פסק דין: 1. התובעת ילידת 26/5/76, נפגעה בתאונת דרכים. אין מחלוקת בין הצדדים על חבות חברת הביטוח לפצותה. המחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק בגין צלקות בשוקיים בגין תאונת דרכים. 2. נכות רפואית: התובעת נפגעה בתאונה בחלקים שונים של גופה. בבית המשפט מונו 3 מומחים רפואיים להעריך את מצבה הרפואי. א. ד"ר פלבסקי דה ליאון בתחום האורתופדי: מצא כי התובעת נפגעה בחלקים שונים של גופה, ובאשר לתלונות על הפגיעה באיזור השוקיים לא מצא הפרעה תפקודית, לכן קבע שאין נכות אורתופדית. עם זאת מצא באיזור השוקיים גושים פיברוטיים תת עוריים בעקבות המטומה מקומית. ב. פרופ' מנחם רון וקסלר בתחום הכירורגיה הפלסטית: מצא צלקות ובליטות על השוקיים, הפרעת תחושה קלה בשוק ימין ושינויים בנפיחות הרגליים. הרופא קבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור 5%. באשר לתלונותיה התיפקודיות הפנה להערכה של רופא שיקום. ג. ד"ר אילנה פרבר מומחית בתחום השיקום: הרופאה קבעה כי לתובעת לא נותרה נכות מבחינה תפקודית. עם זאת, מצאה כי לתובעת נותרו בליטות תת עוריות באיזור השוקיים המושפעות ממאמץ והליכה. לדעתה על התובעת להפעיל יותר את שריריה. ד. העולה מהאמור כי לתובעת נכות רפואית בשיעור 5% בתחום הכירורגיה הפלסטית. 3. נכות תיפקודית ומצב תיפקודי התובעת טוענת, כי התאונה ותוצאותיה השפיעו על תיפקודה ויכולתה בשניים: א. בתקופת התאונה הייתה בעיצומן של בחינות הבגרות, מאמציה להשיג ציונים גבוהים, להם הייתה ראויה, נפגעו וכך קיבלה ציוני הבגרות נמוכים יותר, לא התקבלה לאוניברסיטה, דבר המשפיע על המשך הקריירה שלה. אין לקבל טענה זו. ראשית, לתובעת ניתנו תנאים מיוחדים כדי להשלים את מה שהחסירה בבחינות הבגרות. שנית, ציוני הבגרות לאחר התאונה אינם שונים באופן מובהק מציוניה לפני התאונה (ראה נ1/, ת2/). שלישית, אם לתובעת היו חסרות נקודות לציוני הבגרות, יכלה להשלימן. רביעית, התובעת לומדת במכללה ללימודים גבוהים - המכללה למינהל. ב. בשוקי רגליה של התובעת נותרו עקב התאונה פגמים נדירים, הגורמים לכך כי בסוף יום פעילות רגליה נפוחות וכואבות, דבר המשפיע על יכולת עבודתה ומגביל את אפשרויותיה בבחירת עיסוק ומקצוע. אין לקבל טענה זו בשלמותה. שלושה רופאים מומחים בדקו את התובעת ולא מצאו נכות תיפקודית. שלושתם התייחסו לתלונותיה של התובעת על נפיחות בשוקיים, מצאו כי אכן יש בעיה מסויימת אך לא קבעו כי לאותה בעיה השלכה תיפקודית ממשית. למרות האמור שלושת הרופאים קבעו כי אכן יש לתובעת בעייה כלשהי בשוקיים, אם כי מינורית, אינה עקבית והשפעתה על כושר הפעולה הינו פעוט ביותר. 4. הנזק א. התובעת הייתה מרותקת לאחר התאונה מספר שבועות לביתה, ונגרמו לה הוצאות נסיעה וסיעוד - אני פוסק בנושא זה סכום של 2,000 ש"ח, ערך נוכחי. ב. הפסד כושר השתכרות - כפי שציינתי לעיל, לתובעת לא נותרה נכות תיפקודית ממשית ולמצב השוקיים השפעה שולית. אני פוסק לתובעת ברכיב זה סכום גלובאלי רק למקרה של "שמא ואם" - 15,000 ש"ח, ערך נוכחי. ג. נזק לא ממוני - 12,000 ש"ח, ערך נוכחי. 5. לאור האמור אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 29,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל. באשר להוצאות - הנתבעת תישא באגרת משפט ובשכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ מהסכום הנ"ל. הוצאות שהוציאו הצדדים עד כה יחולו עליהם. תאונת דרכיםצלקת