פסק דין : א. התובע, יליד שנת 1937, נפצע בתאונת דרכים התובע הוא מפעיל ציוד מיכני במקצועו, מנופאי נייד, וביום התאונה נהג במנוף גלגלים נייד מן הסוג "גרוב". ה"גרוב" שבבעלות חברת הבניה א. דורי בע"מ בוטח כדין ע"י הנתבעת מס' 3 - חברת הביטוח איתן חברה לביטוח בע"מ, לפי תעודת חובה. מספר ימים לפני אירוע התאונה הסיע התובע את ה"גרוב" מן החצרים של חב' דורי שבקרית אתא למיתחם ביה"ח אלישע שבחיפה. ביום הארוע, בסמוך לשעה 05:30 בבקר לערך, נוצר צורך להעביר את ה"גרוב" בחזרה לחצרים של חב' א. דורי בקרית אתא לביצוע תיקון, הואיל ופנס אחד היה שבור, לא היו מאותתים, והתאונה של המנוף לא היתה תקינה. לכן הוזמן רכב מוביל על מנת לבצע את ההעברה. הרכב המוביל היה משאית מסוג סמיטריילר נהוגה בידי הנתבע מס' 1 ומבוטחת כדין אצל הנתבעת מס' 2. לקראת ביצוע ההעברה התניע התובע את ה"גרוב" והסיעו דרך רח' יאיר כץ לרח' וודג'ווד והמתין שם בצד ליד המדרכה להגעת הרכב המוביל. משהגיעה משאית הסמיטריילר הורידה זו פלטפורמה, והתובע העלה את מנוף ה"גרוב" בנסיעה, בהילוך אחורי, באמצעות הפלטפורמה הנ"ל, כדי להעלות בדרך זו את ה"גרוב" על הסמיטריילר, כשהתובע יושב אותה עת בתא המפעיל של הכלי (עמ' 4-5 לפרוט'), וכן עמ' 15 סיפא - עמ' 16 לפרוט'. נהג הסמיטריילר שהיה מחוץ למשאית, מצדה השמאלי, כיוון את התובע כיצד לעלות עם ה"גרוב" על משטח הסמיטריילר (עמ' 17 לפרוט'). כשעלה ה"גרוב" על משטח הסמיטריילר הוריד המנוף ארבע רגליים הידראוליות למטה לייצוב הכלי על ארגז הסמיטריילר (עמ' 15 לפרוט'). התובע דומם את מנוע ה"גרוב". במטרה לצאת ולרדת מתא המפעיל של ה"גרוב", עשה התובע סיבוב בגופו בתוך תא המפעיל, כדי לצאת ממנו ולרדת מן ה"גרוב", וזאת כשגופו פונה לאחור. התובע הניח את רגלו על מפתן תא המפעיל, כשגופו פונה לאחור, ואזי רגלו החליקה. התובע מעד, ידיו השתחררו, והוא נפל לכביש ונפצע (עמ' 5-6 לפרוט'). שחזור אופן היציאה של התובע מתא המפעיל של ה"גרוב" מתואר בצילום התמונה ת3/. ב. כמוסבר, שעה שהתרחש האירוע היה ה"גרוב" על משטח הרכב המוביל, דהיינו, על ארגז הסמיטריילר. לגרסת התובע בעדותו, עמ' 6 לפרוט', ביציאתו מתא המפעיל, וכאשר היתה רגלו על מפתן תא המפעיל, מעד התובע ונפל על הכביש. בעמ' 17 לפרוט' הוסיף התובע והעיד לגבי אופן ההתרחשות: "מה שאני זוכר אני זוכר את הקטע שבאתי לצאת מן המנוף, הסיבוב של הגוף, תפיסה של שתי הידיות שנעזרתי בהן לירידה מן המנוף, החלקה, שלב הבא שהעירו אותי על הכביש". בעוד ב"כ הנתבעים 1-2 תומך בסיכומו בגירסה עובדתית זו, סבור ב"כ הנתבעת מס' 3 בסיכומיו שהתובע החליק ונפל לכביש לא ממפתן תא המפעיל של ה"גרוב", כי אם מן הרכב המוביל, דהיינו, מארגז הסמיטריילר. לתמיכה בעמדתו זו מתבסס ב"כ הנתבעת מס' 3 על הודעה כתובה שנמסרה לנתבעת מס' 3 (נ7/), ביום 29.1.98, ובתיאור המקרה נכתב: "לאחר העמסת המנוף על המוביל ירד המפעיל יוסף בן דוד אל המוביל והחליק מהמוביל אל הרצפה. כתוצאה מהנפילה הוא קיבל מכה בראש". הודעה זו נחתמה לא ע"י התובע כי אם ע"י מר איתן בכמן, קצין הבטיחות בתעבורה בחברת א. דורי (מעבידתו של התובע) ומנהל צי הרכב, המטפל גם בנושא הביטוחים. מעדות מר איתן בכמן בביהמ"ש ביום 1.3.00, עמ' 33 - עמ' 36 לפרוט', עולה שביום התרחשות המקרה קיבל מר בכמן הודעה על האירוע ויצא למחלקה הנוירולוגית של ביה"ח רמב"ם שם אושפז התובע ושמע מפי התובע עצמו על ההתרחשות. היה זה לפי עדות מר בכמן בערך בין השעות 11-12 בצהרים של אותו יום (עמ' 35 לפרוט'). באותו שלב לא העלה מר בכמן את הדברים על הכתב, הואיל וסבר שהחבות מוטלת על הרכב המוביל. מר בכמן הביא את הדברים לידיעת סוכן הביטוח, וסיכם עם מנהל הציוד ההנדסי שיודיע על כך למוביל ע"מ שזה האחרון ידווח לביטוח שלו. ואולם, כשהוגשה התובענה, או אז מילא מר בכמן את פרטי מסמך ההודעה נ7/, והיה זה ביום 29.1.98. לגירסת מר בכמן כשמילא את הפרטים בהודעה נ7/ הנסיבות היו זכורות לו במדוייק, הן משום שהארוע אינו בגדר מקרה שגרתי, והן משום שהתובע הוא חברו לעבודה מזה מספר שנים (עמ' 34 לפרוט'). מר בכמן אישר שכאשר מילא את פרטי ההודעה נ7/, הוא לא עיין בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה, שהוגש למל"ל (נ5/) עוד ביום 27.5.97, אלא מר בכמן כתב את הפרטים לפי זכרונו (עמ' 35 רישא לפרוט'). אני מסכים עם ב"כ הנתבעים 1-2 המציין בסיכומיו שלא ניתן להתבסס על הכתוב בהודעה לנתבעת מס' 3, נ7/, בשים לב לעובדה שמר איתן בכמן מילא את הפרטים בטופס ההודעה רק ביום 29.1.98, משמע, בערך כעשרה חדשים לאחר התאונה (שארעה ב 27.3.97-) והסתמך על מה שזכר משיחתו עם התובע בביה"ח ביום המקרה, וזאת כאמור, עשרה חדשים לפני מילוי טופס ההודעה. ג. גירסת התובע בעדותו בביהמ"ש היתה שכאשר הניח את רגלו על מפתן תא המפעיל של ה"גרוב", כשגופו מופנה לאחור, החליקה רגלו והוא מעד ונפל. התובע, לפי עדותו, שחרר ידיו עם כל הכובד ונפל לכביש (עמ' 5 סיפא - עמ' 6 רישא לפרוט' בעדותו הראשית), ועל כך גם חזר התובע עמ' 17 לפרוט', בחקירתו הנגדית לב"כ הנתבעת מס' 3. מעיון בכתב התביעה עולה שאת התרחשות התאונה תיאר ב"כ התובע בסעיף 5 של כתב התביעה כך: "לאחר שהתובע העלה את כלי הרכב בנסיעה לתוך ארגז המשאית והחנה אותו על רצפת הארגז, לכשביקש לצאת מתוך כלי הרכב ולרדת מארגז המשאית לכביש מעד התובע תוך כדי יציאה מכלי הרכב, ונפל מעל גבי ארגז המשאית לכביש וכתוצאה מכך הוא נפצע קשה בחלקי גופו השונים ובעיקר בראשו (להלן: "התאונה"). (ההדגשה שלי - י.ג.). "כלי הרכב" שנזכר בכתב התביעה הוא ה"גרוב - הנייד" כמוסבר בסעיף 2 של כתב התביעה. כמסתבר מן האמור בתביעה, מעידתו של התובע היתה בשעה שיצא מתא המפעיל של ה"גרוב", אלא שנפילתו לא היתה ישירות מן ה"גרוב" לכביש, אלא מן ה"גרוב" לארגז המשאית (הסמיטריילר), ומשם לכביש. תמיכה לכך ניתן למצוא בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה, מוצג נ5/, כשבפיסקה ג', פרטי הפגיעה, נכתב: "לדבריו בזמן העמסת מנוף על מוביל (סמיטריילר) וכאשר המנוף הועמס על המוביל הורדתי 4 ג'קים (רגלי המנוף) המנוף התייצב מעל הסמיטריילר, כיביתי את המנוף, ירדתי ממנו, החלקתי, קיבלתי מכה בחזה וכתוצאה מכך נפלתי אחורנית מהסמיטריילר על הרצפה וקבלתי מכה בראש". (ההדגשה שלי - י.ג.). את הפרטים בטופס לא מילא התובע בעצמו אלא חשבת השכר של חברת א. דורי, והתובע חתם לאחר שהיא מילאה את הפרטים (עמ' 19-20 לפרוט'). משהוקרא לתובע, בזמן חקירתו הנגדית, מה שנכתב בפיסקת פרטי הפגיעה, שבמוצג נ5/, הגיב התובע : "ובקטע שכתוב שהחלקתי מהמנוף על המוביל את זה לא אמרתי". ב"כ הנתבעת מס' 3 גם מצביע על תאור הפגיעה בדו"ח ועדה רפואית של הביטוח הלאומי מיום 9.12.97 שם נכתב: "בירידה מהסמיטריילר החליק, קבל מכה בחזה, נפל אחורנית וקבל מכה בראש". ד. אני סבור שיש לקבל את גירסת התובע כפי שבאה לידי ביטוי בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה בעבודה נ5/. פשיטא, שחשבת השכר של חברת הבניה דורי לא היתה יכולה לדעת את הפרטים שבפרטי הפגיעה אשר במוצג נ5/ אלא מפי התובע עצמו. התובע העיד בביהמ"ש ביום 27.9.99, משמע, כשנתיים ומחצה לאחר התרחשות האירוע (מיום 27.3.97), ואילו טופס התביעה לתשלום דמי פגיעה, נ5/, נחתם ביום 29.4.97, כחודש אחרי הארוע, והוגש לביטוח הלאומי, לפי החותמת, ביום 27.5.97. יש להעדיף לכן את הגירסה כפי שמופיעה בטופס דמי הפגיעה, ובהסתמך על גירסה זו ניתן להסיק שהתובע החליק שעה שירד מן ה"גרוב", קיבל מכה בחזה, ואזי נפל לכביש מן הסמיטריילר, גירסה זו גם מתיישבת עם הנטען בסעיף 5 של כתב התביעה: "לכשביקש לצאת מתוך כלי הרכב ולרדת מארגז המשאית לכביש, מעד התובע תוך כדי יציאה מכלי הרכב, ונפל מעל גבי ארגז המשאית לכביש וכתוצאה מכך הוא נפצע קשה ...... ". לגבי אופן הירידה מן הכלי הגיש התובע את ה תמונה ת3/. בעדותו בביהמ"ש העיד התובע תחילה בעמ' 6 לפרוט' שה"גרוב" וארגז המשאית המובילה הינם ב"קו ישר" (עמ' 6 רישא לפרוט'), ואזי התעוררה מבחינת ביהמ"ש השאלה כיצד היתה מתבצעת הירידה מן הכלי, ועל כך השיב התובע: "יש לי מדרגות על מיכל הדלק, כשאני יורד בקו ישר, יכול להיות שיש 5 ס"מ הבדל בין קצה הארגז של המשאית לבין קצה קו הכלי שעומד על הארגז. אז ברגע שהצלחתי לבצע את הירידה אז אני מניח כף רגל על המוביל (הארגז) נותן קפיצה על הכביש, הגובה הוא כחצי מטר. יש לי גם אפשרות להניח את כף הרגל במירווח שבין גלגלי המנוף". מכאן, שבאופן רגיל יורד התובע מן ה"גרוב" כשהוא יורד (וגופו מוטה לאחור) מתא המפעיל, מניח רגליו על מיכל הדלק (כמודגם בתמונה ת4/), משם מניח כף רגלו על ארגז הסמיטריילר, ואזי קופץ לכביש מגובה של כחצי מטר. במקרה שבפנינו, מסתבר מן הראיות, וכך אני קובע עובדתית, שהתובע מעד - החליק ביציאה מתא המפעיל של ה"גרוב", ונפל, אך לא ישירות מן ה"גרוב" לכביש, אלא תחילה לארגז המשאית (שעליו הוצב ה"גרוב"), ומשם לכביש. ה. המחלוקת שבפניי מתמקדת בין מבטח ה"גרוב" (נתבעת מס' 3) לבין מבטח הסמיטריילר - הרכב המוביל (נתבעת מס' 2). תמצית עמדת ב"כ הנתבעת מס' 2 כעולה מסיכומיו: 1. גם אם ירד התובע מן הסמיטריילר - הרכב המוביל (והנתבעת מס' 2 כופרת בכך) הרי לא היה זה למטרות תחבורה , שהרי התובע לא נסע קודם לכן ברכב המוביל ולא התכוון לנסוע בו, ולכן אין לעלייתו וירידתו מן המוביל מטרה תעבורתית. 2. הארוע נופל בגדר החריג של "פריקה וטעינה", דהיינו, אם תאמר ששימושו של התובע הוא סיום פעולת טעינת המנוף על המוביל, ממילא נכנסים אנו לחריג של פריקה וטעינה, גם אם אין המדובר בפעולה ישירה של פריקה וטעינה, אלא די בכך שעסקינן בפעולה שיש לה זיקה לפריקה וטעינה. 3. בהתייחס לרע"א 5738/97 תעבורה נ. הסנה, תקדין עליון, כרך 99 (3), תשנ"ט/ תש"ס, מציין ב"כ הנתבעת מס' 2 שניתן ללמוד מאותו פסק דין כי האירוע עשוי להיחשב כתאונת דרכים מבחינת המכונית המובלת (משמע, בענייננו: ה"גרוב") אך לא מבחינת הרכב המוביל. 4. עוד מציין ב"כ הנתבעת מס' 2 שהמנוף - ה"גרוב" הוא בגדר רכב מנועי. 5. התובע היה עדיין במעמד של נהג ברכבו שלו, דהיינו, ה"גרוב", ולכן עליו לקבל את הפיצוי מן המבטחת של רכבו. 6. לחילופין בלבד: אפילו תיקבע חבות של נתבעת מס' 2, הרי עליה לשאת במחצית, ועל נתבעת מס' 3 במחצית האחרת. ו. תמצית עמדת ב"כ נתבעת מס' 3 כעולה מסיכומיו: 1. יש להעדיף את גירסת מר איתן בכמן, כפי שצויינה בהודעה, מוצג נ7/, דהיינו, שלאחר העמסת המנוף ירד התובע לרכב המוביל ואזי החליק מן המוביל לכביש. במחלוקת עובדתית זו כבר דנתי והכרעתי קודם לכן. 2. התובע סיים יציאתו מן ה"גרוב" והחליק מארגז הרכב המוביל, ללא כל קשר לשימושו ב"גרוב". מבחינת ה"גרוב" אין המדובר בתאונת דרכים. לחילופין: שתי המבטחות, זו של ה"גרוב" וזו של הסמיטריילר נושאות בחבות בחלקים שווים. 3. ה"גרוב" עמד על ארגז המשאית ללא תנועה כשמנועו דומם, כשארבע הרגליים ההידראוליות מעגנות אותו למשטח המוביל. נוצר מגע ישיר בין ה"גרוב" לבין משטח המשאית כך שהם היוו למעשה יחידה אחת שאינה ניתנת להפרדה. באותה עת איבד ה"גרוב", כמתואר לעיל, את יכולתו העצמאית והחבות מוטלת על מבטחת הסמיטריילר בלבד. 4. התובע, בעת שירד מן המוביל, עשה בו שימוש שהוא בגדר ייעודו התחבורתי העיקרי של הרכב - הובלה, ומכן שנפילת התובע מן המשטח היא בגדר הסיכון התחבורתי של הרכב המוביל. 5. אין המקרה נופל לגדר פריקה וטעינה, ואם נותר ספק, הרי יש להעדיף את הרכיב המכליל של הגדרת שימוש ברכב מנועי, דהיינו, ירידה מרכב, על פני הרכיב המחריג, דהיינו, פריקה וטעינה. 6. גם אם ניתן לראות בתובע כמי שנפצע בהיותו נהג ה"גרוב" הרי באותה מידה הוא משתמש/נוסע של הרכב המוביל (הסמיטריילר) כך שקיימת זיקה ישירה וזהה בין התובע לבין שני כלי הרכב, ולכן יש לקבוע שהתובע נפגע בתאונת דרכים לגבי כל אחד משני כלי הרכב ולכן על שני המבטחים לשאת בפיצוי בחלקים שווים. ז. יפה עשה ב"כ הנתבעת מס' 3 כשנמנע מלחזור בסיכומיו על הטענה שהופיעה בכתב ההגנה [סעיף 10 (א)] שה"גרוב הנייד" איננו בבחינת רכב מנועי לפי החוק והפיסקה. סוגיה זו נדונה ב-ע"א 5757/97 אליהו בע"מ וקרנית נ. חמאדה ואח', תקדין עליון, כרך 99 (3), תשנ"ט/תש"ס, עמ' 248. באותו ענין נדונה תאונה שנגרמה ע"י מחפר זחלי שלפי קביעת ביהמ"ש העליון (פיסקה 7 של פסה"ד) אינו נכלל, לא בהגדרת "רכב מנועי" כמשמעותו בחוק הפיצויים, וגם לא באחד ממצבי הריבוי של הגדרה זו, ועם זאת נקבע שם: "מההתקשרות בפוליסת הביטוח יש ללמוד כי הצדדים הסכימו לראות במחפר רכב מנועי כמשמעו בחוק הפיצויים, ולהחיל עליו את הוראות פקודת הביטוח וחוק הפיצויים כאילו היה רכב מנועי במובן חוק הפיצויים. העובדה כי בדיעבד הסתבר שאין מדובר ברכב מנועי לפי חוק הפיצויים, אינה משנה את תוכן ההסכמה האמורה ואין בה כדי לפגוע בתוקף ההתקשרות. על פי התקשרות זו ההנחה היא כי המחפר הוא רכב מנועי כמובנו בחוק הפיצויים, ולכן על המערערת, ביחסיה עם המבוטח, לשלם פיצויים לכל נפגע בתאונה בה מעורב המחפר, אם חובה כזו היתה חלה עליה לפי פקודת הביטוח וחוק הפיצויים (פיסקה 14 של פסה"ד). בהמשך הוסיף וקבע ביהמ"ש העליון (כב' השופט ת. אור) שם , בפיסקה 18, שהצדדים לפוליסת הביטוח החילו על ההתקשרות ביניהם את הוראות פקודת הביטוח וחוק הפיצויים: "מכאן ניתן להסיק שהם התכוונו להעניק לנפגעים בתאונות הקשורות לכלי המבוטח אותה עילת תביעה המוקנית להם מכוח חוק הפיצויים. כמו כן, ניתן להסיק שהם היקנו לנפגע זכות לתבוע את נזקיו ישירות מהמבטח. עילת התביעה נגד המבטח וכן הזכות לתבוע את המבטח מוקנית, איפוא, לנפגע מכוח אינקורפורציה של הוראות פקודת הביטוח, כולל סעיף 20 שלה ושל הוראות חוק הפיצויים לתוך החוזה בין הצדדים..... בתמצית הפוליסה הנדונה מגבשת חוזה לטובת צד שלישי המקנה למשיב את האפשרות לתבוע את המערערת במישרין על אחריות כלפיו לפי חוק הפיצויים....... ". (שם, פיסקה 18 של פסה"ד). מן הלכה שנקבעה ב- ע"א 5757/97 (פסה"ד מיום 18.11.99) עולה שמבטחת ה"גרוב" בענייננו חבה כלפי הנפגע - התובע, ככל שייקבע שנסיבות המקרה מטילות עליה חבות לפי חוק הפיצויים, ולכן בדין עשה ב"כ הנתבעת מס' 3 כשלא חזר בסיכומיו על הטענה שאין הכלי בגדר רכב מנועי כמשמעותו בחוק ובפסיקה. ח. יש לדחות את טענת ב"כ הנתבעים מס' 1-2 לפיה האירוע נופל בגדר החריג של פריקה וטעינה, כעולה מן הסיפא של הגדרת "שימוש ברכב מנועי" שבסעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים: "ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד". אני מפנה לפסק דינו של ביהמ"ש העליון בענין רע"א 5738/97 + 6131/97 תעבורה מיכלי מלט בע"מ נ. הסנה בע"מ ואח', תקדין עליון, כרך 99 (3), עמ' 66. באותו מקרה נפגע התובע, שם, כשעסק בהורדת מכוניות ממשאית שהובילה כלי רכב בשתי קומות מאילת למרכז הארץ. באותו מקרה, שנדון שם, נכתב בדעת הרוב, מפי כב' השופט ח. אריאל, בפיסקה 8 של פסה"ד: "המשיבים מצדם, אינם חולקים על כך כי פעולת הכניסה לרכב והסעתו אל מחוץ למשאית מהווים "שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". לא הועלתה על ידם טענה כאילו פעולות אלו לגבי הרכב המוביל כמו גם פעולת שחרור הבלם, חודרים לגדר הסיפא של הגדרת ה"שימוש ברכב מנועי" - "ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו כשהרכב עומד" טענה זו גם אין לה מקום משדובר ברכב המסוגל לעלות ולרדת בכוחו הוא מהרכב המוביל..... ". (ההדגשה שלי - י.ג). אם ליישם דברים אלה לענייננו: החלק המחריג שבהגדרת "שימוש ברכב מנועי", דהיינו, למעט טעינה או פריקה כשהרכב עומד, אין לו תחולה גם במקרה הנדון כאן בפנינו, שהרי עסקינן במנוף נייד (ה"גרוב"), שהוכח כי הוא מסוגל לעלות ולרדת בכוחו הוא מן הסמיטריילר שכן איש לא חלק על תיאורו של התובע כיצד עלה ה"גרוב", בכח המנועי שלו, על הפלטפורמה, בדרכו לארגז הסמיטריילר, תוך כדי נסיעה בהילוך אחורי כשהתובע נוהג בו בתא המפעיל, לכן, אין המדובר בפעולה של טעינה ופריקה. ה"גרוב" עלה בכוחו המנועי על ארגז הסמיטריילר, ששימש ל"גרוב" באותה נקודת זמן כמשטח חניה. ה"גרוב" הגיע איפוא ליעד נסיעתו, התובע ירד מתא המפעיל, וכמפורט כבר לעיל, מעד, נפל, ונפצע. ט. היתה זו איפוא תאונת דרכים שארעה לתובע תוך כדי ירידתו מן הרכב, דהיינו, מן ה"גרוב". הפעולה שעשה התובע היא "שימוש ברכב מנועי", והמטרה היתה בהחלט מטרת תחבורה, שהרי, משהגיע ה"גרוב" ליעד נסיעתו, באותה נקודת זמן (דהיינו, עלה על ארגז הסמיטריילר) היה על הנהג - התובע לרדת מן ה"גרוב" ואזי מעד, נפל, ונפגע. המסקנה מן האמור לעיל היא שעל הנתבעת השלישית, מבטחת ה"גרוב", לפצות את התובע בגין נזקי התאונה. שאלה היא, האם גם הנתבעת השניה, מבטחת הרכב המוביל - הסמיטריילר, נושאת גם היא בחבות ביטוחית. י. לכאורה, נראה היה לי שראוי הוא ששתי המבטחות תשאנה בנזקי התובע בחלקים שווים, אף סברתי כי זו הפשרה ההולמת במחלוקת שבין הצדדים, אך לאחר שחזרתי ועיינתי בדבר מסקנתי היא שרק על הנתבעת השלישית, מבטחת ה"גרוב", לשאת בנזקי התאונה שנגרמו לתובע, שנפצע תוך פעולת ירידה מן ה"גרוב" בו נהג קודם לכן, לאחר שה"גרוב", הגיע, כאמור, ליעד נסיעתו. נכון הוא, שהתובע ירד מן ה"גרוב" על מנת שהרכב המוביל - הסמיטריילר יוכל להתחיל נסיעתו , שהרי התובע עצמו לא היה אמור לנסוע עם הרכב המוביל [עיינו, סיכומי ב"כ הנתבעת מס' 3, בעמוד 4 סעיף 14 (ג)], ומכאן, לכאורה, הטענה שמדובר בתאונת דרכים מבחינת הרכב המוביל (הסמיטריילר), או למצער, בתאונה מעורבת של שני הרכבים כאחד, ואולם, סברתי שבענין זה אכן חלה ההלכה שנקבעה ע"י כב' הנשיא (בדימוס), השופט מ. שמגר, בענין ע"א 554/89 מדינת ישראל נ. ראהב, מ"ה (2) פד"י, עמ' 338, בעמ' 343, מול האותיות ב' - ג': "נוהג ברכב, היורד לשוליים ויוצא מן הרכב על מנת לבודקו, לתקנו וכיוצא בכך, חושף עצמו לסכנות האורבות בדרך כלל למי שמצוי בדרך או בקירבתה, ובתוכן סכנת הפגיעה מרכב חולף. כל עוד הימצאותו של הנהג מחוץ לרכב קשורה בטבורה לשימוש בו, ולמעשה מהווה אותו השימוש, כי אז פגיעה בו תיחשב כנגרמת עקב השימוש. המקרה שלפנינו הוא מקרה מובהק לפגיעה עקב השימוש. הימצאותו של ויקטור בכביש נגרמה בעטייה של התקלה ועקב התפרצות המים הרותחים לעברו. בנסיבות אלה, הפגיעה מרכב חולף, כפי שארעה בענייננו, היתה בהחלט בתחום הסיכון שהשימוש ברכב יצר" (ההדגשות במקור - י.ג.). ומהתם להכא: משהגיע ה"גרוב" ליעד נסיעתו, באותה נקודת זמן, דהיינו, על ארגז הסמיטריילר, היה על התובע לצאת ולרדת מן ה"גרוב". ירידתו מן ה"גרוב" היתה באותו רגע בבחינת ה"שימוש ברכב מנועי", שאותו ביצע התובע, ופציעתו היתה גם היא עקב אותו שימוש. החלקתו - מעידתו של התובע בזמן יציאתו מתא המפעיל של ה"גרוב", ונפילתו, תחילה לארגז הסמיטריילר (שעליו הוצב ה"גרוב"), ומשם לכביש, היתה בתחום הסיכון שהשימוש ב"גרוב" יצר. יא. גם בצאתנו מנקודת המוצא שבפגיעתו של התובע בענייננו היו מעורבים שני כלי רכב, דהיינו, ה"גרוב" שממנו, כאמור לעיל, יצא התובע ומעד, והסמיטריילר, שלארגז שלו החליק התובע (מתא המפעיל של ה"גרוב"), וממנו נפל לכביש, תהא התוצאה שרק על הנתבעת השלישית, מבטחת ה"גרוב", לפצות את התובע, ושוב אני מפנה לדברי כב' הנשיא (בדימוס) השופט מ. שמגר, ב- ע"א 554/89, הנ"ל, בעמ' 343, מול האותיות ו' - ז': "המסקנה היא, איפוא, כי המדובר בתאונה שבה היו מעורבים שני כלי הרכב. ראינו, כי ב-ע"א 595/80 נקבע, כי לנוהג שנפגע בתאונה מעורבת אין עילה מכח חוק הפיצויים כנגד מאן דהוא זולת מבטחו. נראה לי, כי אין לקבוע דין שונה מקום שמדובר בנוהג שנמצא מחוץ לרכב בעת התאונה, כל עוד הוא בחזקת "נוהג" שרכבו היה מעורב בתאונה". פסק הדין הנזכר לעיל, ע"א 595/80 הוא מ' בן איון נגד חסונה ואח', ל"ה (4) פד"י, עמ' 462, בעמ' 466, מול אותיות השוליים ו' - ז': "עיקרון זה צריך לחול גם במקרה שהנפגע הוא נוהג של אחד מכלי הרכב, ועל כן נוהג כזה, אם הוא מבוטח בביטוח אישי, כפי שהיה חייב לבטח את עצמו על פי הוראות הפקודה, הרי תביעתו צריכה להיות מופנית אך ורק כלפי המבטח שלו....... " (ההדגשה שלי - י.ג.). יב. ב"כ הנתבעת השלישית טען בסיכומיו, בין היתר, שבזמן התרחשות התאונה עמד ה"גרוב" כשמנועו דומם וללא תנועה, כשארבע הרגליים ההידראוליות שלו מעגנות אותו למשטח הרכב המוביל, ולכן יש לראות את ה"גרוב" ואת הסמיטריילר כיחידה אחת שאינה ניתנת להפרדה, ולכן תאונת הדרכים שנגרמה ע"י ה"גרוב" יש לראותה באותה מידה כתאונת דרכים שנגרמה ע"י המוביל. ב"כ הנתבעת השלישית מסתמך בענין זה על ע"א 922/91 חוסיין נ. הפול, מ"ח (3) פד"י, עמ' 340, בעמ' 345. אין הנדון דומה לראיה. עובדתית נקבע באותו ע"א 922/91 שהשימוש בטרקטור, שם, כמפעיל כוח לגבי המכונה, היווה למעשה שימוש בטרקטור כרכב מנועי, ולכן כאשר שימוש זה גרם לתאונה, הרי יש לראותה כתאונת דרכים עקב השימוש בטרקטור, מה שאין כך בענייננו, כאשר התובע יצא מן ה"גרוב", ובתהליך ירידתו מן ה"גרוב", החליק - מעד, ואזי נפל, הגיע לארגז הסמיטריילר, ומשם לכביש. בניגוד ל-ע"א 922/91, שם נקבע שהשימוש שגרם לתאונה היה של הטרקטור, (שהיה מצדו גם מפעיל הכוח של המכונה), הרי במקרה שלפנינו ניתן לומר שקיימת מעורבות הן של ה"גרוב", והן של הסמיטריילר, ובהיות התאונה תאונה מעורבת חלה חובת הפיצוי על המבטחת של הנוהג, משמע, הנתבעת השלישית, גם אם בנקודת ארוע התאונה נמצא הנוהג מחוץ לרכב. יג. עוד הפנה ב"כ הנתבעת מס' 3 לפסק הדין הנ"ל שב-ע"א 922/91 אבו ג'אבר נ. הפול, מ"ח (3) פד"י, 340, בעמ' 350, לביסוס טענתו שיש לראות את התובע, כמשתמש/נוסע של הסמיטריילר הואיל וכל מי שנמצא על רכב (בענייננו: התובע על ארגז הסמיטריילר בטרם נפל ממנו לכביש), ואפילו אין הרכב באותו רגע בנסיעה, הוא בבחינת "מי שנסע בכלי הרכב". אין בידי לקבל טענה זו. הציטוט הרלוונטי של ב"כ הנתבעת מס' 3 מתוך ע"א 922/91 מ"ח (3) פד"י, עמ' 340, בעמ' 350, מתייחס לכך שהוראת סעיף 3 (א) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים נועדה לחול על "מי שנסע בכלי הרכב", במובן הרחב של ההגדרה, דהיינו, הכוונה לכל מי שנמצא על הרכב בזמן ארוע התאונה, גם כשהרכב אינו בנסיעה, ולרבות מי שעלה על הרכב בזמן עמידתו, למשל, לצורך תיקונו, וללא כל כוונה לנסוע ברכב, ואין אותו נפגע בגדר מי שנמצא מחוץ לכלי הרכב, כמשמעות הוראת סעיף 3 (ב) של אותו חוק. כוונת הדברים היתה לתת למונח "נוסעים" פירוש מרחיב. הסוגיה שבפנינו אינה נוגעת לפירוש זה, הואיל והתובע היה בזמן התאונה הנדונה כאן במעמד של "נוהג" שרכבו (ה"גרוב") היה מעורב בתאונה, ותרופתו במקרה כזה היא אך ורק כנגד מבטחו, כעולה מ- ע"א 554/89 מדינת ישראל נגד אלראהב, מ"ה (2) פד"י, עמ' 338, וע"א 595/80, בן איון נ. חסונה, ל"ה (4) פד"י, עמ' 462, כמצוטט כבר לעיל, כלומר, מעמדו של התובע כנוהג ברכב מכתיב שתרופתו לפיצוי תהא אך ורק כנגד מבטחו בלבד, שהיא הנתבעת השלישית, שעליה לבד לפצות את התובע, ומכאן שאת התביעה כנגד הנתבעים מס' 1 ומס' 2 יש לדחות. יד. בכל הנוגע לשיעורו של הפיצוי הגיעו הצדדים להסדר כפי שפורט ביום 2.12.99 בעמ' 32 לפרוט'. התוצאה מכל האמור לעיל היא שאני דוחה את התביעה כנגד הנתבעים מס' 1 ומס' 2, ומחייב את הנתבעת מס' 3 לשלם לנתבעים מס' 1 ומס' 2, (ביחד), הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (כולל) בסכום של 4,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק שישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. אני מקבל את תביעתו של התובע כנגד הנתבעת מס' 3, ובהתאם למוסכם בעמ' 32 לפרוט', אני מחייב את הנתבעת השלישית לשלם לתובע את הפיצוי המוסכם בסכום כולל של 100,000 (מאה אלף) ש"ח. אם הנתבעת מס' 3 טרם שילמה סכום זה לתובע עד היום, כי אז ישא הסכום הנ"ל הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מיום 17.1.2000 (משמע, 45 יום לאחר 2.12.99) ועד הפרעון המלא בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת מס' 3 את אגרת המשפט המגיעה בגין תובענה זו ישירות לקופת בית המשפט לפי דרישה שתמציא מזכירות בית המשפט. מנוףתאונת דרכיםשאלות משפטיותציוד מכני הנדסי (צמ"ה)