מניעת השארותם של חשודים זמן מיותר בבית המעצר

ניסוחו של חוק המעצרים ברור ומדויק, והוא מקנה סמכות לקצין משטרה לשחרר אדם בערובה, על מנת להבטיח התייצבותו לחקירה או למשפט או על מנת להבטיח שלא ישבש הליכי חקירה. יחד עם זאת, התנאים שקצין המשטרה רשאי להתנות בהם את שחרורו של החשוד, צריך שיקבלו את הסכמת החשוד, בהעדר הסכמה שכזו יעצר החשוד ויובא, בהקדם האפשרי, בפני שופט. בית המשפט ציין בפסיקתו כי כוונת המחוקק למנוע, עד כמה שניתן, השארותם של עצורים (חשודים) זמן מיותר בבית המעצר עד שיובאו בפני שופט, שיקבע את תנאי שחרורם. בכך, רעיון זה מקורו בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובגישה הנוהגת היום, להמעיט, ככל שניתן, במעצרם של חשודים ונאשמים, כל עוד אין בכך כדי לסכן את בטחונו של הציבור. זכות היסוד של כל אדם לחירות מחייבת, שנקודת המוצא בבקשה למעצר תהיה שחרור בערובה, אלא אם כן אין מנוס מכך, יש לציין כי הסכמת החשוד לתנאי שחרורו, איננה מעניקה לקצין המשטרה את הסמכות לשחררו בתנאים. סמכות זו הוענקה לקצין המשטרה בחוק, והמקור לחובה לציית לתנאי השחרור שקבע, בסופו של דבר, אינו בהסכמת החשוד אלא בהוראת החוק.חשודמעצר