##תאונת עבודה - את מי תובעים ?## במקרים של תאונות עבודה לא תמיד ברור לנפגע את מי תובעים, האם תובעים את המעביד ? את חברת כוח האדם ? את חברת הביטוח ? את בעל המקרקעין ? להלן פסק דין העוסק בחלוקת אחריות בנזיקין במקרה של תאונת עבודה. 1. בית המשפט דן בתביעה של תובע חשמלאי במקצועו. שנפגע בתאונת עבודה כאשר עסק בפינוי מוצרים בתוך מכולה שהיתה מוצבת במפעל תוך כדי עבודתו כאמור, התמוטטה קונסטרוקצית הברזל שהיתה בתוך המכולה, נפלה עליו ופגעה בו. ## נשאלת השאלה את מי תובעים ?## התביעה הוגשה נגד 6 נתבעים, הכוללים 3 חברות ביטוח (הנתבעות 2,4 ו6-); חברה להספקת עובדים בשם "אביגל" שירותי כ"א בע"מ (הנתבעת מס' 5), שהיתה מעבידתו של התובע; הנתבע מס' 3 קבלן לעבודות אחזקה (הוא הנתבע מס' 3) שהועסק על ידי הנתבעת מס' 1 במפעלה בחיפה, ונגד הנתבעת מס' 1 "ויטקו" בע"מ בעלת המפעל והמכולה שבה ארעה התאונה. עילת התביעה היא בנזיקין. הטענה היא כי היתה רשלנות העסקת התובע במכולה האמורה, בתנאים ששררו בה ביום התאונה, וכי יש לחייב את הנתבעים לפצות את התובע על נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. מוסכם על הנתבעים, כי אם אכן קיימת חבות בנזיקין כלפי התובע, יש להטילה בשני חיובים נפרדים, כמוסכם על הנתבעים, כדלקמן: על הנתבעים 5,2,1 ו - 6, כולם יחד - 55 אחוז מנטל הפיצויים. על הנתבעים 3 ו - 4 יחד - 45 אחוז מן הפיצויים. ## המחלוקות בין הצדדים:## המחלוקות בין הצדדים הן כדלקמן: האחריות, הרשלנות התורמת והיקף הפיצויים. 2. משהסכימו הנתבעים לחלוקת נטל הפיצויים ביניהם כאמור לעיל, יפה היו עושים אם היו מודים באחריות בנזיקין. משלא עשו כן, ביכולתי לקבוע באופן ברור כי הנתבעים חבים בנזיקין כלפי התובע בכל הקשור לתאונה. מדובר במכולה שלא היתה כשרה ומתאימה לאיחסון; הקונסטרוקציה לא היתה תקינה; הדבר היה בידיעת מי מהנתבעים; התובע נשלח אל המכולה על מנת לפנות ממנה את הפריטים שהיו מוצבים על הקונסטרוקציה מבלי שננקטו אמצעים למנוע את הסכנה, ומבלי שהוא הוזהר, ומדובר בעובד חסר נסיון שהגיע אך יומיים-שלושה לפני כן אל מקום עבודתו במפעל. בנדון זה אוכל להסתמך על דו"ח חקירת התאונה על ידי משרד העבודה (ת4/), המפרט כי יום לפני התאונה נוכח הממונה על הבטיחות במפעל לדעת כי המבנה עליו אוחסנו המוצרים במכולה, סטה מן הקיר ונטה הצידה; עמודות המבנה היו מחוברות זו לזו והמבנה בשלמותו לא היה מחוזק אל קירות המכולה, כך שהמצב בתוך המכולה היה בלתי יציב, ואנשי הבטיחות דרשו להפסיק את איחסון המוצרים במכולה. כמו כן קובע הדו"ח כי "ניתן היה למנוע את התאונה באם המבנה היה מחוזק היטב לקירות המכולה והעובדים שהיו עסוקים בפינוי המוצרים היו נוקטים באמצעי זהירות מירביים בעת פינויה". כמו כן ניתן להפנות לעדותו של מפקח הבטיחות מר עיון בעמ' 9 לפרוט': "למדנו מחקירתנו כי האיחסון היה לא נאות. המדפים לא היו יציבים, לא ישרים לא עמדו בצורה ישירה עקב זה נוצר מומנט מה שהפך את כל האיחסון לבלתי בטוח". אין לחלוק על חובת הזהירות של הנתבעים כלפי התובע, אם זה המפעל "ויטקו" שהחזיק במכולה בחצרות ובמפעל; אם זה הנתבע מס' 3, הקבלן שלא הזהיר את התובע על הסכנה ואם זה הנתבעת מס' 5 קבלן שירותי כח-אדם אשר היה מעבידו הישיר של התובע. על חובת הזהירות מצד מעביד או מחזיק חצרים בהם עובד העובד, כלפי העובד, אין צורך להאריך. ניתן להפנות לאחרונה לע.א. 5425/97 עירית ק. מוצקין נ' נטליה דביר, תקדין עליון 99(2) 524, והאסמכאות המאוזכרות שם. ניתן להפנות גם לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח משולב] התש"ל 1970, הקובעת בסעיף 49: "אמצעי גישה בטוחים בכל מקום שאדם צריך לעבוד בו אי פעם יותקנו ויקויימו ככל שהדבר מעשי במידה סבירה; בלי לפגוע מכלליות הוראה זו - (1) בחדר עבודה יותקנו ויקויימו מעברים נאותים; (2) המעברים בחדרי העבודה ויתר המעברים והמדרגות בבנין יהיו ללא הפרעה של חמרים, חפצים, ציוד או כלים; (3) המקום שבו מבצע העובד את עבודתו יותקן ויקויים במצב בטוח." אוכל להפנות גם לפסק דיני מיום 9.5.00 בת.א. 1640/95 שפרה מרדכי נ' היכל בנימין 1990 בע"מ, ולאסמכתאות המפורטות שם בנושא זה. לאור האמור לעיל, אני קובע בזה כי הנתבעים חבים כלפי התובע בנזיקין. אין צורך להתייחס באופן מפורש לגבי חלקו של כל אחד מהם, באשר חלה בקשר לכך ההסכמה מצד הנתבעים, הנזכרת לעיל. 3. הנתבעים מבקשים להטיל על התובע אשם תורם. הם טוענים כי הוא היה חייב להיות ער לסיכון שבתוך המכולה; היה עליו לפנות את המוצרים החוצה, והוא העדיף להעבירם מהקונסטרוציה שבצד שמאל אל הקונסטרוקציה הימנית שהתמוטטה; הוא לא קיים הוראות; לא נזהר, ותרם לארוע התאונה. עמדתי היא, כי יש לשלול טענה זאת. אין זה ברור מה בדיוק היו הפעולות שנעשו בתוך המכולה קודם להתמוטטות הקונסטרוקציה. מכל מקום, היה זה לגיטימי וסביר מצד התובע, שנדרש לפנות את המוצרים מן הקונסטרוקציה על מנת שאפשר יהיה להחליפה, להעביר את המוצרים מצד אחד לצד שני, אף שאין אני קובע, שכך הוא עשה. הוא לא הוזהר על הסכנה; היה עליו לפנות את המוצרים והוא נהג בנדון זה כפי שעובד סביר היה נוהג. הכלל הוא, שלא בנקל יוטל אשם תורם על עובד בגין תאונת עבודה שארעה תוך כדי ביצוע עבודתו; (ראה: ע.א. 655/80 מפעלי קירור הצפון נ' מרציאנו, פ"ד לו(2) 592; העובד מהמעביד אינם שווי מעמד בקשר לכך (ע.א. 119/58 מזרחי ואח' נ' פרידמן, פ"ד ד', 529). אין להטיל על עובד אשם תורם מקום שלא היה בהתנהגותו אשם מוסרי, ו"הנטיה היא, שלא להטיל אחריות על העובד הנפגע בשל "האשם התורם", אלא במקרים ברורים, בהם אשמו של העובד כגורם לתאונה בולט לעין". ע.א. 3769/97 דהן שמעון ואח' נ' אביבה דני, תקדין עליון 99(3) עמ' 78. בנסיבות המקרה דנן, מוצדק שלא להטיל אשם תורם על התובע: רק 3 ימים לפני התאונה הוא הגיע אל המפעל; היתה זו הפעם הראשונה שנכנס אל המכולה; הוא לא הוזהר על הסכנה, ופעל כאמור בסבירות. אני קובע על כן כי הנתבעים יפצו את התובע על נזקיו, בהיקף מלא. ##חישוב פיצויים:## 4. בתאונה נחבל התובע בראשו ובבית החזה, ואיבד את הכרתו. הוא נלקח באמבולנס לבית החולים רמב"ם בחיפה, כשהוא מונשם. הפגיעה העיקרית היתה בראש, דבר שגרם לשטף דם תת-עכבישי בחדרי המוח. היה צורך בביצוע טראוכסטומיה (פיום קנה הנשימה) וגסטרוסטומיה. גם מיתרי הקול נפגעו והיה קושי בבליעה. ביום 8/2/93, הועבר התובע לבית החולים אלישע בחיפה, וביום 11/2/93, שוחרר לביתו. מיום 3/10/93 עד ליום 4/10/93, אושפז שוב לטיפול בבית החולים רמב"ם בחיפה. פרופ' רכס העריך את מצבו של התובע בתחום הנוירולוגי כמפורט בחוות דעתו מיום 15/4/99. הוא קבע כי הפגיעה בראש (אשר כללה דימום תת-עכבישית ובצקת מוחית דיפוזית), היתה משמעותית. ההפרעות בתחום הקוגניטיבי כללו טווח קשב מצומצם, קושי רב בבקרה ובמעקב, בשמירה על סט מחשבתי וקושי בלימידת מידע חדש. הוא העריך כי לתובע 30% נכות לפי סעיף 34 ד (מותאם) למבחנים, בגלל "תסמונת מוחית לאחר חבלה עם עדות במבחנים הקוגניטיביים להפרעה תפקודית משמעותית". בתאונה ועקב הניתוחים שבעקבותיה נגרמו לתובע צלקות ונכותו בתחום הפלסטי היא בשיעור שבין 10% (כפי שקבע הפרופ' דן מלר בחוות דעתו מיום 9/1/98) לבין 5% נכות כפי שקבע ד"ר אפרים דביר בחוות דעתו ביום 27/4/98. מדובר בשתי צלקות: שקע אנכי עמוק הבולט לעין בבסיס הצוואר, ושקע סהרוני בדופן השמאלי של החזה. בהקשר זה מוסכם על בעלי הדין שהנכות הרפואית שנגרמה לתובע בתחום הפלסטי היא בשעור של 7.5 אחוזים לצמיתות. בתאונה נפגמה בריאותו של התובע גם בתחום אף אוזן גרון. ד"ר רוזן נתן בקשר לכך חוות דעת מיום 20.1.98. הוא קבע כי לתובע הפרעות בדיבור ובבליעה. ההפרעה במנגנון הבליעה יוצרת הצטברות רוק רבה בכניסה לגרון ובדיבור ישנה דיספוניה ודיסארטריה. הוא העריך נכות של 20 אחוז לפי סעיף 29(5)(ג)III למבחנים, ובשל ההפרעות בדיבור העריך נכותשל 10 אחוז לפי סעיף 29(7)(א)I למבחנים. ד"ר פלוטקין, מטעם הנתבעים נתן בקשר לכך חוות דעת מיום 21.5.98. לפי הערכתו לאחר הטיפולים שקיבל התובע וכתוצאה מתהליך ריפוי טבעי, התובע אינו צרוד, את דיבורו ניתן להבין היטב והוא ברור. הוא העריך כי לתובע נותרה נכות של 20 אחוז לפי סעיף 29 הנ"ל בגלל ההפרעות בבליעה. במהלך המשפט יכולתי להתרשם מאופן דיבורו של התובע. נותרה פגימה בקולו. אני מעדיף בנדון זה את חוות דעתו של ד"ר רוזן. אני קובע כי לתובע נכות של 20 אחוז בגלל הפרעות בבליעה, וכן נכות של 10 אחוז בגלל הפרעות בדיבור. סה"כ לתובע נכויות אלה: 30 אחוז בתחום הנוירולוגי, לפי קביעות פרופ' רכס; 7.5 אחוז בתחום הפלסטי; 20 אחוז נכות בגלל הפרעות בבליעה, ו - 10 אחוז נכות בגלל הפרעות בדיבור. הנכות המשוקללת כולה עומדת על 53.38 אחוזים. בהתחשב בטיבן של הפגימות, ניתן להעריך כי הגריעה בכושר העבודה וההשתכרות של התובע עולה כדי 50 אחוזים. 5. לאחר התאונה התגלה כי התובע סובל ממחלה בשם "מיוטוניה". זוהי מחלה תורשתית הגורמת לחולשת השרירים, לעייפות לבעיות באונות ולחולשה כללית. לא נטען, וגם לא הוכח, שפריצת המחלה היא עקב התאונה. המחלה כשלעצמה מפחיתה מכושרו של התובע ופרופ' רכס אישר בתשובותיו לשאלות ההבהרה נ18/ כי חומרת המחלה כיום היא קלה עד בינונית. תיפקודו המוטורי העתידי של התובע עלול להיפגע, וכי חלק מתלונותיו הנוכחיות של התובע באשר למערכת המוטורית של גופו, קשורות למחלה זו. יש לקחת בחשבון את קיומה של המחלה, באשר להערכת הפיצויים בראש הנזק של הפסד ההשתכרות. הדבר ייעשה להלן על ידי הפחתת סכום מסויים מהפיצויים, כפי שיוערכו בראש נזק זה. השווה: ע.א. 248/86 חננשוילי ואח' נ' רותם ואח', פ"ד מה(2) 529. 6. התובע סיים את בית הספר היסודי "עלומים" בקרית ים. אח"כ למד במגמת חשמל בבית הספר התיכון מקצועי "רודמן" בק. ים. הוא סיים 12 שנות לימוד אך אין לו תעודת בגרות. בצה"ל שירת כחשמלאי מטוסים. הוא שוחרר בפרופיל 82 ביום 22.11.87. אח"כ עבד כ - 3 שנים בתע"ש ככרסם, כמו כן עבד באגד ובמט"ב וראינו כי סמוך לתאונה השיג עבודה כפועל פשוט באמצעות חברת כח-אדם, כפועל, במפעל "ויטקו". העדויות מטעם הנתבעים המדברות בשבחו של התובע קודם לתאונה כאדם חרוץ, בעל כושר עבודה והתמדה ובעל יכולת, אינן נראות לי משכנעות. כושר ההשתכרות של התובע קודם לתאונה, נראה לי נמוך למדי, מבלי שהכשרתו בנעוריו, מקנה לו יתרון של ממש בשוק העבודה. אני מעריך כי אלמלא התאונה היה התובע יכול להשתכר כיום סכום העולה כדי 5,000 ש"ח לחודש. הפסד ההשתכרות עקב התאונה יוערך בסכום של 2,500 לחודש. 7. אנסה להעריך, לאור כל הנ"ל, את הפסדיו של התובע באופן הבא: א. כאב וסבל - נראה מתאים להעריך את הפיצוי בראש נזק זה לאור פגיעתו של התובע, האישפוז הממושך והטיפולים שהוא קיבל, וניתוחי פיום הקנה וההזנה לקיבה, בסכום של 150,000 ש"ח. ב. מתאים להעריך שנה אחת של הפסד השתכרות מלא בעבר, לפי 5,000 ש"ח לחודש, סה"כ 60,000 ש"ח. ג. הפסד של מחצית מן ההשתכרות, ביתר התקופה בעבר, 82 חודשים לפי 2,500 ש"ח לחודש, 205,000 ש"ח. ד. כיום התובע כבן 34 שנים. סוף תוחלת חיי העבודה הוא גיל 65 שנה. לפניו עוד 31 שנות עבודה. מקדם ההיוון הוא 241.995. מתקבל הפסד העולה כדי 604,987.5 ש"ח. יש לקחת בחשבון את מחלת המיוטוניה ממנה סובל התובע. פרופ' רכס אישר כי למחלה זאת השפעה על תיפקודו. אעריך על כן את ההפסד לעתיד בסכום של 500,000 ש"ח. ה. אני מסופק אם התובע אכן זקוק לעזרה בחיי היומיום. עדויות התובעים בנדון זה נראות לי מופרזות במידה רבה. ביסודו של דבר, יכול התובע להסתדר בכוחות עצמו ולדאוג לעצמו כאדם רגיל בחיי היומיום. הוא גם יכול, על אף מצבו, לבצע עבודות קלות מאוד במשק הבית וכן אין פגיעה בניידותו ממקום למקום. כמו כן אין צורך להשגיח עליו והוא יכול להסתדר בחיי היומיום בכוחות עצמו. אעריך, באופן גלובלי את הפיצויים בראש נזק זה, לעבר ולעתיד, בסכום של 60,000 ש"ח. ו. לאור אי יציבותו של התובע במקום עבודה והעסקתו על ידי חב' כח-אדם, לא שוכנעתי שייגרם לו הפסד פנסיה. ##סיכום :## 8. היקף הנזקים יהא איפוא כדלקמן: א. נזק בלתי ממוני - כאב וסבל 150,000 ש"ח ב. הפסד מלא בעבר - 60,000 ש"ח ג. הפסד חלקי בעבר - 205,000 ש"ח ד. הפסד השתכרות בעתיד - 500,000 ש"ח ה. עזרת צד שלישי - 60,000 ש"ח סה"כ 975,000 ש"ח יש להוסיף ריבית כחוק לגבי ההפסדים שבעבר, ממחצית התקופה ועד היום. 9. יש לנכות את תגמולי המל"ל: 621,163 ש"ח ליום 31.8.00. (ראה חוות דעתו של האקטואר שי ספיר מיום 12.9.00 שצורפה לסיכומי הנתבעים). 10. הנתבעים מחוייבים לשלם לתובע לפי הנ"ל, להיום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. החיוב הוא בנפרד כלפי שתי קבוצות הנתבעים: 55 אחוזים מן הסכום העומד לגביה על הנתבעים 1,2,5 ו - 6, ביחד ולחוד. על הנתבעים 3 ו - 4 ביחד ולחוד, 45 אחוזים מן הסכום. כמו כן תשלמנה שתי קבוצות הנתבעים הנ"ל לתובע את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 70,000 ש"ח + מע"מ, להיום. החיוב הזה יוטל בשני חיובים נפרדים בהתאמה לנ"ל. שאלות משפטיותתאונת עבודה