החלטה: 1. המבקש הראשון, יליד 1948, נפצע בצורה קשה בתאונת דרכים. למבקש נגרמה נכות בשיעור 100% והוא נזקק לעזרת הזולת בכל הפעולות החיוניות היומיומיות. תביעתו לתשלום נזקיו מתנהלת בבית המשפט המחוזי. לבאי כוח הצדדים הומצאה חוות דעתו של פרופסור שאקו, ובעקבותיה הוגשה על ידי המבקשים, בקשה להגדלת התשלום התכוף אשר נפסק למבקשים על ידי בית המשפט. הדיון בתביעה העיקרית ובבקשה לתשלום תכוף נקבע לדיון בפני השופטת וינוגרדוב-חפרי. לאחר מכן, עקב צאתה של השופטת לתקופת שבתון, נקבע המשך הדיון בתיק בפני השופט גינת. ביום 11.5.00 ניתנה על ידי בית המשפט המחוזי החלטה בבקשה להגדלת גובה התשלום התכוף, בנוסח הבא: "אין כל מקום לעתירתו של בא כוח התובעים לקיים דיון בבקשה הנ"ל.בקשה זו הוגשה ביום 9.12.98 (לכבוד השופטת ר' חופרי-וינוגרדוב שטיפלה אז בתיק), ונזנחה מאז. לפי החלטה בהסכמה מיום 18.11.99, נקבעו מועדים לשמיעת הראיות בתיק העיקרי ובאותה ישיבה (18.11.99) לא הוזכרה כלל הבקשה הנ"ל. אינני רואה טעם למתן החלטה בשנת 2000 על סמך בקשה כתובה שהוגשה כשנה וחצי קודם לכן.אני מורה למזכירות לסגור את תיק בש"א 7861/98.אין בהחלטה הנוכחית כדי למנוע מהתובעים הגשת בקשה מעודכנת בעניין תשלום תכוף, בהתאם להוראות הדין". בבקשה זו לרשות ערעור טוענים המבקשים, ראשית, שלא היה יסוד לקביעה שהבקשה להגדלת התשלום התכוף נזנחה. וכן, שנית, כי לגופו של עניין היה מקום להגדיל את סכום התשלום. 2. יש ממש בטענה הראשונה. הן בעת הדיון בתביעה בפני השופטת וינוגרדוב-חפרי והן בשלב שהדיון התקיים בפני השופט גינת, חזר ופנה בא כוח המבקשים למתן החלטה בבקשה להגדלת התשלום התכוף. היו מצידו פניות בעל פה ובכתב בעניין זה. תחילה לא נסתייע הדבר בשל משא ומתן לסיום ההליך כולו בפשרה, כשהתיק התנהל בפני השופטת וינוגרדוב-חפרי. לאחר מכן נדחה המשך הדיון מנימוקים התלויים ביומנו של השופט גינת. מכל מקום, לא היתה כל זניחה של הבקשה על ידי המבקשים. בתגובה לבקשה זו לרשות ערעור שנתקבלה מבא כוח המשיבים, אין הכחשה לכל אותן עובדות להן טענו המבקשים, על פיהן לא היתה כל זניחה מצד המבקשים של הבקשה. 3. האם לגופו של עניין מוצדקת הבקשה להגדלת התשלום התכוף? בית המשפט המחוזי לא קבע דבר בעניין זה, ועל פי טיעון באי כוח הצדדים בכתב במסגרת בקשה זו, נבצר ממני להכריע בדבר. נוכח הזמן הרב שעבר מאז הוגשה הבקשה לבית המשפט המחוזי, הבעתי את נכונותי להחליט בבקשה לגופה, אם הצדדים יביעו הסכמתם לכך, וכל חומר הראיות שהוגש לבית המשפט המחוזי יובא בפני. בא כוח המשיבים לא הסכים לכך. לפיכך, אין מנוס מלהחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי, על מנת שידון בבקשה לגופה ויכריע בה. 4. לא התעלמתי מהסיפא של החלטת בית המשפט המחוזי, על פיה אין בהחלטה כדי למנוע מהתובעים להגיש בקשה מעודכנת בעניין תשלום תכוף בהתאם להוראות הדין. בא כוח המשיבים הסתמך על דברים אלה כנימוק נוסף לכך שאין להעתר לבקשה לרשות ערעור. לטענתו, אין להעתר לבקשה הנוכחית, הואיל שהמבקשים רשאים להגיש בקשה חדשה לתשלום תכוף. אין לקבל טענה זו. כשלא מתלווה לבקשה הסכמה מצד המשיבים לכך שבית המשפט המחוזי יהיה מוסמך, על פי דרישה חדשה שתוגש, להחליט על הגדלת התשלום התכוף החל מיום הגשת הבקשה שנדחתה, עלולה לגרום למבקשים עיוות דין והם עלולים להפסיד קבלת תשלומים אשר אולי מגיעים להם. אם כוונת בא כוח המשיבים היא שתהיה סמכות כזו, מה טעם היה בדחיית הבקשה התלוייה ועומדת רק כדי לאפשר הגשת בקשה זהה? ובפרט, כאמור לעיל, שאין לייחס למבקשים כל זניחה של בקשתם, וכשלא היתה כל הצדקה שלא להתייחס אליה לגופה. 5. על סמך כל האמור לעיל, הוחלט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וערעור הוגש על פי הרשות שניתנה. הערעור מתקבל, החלטת בית המשפט המחוזי מתבטלת והדיון מוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שידון ויחליט בבקשה להגדלת התשלום התכוף לגופה. המשיבים, אשר התנגדו לבקשה, ישאו בהוצאות המבקשים בסך 10,000 ש"ח. תאונת דרכיםתשלום תכוף