מה הם השלבים לפני אימוץ : בית המשפט פסק כי השלב הראשון של הליך האימוץ נחלק לשני שלבי משנה. חוק האימוץ מבחין, לענין זה, בין שני שלבים: בשלב הראשון, נבחנת השאלה אם מתקיימת עילה להכרזתו של קטין כבר אימוץ. בחינה זו נעשית במסגרת שמונה העילות הקבועות בסעיף 13 לחוק האימוץ. טובת הקטין, כעילה עצמאית, אינה נמנית עם העילות, אם כי לעתים היא מהווה נדבך בקיומה של אחת העילות כגון הפקרה, המנעות מקיום חובות כלפי הקטין. בשלב השני, נבחנת השאלה אם יש מקום לעשות שימוש בשיקול הדעת השיפוטי, להכריז על הקטין כבר אימוץ. שלב שני זה מתקיים רק אם במסגרת השלב הראשון נמצא כי קיימת עילה כדין להכרזתו של הקטין כבר אימוץ. עם זאת, קיומה של עילה כשלעצמה אינה מספקת למתן ההכרזה. קיומה של עילה אך יוצר את הסמכות. השלב השני ענינו הפעלת שיקול הדעת במסגרת הסמכות. הפעלה זו של שיקול הדעת השיפוטי נעשית, בראש ובראשונה, על פי השיקול של טובת הקטין. בית המשפט פסק כי מקרי האימוץ, קשים הם, משום שתוצאתם היא קיומית, שהרי יש בהם הכרעה בשאלה, אם יקוים או ינותק לתמיד ולא לשעה הקשר הטבעי שבין הורים לילדיהם. קשים הם, משום שהמבחן על פיו הם נחתכים טובת המאומץ סבוך הוא, והנסתר בו מרובה מהגלוי עילה בגינה יש להכריז על הקטין כבר אימוץ : בית המשפט פסק כי בטרם הכרזה על קטין שיש לו הורים - כבר אימוץ יש לבחון את העבר כדי ללמוד על ההווה ועל הסיכויים בעתיד. על בית המשפט להיווכח כי ההורה נמנע בעבר מלדאוג לילדו כראוי, כי מחדל זה מקורו בחוסר מסוגלותו של ההורה לעשות כן - אם בשל התנהגותו, אם בשל מצבו וכי מצב זה לא יוכל להשתנות בעתיד הנראה לעין על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה כמקובל ברשויות הסעד ואלמנטים אלו צריך שיתקיימו בכל אחד מההורים בנפרד. עוד נפסק כי הפרוגנוזה לגבי העתיד עשויה להיות לוטה בערפל ובבחינת הנחה או ניחוש, מה עוד שעל-פי-רוב, כאשר עומד הורה לפני ניתוק ילדו ממנו לצורכי אימוץ, הוא מבטיח כרגיל הרים וגבעות ביחס להתמסרותו בעתיד לילד. יש שהבטחות כאלה אין להן משמעות יתר, כאשר תנאים מיוחדים, כגון פגם אורגני או מחלת נפש, לכתחילה שוללים סיכוי אובייקטיבי לשינויים מובטחים; משום כך לא ההבטחות המילוליות כפי שמבטיח ההורה הן ביסוד המבחן, אלא בעיקר מציאת סיכוי אובייקטיבי סביר, כי מכאן ואילך ישתנה יחס ההורה לילדו, הן מבחינת הטיפול הפיסי-חומרי והן מבחינת היחס הרגשי-הורי הכלל בשקילת הבקשה : בית המשפט קבע כי הכלל הגדול בתורת האימוץ הוא שלא די בכך שנתקיימו עילה או עילות המאפשרות להכריז על הקטין כבר אימוץ, אלא על בית המשפט לשקול ולהכריע טובת הקטין מהי, והאם טובה זו מחייבת להכריז עליו כבר אימוץ. טובת הקטין מחייבת מציאת בית שבו יזכה לאהבה ולחום, לטובה גשמית ולשלום רוחני, לכל אותם צרכים אלמנטאריים ובסיסיים, שאין הוא זוכה להם בבית הוריו הביולוגיים. בית המשפט נזהר בקביעתו תוך שהיה קשוב להורים הביולוגיים וער להשלכות הבלתי הפיכות, יחד עם זאת, כאמור המרכיב המכריע בשקלול הסופי הוא טובת הילד אשר מביא בסופו של יום להטיית כף המאזניים ולהכרזה על הקטין כבר אימוץ ומבקרים של היעדר מסוגלות ההורית של האם ושל האב, יש להכריז על הקטין כבר אימוץ שאלות משפטיותאימוץ