תאונת עבודה עם מסור - תביעת פיצויים | עו"ד רונן פרידמן

באילו מקרים ניתן להגיש תביעת פיצויים בגין תאונת עבודה עם מסור ? ##החובה המוטלת על המעסיק עובדים עם מסור:## לצורך מניעת תאונות עבודה עם מסור, חובה על המעביד לדאוג לסביבת עבודה בטוחה של עובדיו, לקיים שיטת עבודה מתאימה ולפקח על ביצועה, לשמור על משמעת בעבודה, לדאוג למודעות העובדים לענייני בטיחות בעבודה עם מסור ולדאוג למיגונן המתאים. חובת מעביד כלפי עובדיו נדונה בשורה ארוכה של פסקי דין. בע"א 371/91 חמוד סובחי נ' רכבת ישראל , פ"ד מז(3) 345, בעמ' 350-349 סוקר השופט מ' חשין את ההלכה בעניין ומצטט מספר פסקי-דין באומרו: "הלכה קבועה ונטועה היא, שמעביד חב חובת זהירות לעובדיו - שמא ייפגעו במהלך עבודתם - וחובה כל כוללת זו נחלקת לחובות משנה, ובהן החובה להנהיג "שיטת עבודה אשר תשמור עליהם (על העובדים) מפני סיכונים ותקלות אשר אדם סביר עשוי וחייב לצפותם מראש.....": ע"א 72 ,60/57 דויטש נ' פרנקו ואח' וערעור נגדי, בעמ' 1531, מפי מ"מ הנשיא השופט חשין, ורבים אחרים דוגמתו. ## נקיטת צעדים "סבירים" למניעת תאונות מסור:## כך אף באשר למניעת סכנות מן העובד, ולהעמדתו של עובד על קיומן של סכנות קיימות. וכלשון השופט שמגר בע"א 5 [235/80], כמצוטט בידי השופט ד' לוין בפרשת מלון רמדה שלום, בעמ' 76: "המעביד חייב לנקוט צעדים סבירים כדי למנוע מן העובד סכנות מיותרות ולהזהירו מפני סכנות קיימות. במיוחד חייב המעביד לנקוט צעדים סבירים כדי להרחיק אותן סכנות להן ניתן לצפות מראש בשל אופי העבודה ואופי המקום בו מתבצעת העבודה. מאידך גיסא, יש ונותרות סכנות שאין אפשרות לסלקן, הנובעות מאופי העבודה כשלעצמה ...." ##להלן פסק דין בנושא תאונת עבודה עם מסור חשמלי:## פסק דין ההליך 1. תביעת נזיקין לפיצויים בגין נזקי גוף בעקבות תאונת עבודה. 2. זהו מקרה של פציעה מיום 12.7.01. העובד, יליד 1955 (להלן: "התובע"), עסק בחיתוך של פרופיל פלדה באמצעות מסור מכני ותוך כדי כך נמעכה אגודל ידו השמאלית (להלן: "התאונה"). 3. ישנן עובדות יסוד אשר אינן שנויות במחלוקת; חברת קורם קונסטרוקציות ומבנים בע"מ (להלן: "הנתבעת") העסיקה את התובע במפעלה והטילה עליו את העבודה. תוך כדי פעולת החיתוך במשור נפגע התובע באצבעו. הנכות הרפואית היא 10%, לכל הדעות. האירוע הוגדר כ"תאונת עבודה"; לתובע שולמו דמי פגיעה וכן מענק נכות. גדר המחלוקת 4. הצדדים חלוקים לאורך כל החזית, לרבות בשאלת הוכחת נסיבות האירוע, קיומה של התרשלות מצד הנתבעת, אשמו התורם של התובע וכן בשאלת השפעת הפגיעה על תפקודו של התובע ושיעור הנזקים. נסיבות התאונה ואחריות להתרחשותה 5. ביום התאונה עסק התובע, כאמור, בחיתוך פרופיל. בתצהיר עדותו הראשית הוא מפרט כדלקמן: "... נדרשתי ע"י מנהל העבודה מר יצחק לחתוך פרופיל פלדה באורך של 12 מטר באמצעות מסור מיכני עגול, המונח בשולחן הממוקם בתוך מבנה המפעל סמוך לפתח בקיר. הפרופיל שונע והונח בעזרת מנוף על 3 תומכים (גלילים המאפשרים את הזזת פרופילי הפלדה לעבר המסור). התומכים נתונים בחצר המפעל מול הפתח, בסמוך למסור המכני העגול. על שולחן המסור נתון מוביל תומך, הממקם את הפרופיל על השולחן. את פרופיל המתכת מצמידים לשולחן באמצעות שתי בוכנות. הבוכנה האופקית מצמידה את הפרופיל כנגד המוביל והבוכנה האנכית מצמידה את הפרופיל כנגד השולחן. אני ניסרתי את פרופיל הפלדה ולאחר מכן משכתי את פרופיל הפלדה לעבר המסור. פתאום התרומם חלק הפרופיל הסמוך למסור, ואגודל ידי השמאלית נמעכה בין הפרופיל לבוכנה" (סע' 3 לתצהיר). התובע גם מצהיר כי לא עבר הדרכה כלשהי: "... מעולם לא למדתי בקורס בטיחות וגם מעולם לא קיבלתי הדרכות בטיחות במפעל הנתבעת. את אופן ביצוע עבודת הניסור למדתי מהתבוננות באחד העובדים במשך יומיים" (סע' 5 לתצהיר). נדבך חשוב נוסף היא העובדה שהתובע התריע מבעוד מועד על הסכנה אך לא נענה, וכי בעקבותיה שונה המתקן: "לפני קרות התאונה ציינתי בפני מנהל העבודה מר יצחק שיש צורך בתומכים נוספים. מר יצחק לא נענה לפניותיי והורה לי להמשיך בעבודתי, וקרתה התאונה. ואולם, לאחר התאונה הותקנו ע"י הנתבעת בין התומכים חביות המונעות את נפילת הפרופיל בעת שהוא מאבד את שיווי משקלו ונוטה כלפי מטה סביב ומעבר לתומך הסמוך למשור" (סעיף 4 לתצהיר). 6. התובע גם צירף לתביעתו את חוות דעתו של מומחה הבטיחות, ד"ר אלעזר איל - ביקלס. הוא ביקר במקום 24.10.02. חוות דעתו הייתה, כי "פרופיל פלדה נורמלי P H200, הינו בעל חתך שצורתו כאות “H”. משקלו המרחבי של פרופיל זה הינו 64.9 ק"ג למטר. בהנחה שבשעת התאונה אורך הפרופיל היה כ-5 מטרים, הרי שחלק הפרופיל הסמוך למסור היה באורך של כ-2 מטרים בעוד שחלקו האחר של הפרופיל היה באורך של כ-3 מטרים (כמרחק בין שני תומכים סמוכים). אי לכך, משקל חלק הפרופיל שבסמוך למסור היה נמוך ממשקל חלקו האחר של הפרופיל שבין שני התומכים והפרש המשקלים היה 65 ק"ג לערך. באותה העת הפרופיל היה מונח אך ורק על תומך אחד, שצורתו גלילית. מכאן שהתומך שימש כציר ולא מנע את תזוזת והטיית פרופיל הפלדה. המומנט המהפך של פרופיל הברזל היה 162 ק"ג- מטר. כדי שהתובע יוכל להתגבר על המומנט המהפך היה עליו להפעיל כוח אנכי השווה לכ- 81 ק"ג. בתקן האמריקאי הארגונומי MIL-STD 1432 C נכתב כי גבר יכול להדוף בכל אחת מידיו כוח השווה לכ- 20 ק"ג. אי לכך, לא עלה בכוחו של התובע להפעיל כוח השווה לכ- 81 ק"ג בעזרת אגודל היד השמאלית ולעצור את הטיית פרופיל הפלדה. הנתבעת לא בחנה את אופן עבודתו של התובע, למרות בקשותיו, ואפשרה את הטיית הפרופיל בעת שהוא מונח על תומך בודד. באם הנתבעת היתה בוחנת את תהליך חיתוך הפרופיל בעזרת המסור העגול, בוודאי היתה מתקינה תומכים או התקנים נוספים (כדוגמת חביות), כדי למנוע את תזוזת הפרופיל, כפי שעשתה במועד שלאחר התאונה. או לחילופין באם הנתבעת היתה תולה את הפרופיל באמצעות כבלים או רצועות הרמה, הרי התאונה היתה נמנעת. משלא בחנה הנתבעת את אופן ביצוע חיתוך הפרופילים ולא הדריכה את התובע כיצד לעבוד באופן בטיחותי, הרי שאפשרה את התאונה. בחוק ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), תשנ"ט - 1999 נכתב, כי על המעסיק להדריך את עובדיו על הסיכונים במקום עבודתם ובתחנת עבודתם הנוצרים מציוד ותהליכים. באם הנתבעת היתה מדריכה את התובע שבעת שהפרופיל מונח על תומך אחד בלבד, אסור לשחרר את הבוכנה האנכית מבלי לקבע את הפרופיל תחילה, על-ידי הנחה של תומך נוסף כגון חבית תחתיו, הרי שהתאונה היתה נמנעת. התובעת הנהיגה שיטת עבודה מסוכנת, שעה שלא בחנה את הכוחות העלולים להיווצר בעת הזזת הפרופיל וחיתוכו. זיהוי הסיכון והתמודדות איתו וכן הדרכת התובע על דבר הסיכון ועל שיטות ההגנה היו ללא צל של ספק מונעים את התאונה הנדונה". 7. מצב דברים זה, של תצהיר ברור ושל חוות דעת נחרצת, חייב את הנתבעת במתן הסבר משלה, נתמך בראיות של ממש, לא רק בספקולציות. הנתבעת לא דיווחה על התאונה ובכך מנעה וסיכלה חקירת מפקח בזמן אמת. לא זו אף זו - היא נמנעה מהעדת מי מאנשי המפעל, בתצהיר או על דרך של זימון, בנושאים הרלוונטיים של מבנה המתקן, שיטת העבודה בו, הדרכה אם ניתנה, אזהרות התובע מבעוד מועד, שינוי השיטה בעקבות התאונה וכיוצ"ב. אין לי אלא להפנות לפרק ב' (עמ' 3 - 5) לסיכומי הנתבעות בכל הקשור להימנעות מהבאת ראיות. ההנחה היא, שישנם דברים בגו, ולא בכדי לא הביאה הנתבעת כל עדות כדי להזים את טענות התובע. כבר נפסק, כי "אמת המידה להחלת ההנחה האמורה היא הצפייה ההגיונית והמתבקשת, בנסיבותיו של המקרה, כי בעל הדין אכן ישמיע את העד המסוים, שלא הובא על ידו לעדות, לשם גילוי האמת וחקר העובדות, כפי שאותו בעל-דין טוען להן" (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו, פ"ד מה (4) 651, 659). 8. הימנעות הנתבעת מהבאת ראיות אומרת דרשני. קשה להאמין, שהנתבעת בחרה במודע להטיל את כל יהבה, מראש, על כך שראיות התביעה בוודאי תקרוסנה בחקירות נגדיות. מכל מקום, החקירות הנגדיות לא הביאו אכן לערעור גרסת התביעה, ברמה כזו שתאפשר קביעה של אי עמידה בנטל הוכחה, לפי מאזן ההסתברויות. התובע חזר והעיד בבית המשפט על נסיבות התאונה, באומרו: "... שהתחלתי לדחוף את הצינור קדימה יצא שהמרחק בין גלגיליות יותר גדול מהמרחק עד השולחן. ואז הצינור התחיל להתהפך, נסיתי להחזיק אותו בידים וכשצינור התחיל להתהפך ולהעמיד אותו על השולחן, מכיוון שהקצה של הצינור היה יותר כבד ולא הצלחתי להחזיק אותו ואז הקצה של הצינור נתן מכה לתופסנים העליונים וכמעט חתך לי את האצבע... אם הצינור לא היה משתחרר מן הגלגל לא יכול היה להתהפך. אחרי שהתאונה קרתה עדין לא הרכיבו עוד גלגיליות אבל שמו שם פחים כדי שהצינורות לא יתהפכו" (עמ' 13 - 14 לפרוטוקול). הוא גם חוזר ומאשר כי "... בין הגלגיליות האלו היה רווח גדול מאוד ואמרתי למנהל שצריך להרכיב עוד גלגיליות ברווח הגדול, הוא לא הסכים ולא עשה דבר... (עמ' 10 לפרוטוקול). ד"ר איל נחקר אף הוא. הוא מאשר אמנם שהתובע לא יכול לראות במו עיניו שהפרופיל עוזב את התומך השני, אבל זו האפשרות היחידה למעשה (עמ' 25 לפרוטוקול). הוא מדגיש כי "ברגע שהוא ממשיך למשוך כל עוד הקטע הבולט מחוץ לשולחן ארוך מהקטע על השולחן הרי שהמוט ירצה להתהפך" (עמ' 28 לפרוטוקול). הוא שלל את ההצעה להניח שמירב המשקל ברגע התאונה נמצא על השולחן (שם). כאמור, מעבר להשערות השערות ולהצגת הנחות בפני המומחה, לא הביאה הנתבעת דבר. אין די בכך. 9. תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), התשנ"ט - 1999 (שבאו במקומן של התקנות מתשמ"ד), יש בהן כדי ללמד על סטנדרט הזהירות הראוי בדבר מתן הדרכה נאותה. התובע לא הודרך בכל הקשור למתקן ולעבודה עליו (ראו ע"א 663/88 יהודה נ' לבידי אשקלון בע"מ פ"ד מז(3) 225; ע"א 4597/91 קיבוץ אפיקים נ' כהן, פ"ד נ(2) 111, 122 - 123). אין בעובדה שמדובר בעובד מנוסה בענף כדי להפחית מהיקף החובה במקרה זה. 10. בהרכבת מתקן ראוי יותר או בהדרכה מתאימה ניתן היה למנוע את התרחשות הנזק. מי שעוסק בסוג זה של עבודה לא אמור להיפצע. בכך מתקיימת דרישת הקשר הסיבתי העובדתי שבין הפרת החובות לנזק. בבדיקת הקשר הסיבתי יש לבחון האם קשר סיבתי עובדתי זה לא נשלל בשל "סיבתיות משפטית", קרי, האם מעשה של הנפגע, התובע, מנתק את הקשר הסיבתי. ניתוק הקשר הסיבתי ייתכן מקום בו פעולה מכוונת של אדם אחר מהווה את הסיבה המכרעת לנזק, כל זאת בתנאי שלא ניתן היה לצפות פעולה זו (ע"א 7021/99 עזבון המנוח שלומי ויצמן ז"ל נ' סלע, פ"ד נו (1) 822, 830). במקרה דנן, ניתן גם ניתן היה לצפות את פעולותיו של התובע, אשר ארעו כולן במהלך הדברים הרגיל של עבודתו, ועל כן לא ניתק הקשר הסיבתי. 11. שאלה נפרדת היא, האם יש לייחס לתובע אשם תורם לאירוע התאונה. המגמה השלטת בעניין זה חזרה ונשנתה בפסיקה, לאמור: "מגמה, שהשתרשה בהלכות שנקבעו בפסיקת בית המשפט הזה, היא, כי במקרה שמדובר בתאונת עבודה, אשר בה נפגע עובד, יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו, שגרמה או תרמה לתאונה. היסוד הרעיוני לקביעת הלכה זו הוא בכך, שהמעביד הינו זה המופקד על המפעל או העבודה, שבמסגרתה מבצע העובד את המוטל עליו, ומתפקידו לדאוג, שתנאי העבודה ושיטות העבודה יהיו בטוחים, והעובד יודרך כראוי כיצד לבצע מלאכתו ... עם זאת יש לבחון ולבדוק כל מקרה ועניין על-פי נסיבותיו, שמא חטא גם העובד ברשלנות של ממש, אשר צריכה להילקח בחשבון, שעה שבאים לקבוע את חלוקת האחריות לתאונת עבודה. כבר היו דברים מעולם, שחרף המגמה הבסיסית הנ"ל הוטלה על העובד אחריות כבדה משל המעביד" (ע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון בע"מ נ' מרציאנו, פ"ד לו (2) 592, 603-604; ראו גם ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח(1) 72, 81; ע"א 435/85 מחמור בע"מ נ' אטדגי (פרחן), פ"ד מא (4) 524, 527). טעמה של ההלכה ברור: למעביד שליטה על סוג העבודה ומהותה, על הציוד וכן על נוהלי העבודה והבטיחות. כמו כן, המעביד קובע איזו עבודה תוטל על פועל פלוני בהתבסס על כישוריו וניסיונו של זה. כן שולט הוא במתכונת ההדרכה של אותו פועל ומידתה. העובד עושה מלאכתו בגבולות אשר נתחמו על-ידי המעביד, ועל כן, ההנחה המשפטית המקובלת היא, כי עובד נפגע כתוצאה מהתממשותו של סיכון שנוצר על-ידי המעביד. אשם תורם יוטל על העובד במקרה שחרג מגבולות הסיכון שיצר המעביד. במקרה דנן, אין לראות בתובע כשותף לאחריות בכך שקיבל על עצמו את ביצוע העבודה, שכן לא נצפה מעובד כי יצא חוצץ נגד הוראות הממונים עליו. ועוד: עובד העושה עבודה מסוכנת אינו נותן דעתו תמיד רק על בטחונו האישי; דווקא עובד טוב נוטל על עצמו סיכוני גוף כדי לעשות מלאכתו נאמנה. כמו כן, לא תמיד תנאי העבודה מאפשרים לו לשקול את הסיכונים. ראו, בין היתר: "המדובר בענייננו באחד מאותם מקרים שבצד העדר הדרכה מתאימה לגבי צורת העבודה מצד המעביד, מגלה העובד חריצות, יוזמה ודבקות בעבודה. בנסיבות אלה, לא כל טעות שלו צריכה להיקבע כאשם תורם" (ע"א 3719/01 עבדאללה נ' פקר פלדה בע"מ, דינים עליון, סג', 52). ואכן, גם התובע עבד בתנאים שבהם "מנהל העבודה לוחץ לעבוד מהר יותר" (עמ' 13 לפרוטוקול). בהתחשב בכך שהתובע הוא איש מקצוע מנוסה, היה מקום לשקול לקבוע שיעור מסויים של אשם תורם מצידו. אלא שהתובע התריע על המצב בפני מעבידו, שלא עשה דבר, ולמעשה העמיד את התובע במצב של חוסר ברירה. לאור זאת לא ראיתי לנכון לקבוע אשם תורם. 12. מלוא האחריות בגין קרות התאונה מוטלת על הנתבעת ולפיכך אחראיות הנתבעות לפצות את התובע על נזקיו. הנזק הנכות הרפואית 13. ד"ר יורם פולמן בדק את התובע ביום 23.7.03 וערך חוות דעת מטעמו. הוא מסכם ורושם כדלקמן: "מסגר בן 48 אשר סבל שבר פתוח בגליל קריבני של אגודל שמאל. לאחר שטיפול שמרני (גבס) כשל נותח לקיבוע פנימי של השבר. במעקב מרפאה אובחן איחור באיחוי. טופל בריפוי בעיסוק ופיזיוטרפיה. נעדר מעבודתו כשנה. נכון להיום, שלש שנים לאחר האירוע, סובל מקישיון באגודל הפוגע בתפקודו כמסגר או כל פעילות הדורשת מאמץ ידני חריג... הנני מעריך נכותו של מר בורקו ולרי ב - 100% למשך שנה ונכותו הצמיתה ב - 10% לפי סעיף 44 (2). בהתחשב בקושי לחזור לעבודתו כמסגר או כל עבודה הדורשת עבודת כפיים ממליץ להפעיל תקנה 15 במלואה ולהעלות אחוזי הנכות ל - 15%" פרופ' יעקב נרובאי בדק את התובע מטעם הנתבעות כשנה לאחר מכן, ביום 13.5.04. הוא מסכים לקביעת נכות צמיתה של 10%, אך לשיטתו, מאחר וכיום האצבע היא עם כוח תקין, מסוגל התובע לעבוד ללא הפרעות. עוד העריך כי די היה בתקופה של חצי שנה של נכות זמנית. אין חולק, על כן, כי נכותו הרפואית הצמיתה של התובע עומדת על 10%. "נכות תפקודית"; פגיעה בכושר ההשתכרות 14. כידוע, "נכות תפקודית" הוא מושג המבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אשר לא בהכרח זהה לשיעור הנכות הרפואית. המושג בא להצביע על מידת הפגיעה בתפקוד שיש בנכות הרפואית, על מידת ההשפעה על התפקוד בדרך-כלל. נפסק, כי "אכן גובה הנכות הרפואית אינו זהה בהכרח לשיעור הגריעה התפקודית, אך נתון זה של גובה הנכות הרפואית הינו, מכל מקום, נתון מרכזי, אם לא חותך לקביעת שיעור הפגיעה התפקודית" (ע"א 61/03 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אבני, ניתן ביום 4.7.05, פיסקה 10). עם זאת, לא כך הוא בכל מקרה ומקרה, ובוודאי שיש להפריד בין ביטוי זה לבין קביעת הפסד כושר השתכרותו של תובע. כהבהרת בית המשפט העליון: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית. אך לא תמיד כך. לעיתים, הנכות התפקודית... אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות...רצוי שנדבר בפסקי דין בשפה אחת. וכשמזכירים "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בדרך כלל. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של התובע המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא ייכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית"". (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792, 799 - 800). בצד קביעת הנכות, על בית המשפט לקבוע גם את הפסד כושר השתכרותו של תובע. בפריט זה על בית המשפט להעריך ולקבוע את הפסד הממון שנגרם ושעלול להיגרם לתובע בשל כך שהתאונה, ומגבלותיו בעקבותיה, הפחיתו מכושר השתכרותו. כאמור לעיל, יש להיזהר מבלבול בין המושגים של "נכות תפקודית" ו"פגיעה בכושר השתכרות". בית המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות, בלי שיידרש כלל לקבוע את שיעור הנכות התפקודית. כך במקרה שהפסד כושר ההשתכרות ייקבע על סמך ראיות ונתונים, אשר יאפשרו קביעת ההפסד בפריט זה, אף ללא קביעה מדויקת של שיעור הנכות התפקודית (ראו עניין גירוגיסיאן הנ"ל, בעמ' 800). לפיכך נפסק עוד כי: "כשמובאות בפני בית המשפט ראיות על פיהן הפסדי ההשתכרות של התובע בפועל הם בשיעור מסוים, והפסדים אלה משקפים את הירידה בכושר ההשתכרות, ראיות כאלה עדיפות על קביעת ההפסד בהתאם לשיעור הנכות. שיעור הנכות התפקודית יכול לשמש מודד באותם מקרים כשאין ראיות להפסד בפועל כתוצאה מן התאונה ובית המשפט סבור, על דרך האומדן, ששיעור הנכות משקף את שיעור ההפסד" (ע"א 3526/99 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' דנינו, דינים עליון, כרך נז', 717). 15. אני בדעה, כי גם במקרה הנוכחי משקפת הנכות הרפואית את מידת הפגיעה ביכולת התפקוד של התובע, ומאחר וחלק מעיסוקיו ומתחומי הכשרתו משלבים היבט פיזי לא מבוטל, ראוי ליטול נתון זה, או קרוב לו, גם כמדד לפגיעה בכושר השתכרותו. הפסדי שכר ופגיעה בכושר ההשתכרות 16. התובע נעדר בפועל מעבודתו מיום 12.7.01 עד יום 11.6.02, כ- 11 חודשים, וקיבל בגין תקופה זו תעודות מחלה. ראיות אלו עולות בקנה אחד עם הערכתו של ד"ר פולמן. לא התרשמתי כי התובע השתהה יתר על המידה בחזרתו לעבודה רק כדי אולי לזכות בעתיד בפיצוי מעט גדול יותר. תחשיבו של התובע בסעיף 9 לסיכומיו מקובל עליי במלואו. הפסדי השכר של התובע באותה תקופה, בניכוי דמי הפגיעה, עומדים על סך של 67,000 ₪ נכון להיום (במעוגל). 17. סימן השאלה מתעורר בנוגע לתקופה שלאחר מכן, ליתר דיוק מאפריל 2003 ואילך, כולל לעתיד. אין חולק כי התובע חזר לעבודה מלאה, גם אם תוך קבלת עזרה. התובע מעיד בתצהירו כי "ב- 12.6.02, עם תום חופשת המחלה, חזרתי לעבודה מלאה, ועקב חסרון כיס בלתי נסבל חרקתי שיניים ועבדתי גם שעות נוספות רבות חרף נכותי... בתאריך 18.11.02 עקב החולשה ביד ורשלנות המעבידה הנתבעת, החליק "ג'ק" ופגע בראשי ונזקקתי ל - 17 ימי מחלה, ולאחריהן חזרתי לעבודה... הנתבעת חדלה להעסיק אותי באמצע ינואר 2003, ובתאריך 31.3.03 פוטרתי מעבודתי (הנתבעת שלמה לי שכר בחודשים פברואר ומרס, אבל לא העבידה אותי בחודשים אלה)" (סעיפים 11 - 12). לאחר מכן קיבל התובע דמי אבטלה, עסק בעבודה מזדמנת של נקיון אוטובוסים ומיום 23.5.04 הוא מועסק כמנופאי בחברת לאופר שחף בע"מ. התובע כותב בסיכומי התשובה שלו (סעיף 2), כי אותה תאונה נוספת הייתה לאין שיעור קלה יותר, וככל הנראה לא הותירה נכות צמיתה. לא הוכח גם שהתאונה הנוספת אכן אירעה כתוצאה מהמגבלה היד או מרשלנות. התובע מנסה ללמוד מכך שפוטר מעבודתו בגין התאונה הראשונה, נשוא תיק זה. עניין זה טעון הוכחה, והוא לא הוכח. הוא גם לא נטען אלא אולי בחצי פה. המציאות מלמדת, כי התובע המשיך בעבודתו חודשים ארוכים לאחר התאונה הראשונה, ודומה כי יכול היה להמשיך בכך. קשה לקבוע כי כל קשייו במציאת עבודת חלופית נובעים באופן ישיר מהתאונה. לפיכך, פיצוי לפי הפסדי שכר בפועל לעבר ולפי חישוב אריתמטי לעתיד איננו ראוי. יש לבחור, לדעתי, בדרך של פיצוי גלובלי, שייקח בחשבון את הקושי היחסי המצטבר במציאת עבודה הנובע מהפגיעה ואת השלכותיה האפשריות. במהלך אותה תקופה, בסמוך לפיטוריו (ביום 25.3.03) קיבל התובע מענק נכות, בערכי קרן של 41,230 ₪. מעבר לסכום זה הייתי מזכה אותו בסכום גלובלי, על הפסדי שכר ואובדן כושר השתכרות מיום פיטוריו ואילך, כולל לעתיד, בסך של 80,000 ₪, נכון להיום. כאב וסבל 18. התובע דורש פיצוי בגין כאב וסבל בסך 75,000 ₪. הנתבעות מציעות סכום של 30,000 ₪. אכן, בתביעות לפי פקודת הנזיקין, בהבדל מקביעת שיעור הנזק הלא ממוני לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, שיעור הפיצויים נקבע על דרך האומדנה, בהתחשב בכל נסיבות המקרה האינדיבידואלי, בהתחשב במהות הפגיעה, שיעור הנכות, הטיפול והסבל שסבל התובע בעבר ואלו הצפויים לו בעתיד, לרבות כלל הנסיבות הרלוונטיות האחרות. בהתחשב בנתוני מקרה זה, אני מעמיד את הפיצוי הכולל על ראש נזק זה על סכום של 50,000 ₪, נכון להיום. עזרה 19. התובע מבקש פיצוי של 11,000 ₪ בראש נזק זה. הנתבעות מציעות סך של 5,000 ₪. על דרך האומדן הייתי פוסק סכום של 7,000 ₪, נכון להיום. לסיכום 20. נזקיו של התובע מסתכמים, לפי הפירוט דלעיל, באופן הבא: א. הפסדי שכר לתקופת אי הכושר (בניכוי דמי פגיעה) - 67,000 ₪ ב. הפסדי שכר לאחר מכן ולעתיד (גלובלי) (מעבר למענק הנכות) - 80,000 ₪ ג. כאב וסבל - 50,000 ₪ ד. עזרה - 7,000 ₪ סה"כ - 204,000 ₪. 21. אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע: א. סך של 204,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום; ב. שכ"ט עו"ד בשיעור 20% + מע"מ, כשיעורו ביום התשלום; ג. הוצאות (אגרה, שכר מומחים ועדים), כל הוצאה בשערוך הנ"ל, מיום הוצאתה.מסורפיצוייםתאונת עבודה