמטפלת בילדתו הקטנה ובעבודות הבית, והתגוררה בבית הנתבע ואשתו. בכתב האישום פורטו חמישה מקרים בהם בעל הנתבע את התובעת. כן צוין כי הנתבע ביצע את האמור כשהוא מנצל את מרותו כמעסיק. הנתבע הודה במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב האישום, ככל שהן מגלות עבירה לפי סעיף 346(ב) לחוק, בהתייחס לעבירות של בעילה אסורה בהסכמה.
הכרעת בית המשפט
התובעת טענה בסיכומיה כי המעשים שביצע בה הנתבע, לא היו בהסכמה, וכי גם אותה הסכמה נשוא סעיף 346(ב) לחוק, לאו הסכמה היא, הואיל והושגה תוך ניצול יחסי מרות בעבודה. כך גם נטען כי עבירה שבוצעה על-פי סעיף 346(ב) לחוק, מהווה גם הטרדה מינית,
הנתבע טען כי הודאתו הייתה כי מדובר בבעילה בהסכמה, וכי על כן אין מקום לטיעון הסותר זאת. הנתבע טען כי מדובר ביחסי קירבה שבהסכמה, ומתוך רצון חופשי, הגם שאינם אסורים על פי החוק, ובגין כך שילם בפלילים. לטענתו, כל מטרת התביעה, היא לסחוט כספים ממנו, וכך גם הגשת התלונה כנגדו. בית המשפט חייב את הנתבע לשלם לתובעת פיצויים במסגרת ההליך האזרחי בצירוף שכר טרחת עורך דין.
מעשי סדום בקטין
הרקע העובדתי
הוגשה תביעה בה עותר התובע, לחייב את הנתבע לפצותו בגין נזקי גוף ונפש שנגרמו לו בגין מעשי סדום ומעשים מגונים שביצע בו הנתבע, אשר הורשע בבית משפט המחוזי בחיפה, בעבירות של מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 ובעבירות של מעשה מגונה לפי סעיף 348(א) לחוק העונשין. בית המשפט גזר על הנתבע עונש מאסר כן חוייב הנתבע בפיצוי התובע.
טענות התובע
התובע ביקש לחייב את הנתבע לשלם לו פיצויים בגין עוולת תקיפה עפ"י סעיף 23 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), בגין הפרת חובה חקוקה ובגין פגיעה באוטונומיה של התובע ושלמות גופו. להוכחת טענותיו בדבר המעשים שבוצעו בו על ידי הנתבע, צירף התובע לתביעתו את פסק דינו המרשיע של בית המשפט המחוזי.
טענות הנתבע
הנתבע טען בכתב הגנתו כי יש לדחות את התביעה נגדו וכי אין לחייבו בפיצוי התובע מאחר והרשעתו נבעה בשל גילו של הקטין, שטרם מלאו לו 14 שנים. הנתבע טען כי המעשים שיוחסו לו בכתב האישום, בוצעו בהסכמה ולפי בקשת התובע.
הכרעת בית המשפט
בית המשפט ציין בפסיקתו כי ההלכה הפסוקה היא שמקום שנאשם מודה בעובדות כתב האישום ומורשע על פי הודאתו זו, רואים את עובדות כתב האישום כמוכחות כלפיו בהליך האזרחי. בהינתן פסק-דין פלילי מרשיע כאמור, המורשע אינו רשאי להביא ראיה לסתור, אלא ברשות בית-המשפט, מטעמים שיירשמו וכדי למנוע עיוות דין וכי ספק כי התמלאו כל יסודות עוולת התקיפה. עובדות כתב האישום המתוקן והממצאים בפסק-הדין הפלילי , מעידים על מעשים "מעוררי חלחלה" כפי שקבע ביהמ"ש העליון שביצע הנאשם, עוד צוין כי טענת הנתבע, לפיה המעשים בוצעו בהסכמת הקטין "מוטב היה לולא נשמעה" כפי שקבע ביהמ"ש העליון.
גובה הפיצויים
מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של מומחה פסיכיאטרי קבע בחוות דעתו כי נכותו הנפשית מגיעה ל-30% על פי סעיף 34(ד) לתקנות ביטוח לאומי מטעם הנתבע לא הוגשה חוות דעת רפואית. ובית המשפט חייב את הנתבע לשלם לתובע את הסכום של כ-1.4 מיליון שקלים בצירוף שכר טרחת עורך דין כאשר מתוך סכום זה העמיד בית המשפט את הפיצוי בגין כאב וסבל על סך של חצי מיליון שקלים.
