תאונת עבודה פועל בניין - תביעת פיצויים

להלן פסק דין בנושא תאונת עבודה פועל בניין - תביעת פיצויים: התובע יליד 10.3.69 היה פועל בנין, נפצע ביום 22.7.90 בעת שעבד כטפסן אצל הנתבעים 1 ו-2 בקיבוץ מזרע. לטענתו, עבד על פיגום בגובה של 4-5 מ' ביציקת קורה וכאשר סיים את היציקה, נזל בטון כתוצאה מחור בקורה. כדי לסתום את הנזילה היה צריך למצוא בדחיפות קרש שהיה בו כדי למנוע את נזילת הבטון. מאחר ולא היו בסביבתו קרשים לסתימת הבטון, נאלץ, לטענתו, לעלות על גג אסבסט שהיה בסמוך לקיר הבטון עליו נערכה יציקת הבטון, וכאשר עלה על גג האסבסט נשבר לוח אסבסט והוא נפל מגובה של 5 מ'. נגרמו לו שברים בגולגולת והוא הוחש לביה"ח בעפולה מחוסר הכרה, משם הועבר למרכז הרפואי רמב"ם מחלקה נוירוכירורגית, משם הוחזר לביה"ח בעפולה שם אושפז במחלקה הכירורגית עד 12.8.90. ב-26.8.90 אושפז בביה"ח לוינשטיין, שוחרר לביתו ב17.9.90-. הנתבעים 1 ו-2 הם אחים. הנתבע מס' 1 טוען שעבד אצל תשלובת הבניה (צד ג' מס' 1) כקבלן משנה במשך השנים מ-1983-1992, והנתבע מס' 2 היה שכיר אצל הנתבע מס' 1. לטענתם, בין תשלובת הבניה לבין הנתבע מס' 1 נעשה הסכם בעל פה, לפיו אמור הנתבע מס' 1 לספק לתשלובת הבניה עובדים לעבודות בניה שנעשו עבור קיבוץ מזרע ועפ"י המוסכם הציוד והחומרים סופקו לעובדים ע"י תשלובת הבניה וקיבוץ מזרע (צד ג' 3). הנתבע מס' 2 היה ראש קבוצת העובדים ולדבריו קיבל את הנחיות ביצוע העבודה באתר הבניה בקיבוץ מזרע ממנהל העבודה של תשלובת הבניה ומרכז הבניה של קיבוץ מזרע ששימש גם כמפקח על ביצוע העבודה. הנתבעים מכחישים כי היתה, כטענת התובע, נזילה כלשהי בקורה, ובכל מקרה, טוענים שלצרכי הקמת הפיגום והקורה השתמשו העובדים בקרשים שהונחו על הרצפה על יד הפיגום באתר העבודה ואלו היו בכמות מספקת לצרכי ביצוע העבודה. לא היתה לפועלים כל עבודה על גג המפעל ממנו נפל התובע והגג היה מחוץ לתחום העבודה. הנתבעים טוענים כי אין זה סביר שפועל מנוסה מסוגו של התובע יחפש קרשים על גג המפעל, שהיה מחוץ לתחום הבניה, אינו מקום לאיחסון קרשים ואלו נמצאו בשפע על הרצפה ליד הפיגום בזמן היציקה. תשלובת הבניה וקיבוץ מזרע צורפו כצדדים שלישיים ע"י הנתבעים ביחד עם הסנה חב' לביטוח בע"מ שהיתה המבטחת של הנתבעים בביטוח חבות מעבידים. ההליכים בתביעה התעכבו מספר שנים עקב כשלון עסקיה של הסנה ומינויו של מנהל מורשה החל מיום 8.12.92. תשלובת הבניה של הקיבוץ הארצי בע"מ נקלעה להליכי פירוק ובהודעה שמסר בא כוחה לב"כ הנתבעים ב6.7.97- המפרק שמונה הוא עו"ד סולי ואנו וכל ההליכים נגד החברה עוכבו - איש מטעמה לא הופיע להמשך הדיונים. המנהל המיוחד של חב' הביטוח הסנה הגיש הודעה בכתב ב23.3.98- וממנה נלמד כי עפ"י תוכנית ההסדר שהושגה בין סוגי הנושים השונים, הנתבע מס' 1 היה מבוטח בהסנה בפוליסת אחריות מעבידים וחלוקת הכספים תהיה לפי ההסדר מתוארת בהודעה זו. קיבוץ מזרע כפר באחריותו לתאונת עבודה של פועל הבניין וטען כי אחריותו כמחזיק ובעלים של המקרקעין אינה מטילה עליו אחריות מוחלטת וכי עפ"י תיאור התובע עצמו אין לייחס רשלנות לקיבוץ שכן המקום ממנו נפל לא היה חלק מאתר הבניה, אסור היה לפועלים להיכנס אליו ובוודאי שלא לעלות על גג אסבסט כדי לחפש שם קרשים לסתימת נזילה בביצוע היציקה. הצדדים חלוקים בשאלת האחריות וגם בגובה הנזק. אין מחלוקת כי התובע נפל מגג האסבסט של המבנה כמתואר בתמונה נ2/ שהיה גבוה מהקורה אותה יצקו וכדי להגיע אליו היה צורך לטפס על הגג. המחלוקת מתמקדת בשאלה אם אמנם, כטענת התובע עלה התובע לגג להביא קרשי עץ למניעת נזילת הבטון מהקורה או, כטענת הנתבעים, עלייתו לגג לא היתה קשורה לעבודה בכלל, עלה לשם מבלי שנתבקש לעשות זאת, בעוד שהיו קרשים לרוב על הרצפה ליד הפיגום וגם על הפיגום. כשאני בוחנת את עדותו של הנתבע מס' 2 עולה כי על אף שהכחיש את הצורך של התובע לעלות על גג האסבסט כדי למצוא שם קרש עץ לסתימת הנזילה, סיפר כי הוא הכיר את התובע שנתיים לפני המקרה, הוא לא היה שובב היה רציני בעבודה ולא התאים לו לעשות במהלכה מעשי שובבות. תאור זה תומך במסקנתי כי דברי התובע באשר לסיבה בגינה עלה על גג האסבסט הם אמיתיים ונכונים ומתארים את מה שארע בפועל. עדותו מהימנה עלי בתארו שבהיותו במהלך היציקה, ומאחר ונדרש לסתום את הנזילה באופן דחוף, ולא היה לו פנאי לחפש קרש מתאים במקום אחר, כלשונו "לא היה זמן כי הבטון היה ממהר" (עמ' 43 לפרוטוקול), הבחין בקרש קטן שנמצא על גג האסבסט ולכן עלה עליו כדי לקחת אותו. התובע לא היה מודע לגבי הסכנה בעליה על גג האסבסט, למרות שידע (פחות או יותר) את עוביו של האסבסט והוא אמר "האסבסט נראה טוב" (עמ' 38 לפרוטוקול) ו"לא ידעתי שזה יכול להישבר" (עמ' 41 לפרוטוקול). גם אם היו קרשים מתאימים לסתימת חורים ומניעת נזילות על הרצפה, סמוך לפיגום, ברור שהעליה על גג האסבסט לקחת משם קרש עץ היתה למען האינטרס של המעביד והתובע לא נתן דעתו על בטחונו האישי שעה שעלה על הגג, גם עקב סברתו בטעות כי גג האסבסט חזק דיו כדי לשאת את משקלו. אין מקום לעשות אבחנה בין הנתבעים 1 ו-2 בינם לבין עצמם. שניהם היו אחראים כלפי התובע וגם אם היתה ביניהם חלוקת עבודה באופן שהנתבע מס' 2 היה ראש קבוצה אצל הנתבע מס' 1, עדיין אחראי גם הנתבע מס' 2 כלפי התובע בדאגה לשלומו ובטחונו, שכן ממנו, ורק ממנו קיבל התובע את הוראותיו ושניהם היו מעבידו של התובע. לאור גילו הצעיר במועד תאונת עבודה פועל בניין, נראה לי שיש להטיל עליו רשלנות תורמת בשיעור נמוך. הוא היה בן 21 בעת תאונת עבודה פועל בניין, תואר כעובד אחראי ורציני בעבודה ולא עלה לגג האסבסט למטרותיו האישיות אלא למען המעביד ולקידום האינטרס שלו. מעולם לא הוזהר קודם לכן שלא לדרוך על גג אסבסט אך הבין שצריך לשים לב לעובי האסבסט לפני דריכה עליו. רשלנותו התורמת תהיה בשיעור 20%. ביחסים שבין הנתבעים לבין צד ג', קיבוץ מזרע, אקבע כי אין אחריות של הקיבוץ לאירוע תאונת עבודה פועל בניין שכן מקום הנפילה לא היה מקום שהתובע היה אמור לעבוד בו והדברים נאמרו גם ע"י הנתבע עצמו כשתאר את מקומו המדוייק של אתר הבניה. לא ניתנו לנתבעים כל הוראות ע"י המפקח מטעם הקיבוץ, למעט הגדרת שטח העבודה. הקיבוץ התקשר בחוזה עבודה מסודר עם תשלובת הבניה ועפ"י התנאים שהוסכמו ביניהם בהסכם שצורף לתצהירו של מר אלוני מטעם הקיבוץ ועפ"י המוסכם בין הצדדים קיבלה על עצמה תשלובת הבניה להקים גדרות, מחיצות ושערים באתר העבודה להגנה על בני אדם ולהגנה על הרכוש. לפי עדותו של מר אלוני בוצעו עבודות הבניה באתר צמוד למבנה שמגג האסבסט שלו נפל התובע כאשר הוגדר שטח הבניה. שטח המבנה (ששימש למסגריה) לא היה חלק מהאתר והגישה לשטח זה היתה אסורה בהחלט על הפועלים השונים שעבדו באתר. מנהלי העבודה של תשלובת הבניה היו חייבים לפקח על הוראות הבטיחות השונות והם אלו שהיו אחראים על עבודות הפועלים הן בהיבט המקצועי והן בהיבט הפיקוחי. שאלה שלא נדונה ולא הובררה בדיון שבפני, האם יש אחריות כלשהי לתשלובת הבניה. מאחר וההליכים נגד תשלובת הבניה עוכבו ע"י ביהמ"ש הדן בפירוקה, במהלך הדיון בפני, לא אקבע דבר בענינה. שוכנעתי כי אין להטיל על הקיבוץ כל אחריות לאירוע תאונת עבודה פועל בניין ואין לייחס משמעות לעובדה שתאונת עבודה פועל בניין ארעה בחצרים שבבעלותו. התובע נבדק מטעמו ע"י ד"ר מרסל מאיר אשר קבע שנותרה לו נכות בשיעור 50% לצמיתות בגין הפרעות פסיכונוירוטיות עם סימנים קליניים המגבילים את ההתאמה הסוציאלית ואת כושר העבודה באופן ניכר וכן נכות בשיעור 10% לצמיתות בגין פגיעה בעצמות הגולגולת. המומחה המליץ להפעיל תקנה 15 בגין גילו הצעיר ומקצועו. הנתבעים מטעמם הגישו חוות דעת של ד"ר בועז וולר שהעריך כי לתובע נכות בשיעור 10% לפי סעיף 29(1) מותאם לפי סעיף 34(ב) בהתייחסו לכאבי ראש עם הפרעה קוגנטיבית קלה וכן 5% נכות בגין שקעים בגולגולת כאשר לדעתו נכות זו אינה נכות תפקודית. כיוון שלא הוגשה חוות דעת בתחום העיניים, נקבע על ידי בהחלטה מיום 8.12.97 שהנכות הרפואית של התובע בתחום זה תהיה כזו שנקבעה ע"י המל"ל. המל"ל קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור של 28% בגין 10% לפי סעיף 34 ו20%- לפי סעיף 52(1)(ז) הדן בליקויים בכושר הראיה והגבלת שדה הראיה עקב חבלת ראש. במחלוקת שבין הרופאים הנוירולגיים - דעתי, שלמרות פגיעתו הקשה של התובע בתאונת עבודה פועל בניין הוא החלים ממנה בצורה סבירה. אני מעדיפה את מרבית הקביעות והמימצאים המופיעים בחוות דעתו של ד"ר וולר על פני חוות דעתו של ד"ר מרסל מאיר. בענין הנוירולוגי אקבע שנכותו הרפואית של התובע בשיעור 15%. הנכות בתחום העיניים קשורה גם היא לחבלת הראש ממנה סבל. אקבע שנכותו הרפואית המשוקללת של התובע 32% לצמיתות. במוסד לביטוח לאומי נקבע שנכותו בתחום הנוירולוגי בשיעור 10%. מתיקו הרפואי של התובע במל"ל, נ3/, עולה כי ועדת הרשות מצאה להפעיל את תקנה 15 בהתייחס לנכותו בעיניים ונקבעה לו נכות צמיתה בשיעור 33% החל מ1.1.95-. התובע סיפר כי הוא סובל מכאבי ראש, פוחד ממקומות גבוהים, אינו יכול להרים משאות ומאז תאונת עבודה פועל בניין לא מצא עבודה שהתאימה למוגבלותו. רק לפני כשנתיים, התחיל לעבוד בעבודה קלה כעוזר בחנות ירקות ממנה הוא נעדר לפחות 5 ימים בחודש עקב כאבי הראש מהם הוא סובל. בגלל מכלול הנכות הקשורה לראיה ושדות הראיה, ביחד עם הנכות הנוירולוגית, אני סבורה כי נכותו התפקודית של התובע דומה לנכותו הרפואית ותועמד על 30% לצמיתות. בנכותו זו אינו יכול לבצע עבודה של פועל בנין כפי שביצע לפני תאונת עבודה פועל בניין, הוא אינו מסוגל לעבוד בגובה ותלונותיו על כאבי ראש יכולה להשפיע על עבודתו בשמש, כמתחייב מעבודה בבנין. השתכרותו של התובע לפני תאונת עבודה פועל בניין היתה קרובה לשכר המינימום ויש להניח היה מגיע במשך השנים לשכר של 75% מהשכר הממוצע במשק, דהיינו לסך של כ5,000- ש"ח ברוטו לחודש. בהתחשב בנכויות הזמניות הגבוהות (שנקבעו ע"י ועדות המל"ל) שהיו לו מאז תאונת עבודה פועל בניין ועד סוף 1992, יהיה הפסדו בתקופה זו הפסד מלא לפי שכר מינימום במשק. מ1.1.93- עד 1.1.95 50% לפי בסיס שכר של 4,000 ש"ח ומ1.1.95- ועד מועד פסק-הדין 30% לפי בסיס שכר של 4,250 ש"ח. בחישוב ההשתכרות הפחתתי 5% בגין הפרשות לפנסיה החל מ1.1.93-. הפסדיו בעבר הם כדלקמן: 22.7.90 - 12/92 - הפסד מלא לפי שכר מינימום (3,000 ש"ח) - 29.25 חודש X 3,000 ש"ח = 87,750 ש"ח. 1/93 - 12/94 - 50% לפי בסיס שכר של 4,000 ש"ח - 24 חודש X 1,900 ש"ח = 45,600 ש"ח. 1/95 - 4/2000 (מתן פסה"ד) - 30% לפי בסיס שכר של 4,250 ש"ח - 64 חודש X 1,211 ש"ח = 77,504 ש"ח. סה"כ - 210,854 ש"ח ובתוספת ריבית מאמצע התקופה - 255,376 ש"ח לעתיד - ולפי שכר של 5,000 ש"ח ובניכוי 5% לפנסיה - 4,750 X 254.8 = 363,168 ש"ח הפסד פנסיה - על בסיס 70% משכרו ובשיעור נכותו לתוחלת חייו בהיוון כפול מגיע סכום הפיצוי ל- 47,194 ש"ח עזרת צד ג' בעבר ובעתיד - סמוך לאחר תאונת עבודה פועל בניין נזקק התובע לעזרתם הצמודה של בני משפחתו שגם סעדו אותו בתקופת האשפוזים במשך 54 ימי אשפוז. גם מששב לביתו היה מוגבל. אח"כ חלה הטבה במצבו ואין הוא נזקק עוד לעזרת צד ג' למעט במקרים נדירים. עפ"י אמדנה יש לפצותו עבור עזרת צד ג' בעבר ובעתיד בסך 40,000 ש"ח כאב וסבל - עפ"י שיעור נכותו הצמיתה, בהתחשב בתקופה הממושכת של נכויות זמניות בשיעור גבוה וליקויים תמידיים בכושר הראיה והגבלת שדה הראיה, ביחד עם כאבי ראש, ועפ"י אמדנא 80,000 ש"ח ההוצאות הרפואיות ונסיעות לבדיקות וטיפולים רפואיים מכוסים ע"י המל"ל בהיות תאונת עבודה פועל בניין, תאונת עבודה פועל בניין בעבודה. סה"כ 785,738 ש"ח ובניכוי 20% רשלנות תורמת - סה"כ 628,590 ש"ח ובניכוי גימלאות שקיבל ומקבל מהמל"ל, כמפורט בחוות דעתו של האקטואר אבו-חוסיין מיום 17.3.98 (184,645 ש"ח משוערך ליום פסה"ד) 200,828 ש"ח 427,762 ש"ח אשר על כן אני מחייבת את הנתבעים 1 ו-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך 427,762 ש"ח. בנוסף ישאו בשכ"ט עו"ד בשיעור 20% מהסכום שנפסק + מע"מ וכן ישלמו את הוצאות המשפט, לרבות אגרת המשפט ושכר הרופא בגין חוות הדעת. באשר להליכי צד ג' - ההליכים נגד צד ג' מס' 1 עוכבו ופסק-דין זה אינו קובע כל הוראה בענין. אני מקבלת את הליכי צד ג' נגד הסנה (צד ג' מס' 2) ותשלום הכספים לפי פסק-דין זה תהיה עפ"י הנחיית המנהל המיוחד והמוסכם בתוכנית ההסדר כמתואר בהודעתו. הליכי צד ג' נגד קיבוץ מזרע (צד ג' מס' 3), נדחים. אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לצד ג' הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד (כולל) בסך 15,000 ש"ח (כולל מע"מ). פיצוייםבנייןתאונת עבודה