פסק דין : 1. התובע נולד ביום 6.3.73. 2. הוא סיים בית ספר תיכון, אם כי ללא תעודת בגרות מלאה. בצה"ל שירת ביחידה קרבית ולאחר מכן עבר לבסיס עורפי ושוחרר בסיום שירותו. 3. כיוון ששמע שבביצוע שליחויות ניתן להרוויח ואפשר להתקדם, הגיע לחברה העוסקת בשליחויות, רכש "טוסטוס" והחל לעבוד כעצמאי, כשהוא מקבל 60% מן ההכנסות בתוספת מע"מ. התובע עבד חודשיים כשכיר ולאחר מכן כעצמאי. 4. התובע נפגע התובע בתאונת דרכים כאשר רכב על אופנוע. הוא הובהל לבית החולים "מאיר", שם נקבע שהוא סובל מקטיעה גבוהה של הגפיים מימין, משבר פתוח של עצם הירך משמאל ומשבר של החוליה המותנית הראשונה ללא לחץ על חוט השדרה. הוא סבל גם משיתוק שרירים מתחת לברך שמאל עם ירידה בתחושה. לאחר טיפול וייצוב מצבו הועבר למחלקת השיקום בבית החולים "שיבא". בסיכום המחלה מבית החולים שיבא נכתב שהעצם בירך קצרה מאוד (דבר שמקשה על התאמת תותבת). הותאמו תותבות לרגל וליד. התובע לא השתמש באופן קבוע בתותבת היד. בגלל שיתוק השרירים מתחת לברך השמאלית קיבל סד לייצוב הקרסול בזווית של 90 מעלות. בוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי הוענקה לו דרגת נכות של 100% (מתוך חוות דעתו של פרופ' שאקו מיום 1.9.98). מכיוון שנכותו הרפואית של התובע נקבעה על פי דין, שכן תאונת דרכים קטיעת רגל הייתה תאונת עבודה, נותר רק לקבוע את צרכי שיקומו. באי כח הצדדים הסכימו למנות כמומחה את פרופ’ שאקו, מנהל המחלקה לרפואה פיזיקלית ושיקום בבית החולים האוניברסיטאי "הדסה" ירושלים. 5. פרופ' שאקו נתן ביום 1.9.98 את חוות דעתו. ואלה הדברים שקבע פרופ’ שאקו לגבי צרכיו של תובע: "התובע זקוק לעזרת הזולת בהעברות מהמיטה לכסא ובחזרה, העברה למכונית ויציאה ממנה, העברה מהכסא לשירותים ובחזרה, ברחצה, היגיינה אישית, הלבשה, הכנת האוכל והגשתו כשהוא חתוך. מובן שהתובע זקוק לעזרה בכל הקשור לאחזקת משק הבית כסחיבת חפצים, נקיון הדירה, בשול, כביסה וכדומה. התובע אינו מסוגל לגור בגפו וזקוק להמצאותו של אדם בסביבתו במשך כל היממה." (עמ' 2) עוד קבע פרופ' שאקו צרכיו של התובע לדירה ולמצוי בה ולמכונית. פרופ' שאקו ציין שמצא אצל התובע מוטביציה טובה ורצון לעבוד, וקבע שיש סיכוי שהתובע יוכל להתפרנס. עוד כתב בענין זה: "אין לדעת באם יוכל לעבוד משרה שלמה שכן יש לו מגבלות שקשורות בכאב בגבו ועכוזו, וזקוק מדי פעם למנוחה במיטה. יתכן ויוכל לעבוד כשחלק מהעבודה יתבצע בביתו." (עמ' 3). עוד קבע את צרכי התובע ביחס לתותבות ולציוד נלווה כמו כסא גלגלים והבלאי שלהם. 6. לאחר שהוגשה חוות דעתו של פרופ' שאקו, הגישו לי הצדדים תחשיבי נזק, ולאחר עיון בהם ובחומר, העברתי להם הצעת פשרה. בישיבה ביום 11.11.99 הודיעו לי ב"כ הצדדים שפרט לשלושה עניינים שבהצעת הפיצוי, מקובלים עליהם כל יתר חלקי ההצעה. משלושת העניינים בהם נותרה מחלוקת, שניים העלה ב"כ התובע, ואחד העלה ב"כ הנתבעות. ב"כ התובע חלק על ההצעה שעניינה סיכויי ההשתכרות של התובע בעתיד, וזאת בהתחשב בגילו בשעת קרות תאונת דרכים קטיעת רגל. עוד חלק על ההצעה שהתבססה על סיוע של מטפל זר שכן, לטענתו, ראוי לעשות את החישוב על בסיס העסקת מטפלים ישראליים. ב"כ הנתבעות הודיע שעל פי מידע שיש לנתבעות, יכול התובע לקבל סיוע בסיעוד מקופת החולים שלו, ולכך יש לתת ביטוי בפסק הדין. 7. ב"כ הצדדים הסכימו באותה ישיבה שכל צד יהיה רשאי לטעון לכל אחת מן השאלות שהעלה, ויש לשמוע את התובע עצמו, את המומחה גדעון האס, שנתן הערכה של העלויות של אמצעי השיקום, עליהם המליץ פרופ' שאקו, את נציג קופת חולים מכבי, ואולי גם נציג או תעודת עובד ציבור של המוסד לביטוח לאומי. אף שבהסכם בדבר עדים לא נזכר מי שהיה מעבידו או מעסיקו של התובע, הביא התובע עד זה והוא נחקר ארוכות. לאחר מכן הגישו ב"כ הצדדים סיכומים בכתב. 8. תחילה למחלוקת בענין המטפל. המומחה גדעון האס, הציג את שני הפתרונות המקובלים למטפל לנכה - ישראלי או זר. לדעתו של מר האס, מתאים יותר מטפל זר מאשר מטפל ישראלי. בתשובה לחקירה, הבהיר שעל פי נסיונו עם נכים, הסיוע שהם מקבלים ממטפל זר, בדרך כלל עובד פיליפיני, יעיל בהרבה מזה שניתן על ידי מטפל ישראלי. לדבריו, אחד ההבדלים הוא בתודעת השירות המפותחת אצל פיליפינים לעומת העדר תודעה כזאת אצל ישראלים. עוד ציין שמטפל ישראלי הופך להיות חלק מן החברה, וגם כאשר מגיעים אורחים לנכה, המטפל הישראלי הופך להיות חלק מן החבורה, בעוד המטפל הפיליפיני פורש לעיסוקיו, ואינו מתערב בחברה. 9. מר האס נחקר לענין מהימנותם של מטפלים זרים והתמדתם בתפקיד, והשיב שהנסיון מוכיח שכאשר המטפל הפיליפיני מובא באמצעות משרד מסודר, הקשור למשפחתו של המטפל בפיליפינים, אין בעיה של חוסר התמדה. לדבריו, הסתלקות מן העבודה מתרחשת כאשר הסדרי העסקה נעשים שלא באמצעות משרד כח אדם מסודר, ואז עשוי המטפל לעזוב כדי לעבור למקום בו מוצע לו סכום כסף מעט גבוה יותר. על פי תפיסתו, שירותי מטפל אינם נשכרים כדי שהוא ישמש חבר או בן שיח לנכה, אלא, כעזר כנגדו בלבד. 10. התובע ציין שהעסיק בעבר חברים שלו כמטפלים, והוא עשה זאת כל עוד קיבל מקופת חולים מכבי תמיכה, וקודם לצאת אמו לגמלאות. מאז חדלה קופת חולים מכבי להשתתף, ואמו פרשה לגמלאות, הוא אינו מעסיק מטפל ונעזר באמו. 11. בין העסקת מטפל זר לבין העסקת מטפל ישראלי יש שני מאפיינים מאוד בולטים: המאפיין האחד הוא בכך שבדרך כלל, ולפחות כפי שהוצג על ידי התובע כאן, מעדיף הנכה להעסיק מטפל ישראלי, שכן עמו הוא יכול ליצור מערכת קשרים קרובה יותר. מבחינתו של התובע בענייננו ניתן להעדפה זו גם ביטוי בנסיון העבר, כאשר העסיק חברים אותם הכיר ועמם היו לו יחסי חברות קודם לכן, כך שמבחינה זו, ברורה העדפתו האישית. הפן השני הוא ההבדל המשמעותי בעלות של המטפלים. על פי חוות דעתו של מר האס מיום 18.1.1999, עלות חודשית של מטפל זר היא 5,633 ש"ח ואילו עלות חודשית של מטפל ישראלי היא 7,569 ש"ח. ההפרש הינו של כ33%-, שהוא משמעותי ביותר. 12. חוות דעתו של המומחה האס הותקפה על ידי ב"כ התובע בהקשר זה בכל התחומים, הן בכל הקשור לחישובי העלויות שערך, למהימנות המטפלים הזרים לעומת המטפלים הישראלים, לצורך בסיוע גדול יותר ממה שיכול לתת מטפל זר כולל תמיכה כבן שיח לנכה, לצורך בעזרה בלילה, ולא היתה נקודה שלא הותקפה על ידי ב"כ התובע. 13. לאחר ששמעתי את הדברים, ולאחר שעיינתי בפסיקה אליה הופניתי ע"י ב"כ התובע, בה פסקו שופטים שראוי להעדיף מטפל ישראלי על פני מטפל זר, לא שוכנעתי שיש הצדקה לעשות כן. מצד אחד, קיים רצונו של הנכה, המעדיף מטפל ישראלי מן הסיבות שהזכרתי. להעדפה זו מצטרף הפיצוי המשמעותי. צריך לזכור שהסכום שנפסק להעסקת מטפל הוא סכום נכבד ביותר, שכן מדובר בהעסקת אדם למשך כל חייו של הנכה. צריך לזכור עוד, שכאשר אין מדברים בתשלומים עיתיים, ובענייננו לא הועלה הנושא כלל, כי אז מרגע שנפסק הסכום לנכה ומשולם לו, הוא יכול לעשות בו כרצונו ואיש אינו בודק, אם הוא מעסיק מטפל ישראלי יקר יותר, או שהוא מעדיף מטפל זר זול יותר. 14. אני מקבל את דבריו של המומחה, גדעון האס, לפיהם יש יתרון בטיפול על ידי מטפל זר על פני מטפל ישראלי, הן בתחום מתן השירות, והן בתחום ההתמדה. ניתן לבחון את הדברים אך ורק דרך עיני הנכה ולקבוע שמכיוון שנפגע והפך להיות נכה, כי אז חייבת החברה, באמצעות המבטחים, לנסות ולהעמיד את איכות חייו ברמה הגבוהה ביותר האפשרית ולצורך כך אין מקום לחסוך בהוצאות. על פי תפיסתי אין לראות את הדברים רק מזווית ראייתו של הנכה וצריך להסתכל על כך גם מן הצד האחר, הצד המשלם. צריך לשאוף לפיצוי אופטימלי, שמצד אחד יעניק לנכה רמת טיפול ראויה, ומצד שני, יעמוד ברמת עלויות סבירה ככל שניתן. שוכנעתי שלמחיר אותו מבקש התובע לקבל עבור הנוחות שיפיק ממטפל ישראלי, שעשוי להיות גם בן שיח שלו, אין הצדקה כאשר מבקשים להעמיסה על החברה. כפי שניתן היה לשמוע מפיו של התובע עצמו, הוא בעל כושר תנועה מוגבל, אבל קיים. הוא בעל מכונית ומשתמש בה לטיולים ולנסיעות לסידורים, יש לו חברה והוא מקיים קשרים חברתיים. מאז נפצע, היה כבר שלוש פעמים בחו"ל, פעמיים בארצות הברית ופעם אחת בפראג. בנסיבות אלה, אין הצדקה שהנתבעות תממנה לתובע חבר לשיחה. 15. כאשר היה פסק הדין מוכן לחתימה, הובא בפני פסק דינו של בית המשפט העליון שניתן ביום 5.9.2000 בע"א 3375/99, 3613/99 אריה אקסלרד ואח' נ' צור-שמיר ואח'. באותו ענין קבע השופט אור קוים מנחים להעסקת מטפלים, המאשרים את החלטתי להעדיף העסקת מטפל זר. באותו ענין קבע השופט אור שיש צורך להביא בחשבון העלות לגבי מטפל זר, את הסיכון הכרוך בקביעת פיצוי על בסיס זה, כאשר מדובר בניזוק צעיר (סעיף יא בפסק הדין). לפיכך, החלטתי להוסיף לסכום הכולל שפסקתי, המבוסס על עלויות שנקבעו על ידי המומחה מר האס, תוספת סיכון בשיעור 10%. סיכומו של נושא זה הוא, שאני קובע כי התובע זכאי לפיצוי על העסקת עובד זר. הפיצוי הוא בסך 5,633 ש"ח לחודש כפי שקבע המומחה גדעון האס. לסכום יש לצרף הפרשי הצמדה מיום 18.1.99. 16. ומכאן לענין השכר. פתחתי בהתרשמות החיובית שלי ממהימנותו של התובע. בקוטב השני של התרשמות זו, נמצאת התרשמותי מחוסר אמינותו המובהק של העד תומר רותם, בעליו של משרד השליחויות שבמסגרתו עבד התובע עד קרות תאונת דרכים קטיעת רגל. העד רותם, רהוט דיבור ומהיר תשובה, השיב תשובות מתחמקות, וניסה להתאים את תשובותיו למה שנראה היה לו כענינו של התובע, במטרה לסייע לו ככל האפשר. 17. העד רותם פתח בכך ששליח מסוגו של התובע, שהיה שליח בכיר, "עושה" מחזור של 23,000 עד 24,000 ש"ח, וחלקו מתוך סכום זה הוא בסביבות 15,000-16,000 ש"ח לחודש (עמ' 3 ש' 15). כבר כאן בולטת הנטיה להגזמה ולהצגת נתונים, שנועדה להיטיב עם התובע. התובע העיד שרווחיו היו בשיעור 60% מן המחזור, ולפיכך על פי נתונים אלה של 23,000 עד 24,000 ש"ח בחודש, לא יכול היה חלקו לעלות על כ- 13,800 עד 14,400 ש"ח בחודש, ולא 15,000 או 16,000 ש"ח. 18. בחקירה נגדית התברר שסכומי ההכנסות שבהם נקב העד כוללים מע"מ (עמ' 26 ש' 27). כאשר נדרש העד להמציא מסמכים בדבר השתכרויות, הציג מסמכים שלכאורה היו אמורים לשקף ממוצע, והתברר שמדובר בסכומים גבוהים והוא הודה שהנתונים שם הם של שליחים "טובים - טובים מאוד" (עמ' 25 ש' 31). 19. רותם העיד שמנהל סניף משתכר כ15,000- ש"ח. כשהוצגו בפניו מסמכים לפיהם משתכר אחד מהם 8,000 ש"ח, השיב שמדובר בהטבות כמו רכב, אופציות, תנאים דינמיים וכיוצא באלה אמירות כלליות שאינן מתיישבות עם הנתונים שהוגשו (עמ' 27 ש' 7). עוד הסכים העד שממוצע ההכנסות של העובדים שאת הנתונים לגביהם מסר לב"כ הצדדים, עומד על כ- 10,629 ש"ח לחודש (עמ' 25 ש' 8). 20. העד אישר, וכך אישר גם התובע, שמן ההכנסות יש לנכות הוצאות להחזקת האופנועים (אם כי העד טען שחלק מן השליחים מקבלים השתתפות בדלק; עמ' 4 ש' 31). עוד אישר העד שיש לשליחים עלויות ביטוח. מן התובע למדנו שהיו לו שני קטנועים שערכם היה כ- 60,000 ש"ח וזאת עלות שהשליח עצמו נושא בה, כמו במקרה של התובע, כולל פחת, בלאי ועלויות החזקה. 21. את "משפט המפתח" בחקירה אמר העד רותם כאשר נדרש ע"י ב"כ הנתבעות לומר בקול רם מה שלחש לתובע תוך כדי החקירה. העד אמר שמה שהציע לצורך חישוב הנזק הוא "החישוב הפשוט ביותר הוא לקחת את שכרו של התובע ולהצמידו" והוא המשיך ואמר "כמעט מרויחים כמו היום. בעקרון, המחירים שאנחנו גובים הם צמודי מדד." (עמ' 28 מש' 22). 22. שאלה ראשונה שעליה צריך להשיב בנושא השתכרויותיו של התובע היא מה היו השתכרויותיו בחודשים שקדמו לתאונת דרכים קטיעת רגל. לאחר מכן צריך יהיה לבחון את סיכויי ההשתכרות בהמשך השנים אלמלא נפגע בתאונת דרכים קטיעת רגל. שאלה נוספת שצריך לבחון היא שיעורו של כושר ההשתכרות שנותר לו. 23. ב"כ התובע מבקש לבנות את התחשיב על בסיס התמונה שהוצגה על ידי העד תומר רותם, שהדגיש את תכונותיו של התובע שהיו יכולות להביא אותו להתקדמות מרובה, ובעצם, מציג ב"כ התובע את תומר רותם עצמו, כדוגמה להישגים שהתובע יכול היה להשיג. בענין הישגיו של תומר רותם אנו יכולים לחיות רק מפיו הוא, והדברים לא נבדקו ואיני מוכן לראות אותם כקנה מידה, בהתחשב בפגמי האמינות של העד. 24. אין ספק שהתובע היה שליח טוב, אבל לא כל שליח טוב הוא בעל פוטנציאל לבנות לו משרד שליחים מצליח בהיקף גדול. לכך נדרשות, כנראה, תכונות אחרות שאינן דווקא של שליח טוב כמו כושר מסחרי, כושר משא ומתן, כושר ארגון, וכיוצא באלה תכונות דרושות, נוסף לתנאים בלעדיהם אין, של עיתוי ומזל ואולי גם קשרים. יתכן גם שההבדל בין התובע לבין תומר בכל הקשור למהימנות, משליך על סיכויי הצלחה כעצמאי, אבל שאלה זו חורגת מתחום המשפט אל תחומים אחרים. 25. חלק מתכונות אלה, אם היו לתובע, נשארו ולא נפגמו בתאונת דרכים קטיעת רגל. אני גם מקבל שהתובע מוגבל ביכולת העבודה בישיבה, כפי שקבע פרופ' שאקו וכפי שהעיד התובע, אבל ברור לי שיש לתובע יכולת ליצירת הכנסה בעתיד. הוא העיד על התנדבות בקהילה, סיפר על התענינותו בעריכת סרטי וידאו. הוא הסביר שהנושא לא חרג מתחום התחביב, אבל לא נראית מניעה פיזית או נפשית של התובע, למצוא לו תחומי עיסוק שיניבו לו גם הכנסה בעתיד. 26. לפי הודעת השומה של התובע לשנת המס 95 (ת9/), הכנסותיו מעיסקו הסתכמו ב31,458- ש"ח. חלוקת סכום זה קרוב לכששה חודשים, עד יום תאונת דרכים קטיעת רגל (19.6.96), מעמיד את ההשתכרות הסופית הממוצעת על כ- 5,250 ש"ח. התובע מבקש שאעדיף על פני הדיווח למס הכנסה את ההכנסה כפי שהיא משתקפת ממסמך ת3/, שהוא רשימת הכנסות והוצאות לאותה שנה שנעשה מטעם התובע. סעיף ההכנסות אינו מפורט, לא ברור אילו הכנסות כלולות שם. 27. ב"כ התובע הצהיר, כאשר הגיש את המסמכים ת9/ ות10/ כדלקמן: "מצהיר מטעמי הגינות שבשנת 96 ההכנסות היו 31,458 מעסק ו14,431- דמי פגיעה, כי בשנה הזו קרתה תאונה ועוד 411 עבור שירותים" (עמ' 21 ש' 16). בסיכומים (סעיף 17) מפנה ב"כ התובע לאישור ת3/ ולהכנסה (לאחר ניכוי הוצאות) של 41,039 ש"ח, שעל פי חישובו הם 7,440 ש"ח לחודש. כאמור, המסמך ת3/ אינו מפרט את מקור ההכנסות, והוא אינו מתיישב עם הצהרת ב"כ התובע בעמ' 21 שציטטתי לעיל, אלא אם הכוונה שההכנסות עליהן דיבר שם, הן אלה המופיעות בהודעת השומה לשנת 1996 (ת10/). 28. מכל מקום, גם המסמך ת3/, המדבר ביתרת הכנסות לאחר ניכוי הוצאות בסך 41,039 ש"ח, כולל, סביר להניח, את דמי הפגיעה ואת התשלום עבור שירותים, שהם לפי הודעת ב"כ התובע, 14,842 ש"ח. הסיכום של 31,458 ש"ח, 14,451 ש"ח וכן 411 ש"ח עבור שירותים, נופל מן ההכנסות בסך 49,009.40 ש"ח, הנקוב בת3/. מכאן עלינו לבחון מה היו סיכויי ההשתכרות של התובע אלמלא נפגע בתאונת דרכים קטיעת רגל. 29. סביר להניח שהתובע היה ממשיך בעבודתו כשליח תקופה מוגבלת ולאחר מכן היה בוחר לו עיסוק אחר, בין בתחום זה, תוך קידום בדרגה ונסיון להפוך לעצמאי ולא תלוי במשרד שליחים, ובין בתחום אחר, בהשלמת בחינות ולמודים להשכלה גבוהה, או עיסוק שאינו כרוך בהשכלה, אבל אינו דוקא עיסוק בשליחויות. 30. בחקירתו הנגדית, אישר תומר שהשליחים מחליפים עיסוק ואינם נשארים בתפקיד זה תקופה מומשכת. העד העיד שמכל השליחים שעובדים בעסקו, הותיק ביותר עובד כ4.5- שנים ולא יותר. מדובר בעיסוק שיש בצידו הכנסה לא רעה לצעיר שאין לו השכלה מעבר להשכלה תיכונית חלקית, כמו התובע, למשל, וניתן לעבוד גם עם השכלה נמוכה מכך. העיסוק שוחק, שכן הוא מחייב עבודה פיזית קשה של נהיגה על גבי קטנוע בנסיון להספיק שליחויות רבות ככל האפשר. מטבע הדברים גם שליח שאינו מעורב בתאונת דרכים חמורה, יעסוק בכך מספר שנים מוגבל, ולאחר מכן יתקדם בתחום השליחות ויחדל מלהיות בעצמו שליח או שיעבור לתחום אחר. 31. נסיונו של ב"כ התובע להציג את מסלול קידומו של התובע כמסלול ברור של התקדמות בתוך משרד שליחות, בין כעצמאי ובין לאחר קידום בתוך המשרד, אינו יכול להיות משמעותי יותר, ורב סיכוי מאשר הסיכוי שהתובע היה עוזב את התחום הזה, ובוחר לו בתחום אחר, הכרוך בהשלמת השכלה או אף ללא השלמת השכלה. 32. עניננו בצעיר נמרץ וחביב, שהשתחרר מהצבא ועסק בעיסוק זמני, מכניס יחסית. אינני סבור שחייל משוחרר ברמת ההשכלה של התובע, יכול לצפות להכנסות העולות על השכר הממוצע במשק, וזה הסכום שנראה לי שראוי לקבוע כבסיס. כפי שכתבתי לעיל, תכונות מסויימות שהיו עשויות לקדם את התובע בהכנסותיו בעתיד ואינן קשורות לפעילות גופנית כשליח, שמורות והוא יכול לנצלן לצורך עיסוק, בהתאמה לנכותו. לפיכך, נראה לי לנכון לבסס את הפסד השתכרותו של התובע בעתיד נטו על השכר הממוצע במשק, ללא ניכוי בגין יכולת השתכרות. כלומר, הסכום שקבעתי משקף כבר את ניכוי יכולת ההשתכרות של התובע במצבו. 33. נותרה שאלה אחת והיא המחלוקת בדבר הסיעוד המוענק על ידי קופות החולים. הנושא עלה לדיון והעד גדעון האס בדק ומצא שקופת חולים מכבי נותנת סיעוד רק בתקופת החלמה ושיקום, וכאשר מתייצב מצבו של הנכה מופסק הטיפול באופן הדרגתי. כאשר שאל מר האס את אנשי קופ"ח מכבי מדוע פועלת קופ"ח הכללית בצורה שונה ונותנת טיפול סיעודי גם לנפגעי תאונות עבודה, השיבו אנשי קופ"ח מכבי שאין בענין זה הנחיה של המוסד לבטוח לאומי. 34. ההבדל בגישות בין שתי קופות חולים, האחת אליה משתייך התובע, שאינה מוכנה לתת לו סיעוד, בעוד שהאחרת, קופת חולים הכללית, משתתפת בסיעוד. בענין זה גם הוגש מכתב ת6/ של קופ"ח מכבי המופנה לתובע, שלפיו הופסקה עזרה סיעודית שקיבל התובע. לפי גדעון האס, נותנת קופ"ח הכללית סיעוד "עד 8 שעות עזרה ביום" (עמ' 22 ש' 20). עוד הוסיף גדעון האס בתשובה לשאלת ב"כ הנתבעות, שאין מניעה שהתובע יעבור לקופ"ח הכללית מקופ"ח מכבי שבה הוא חבר. ב"כ הנתבעות מבקש שאפחית את התשלום הצפוי מקופ"ח הכללית על יסוד ההנחה שעל התובע להקטין את הנזק, והוא יכול לעשות זאת במעבר מקופ"ח מכבי לקופ"ח כללית. ב"כ התובע חולק על כך וטוען שלא ברור שהתובע יוכל לעבור, מכל מקום אין הוא סבור שאפשר לכפות עליו את המעבר. 35. איני רואה מקום לבחון את השאלה, אם יכולה קופ"ח כללית להתנער מחובתה שבחוק לקבל כל אדם הפונה אליה. די בכך משלא הוכח שבקופ"ח הכללית אכן ניתן לקבל סיעוד כזה, כדי לדחות את הטענה, ואיני צריך להזקק לשאלה באיזה מידה ניתן לכפות על נכה הנמצא בקופ"ח מסויימת, לעבור לקופ"ח אחרת על כל הכרוך בכך, כדי לקבל סיעוד. הראיה היחידה שיש בדבר השתתפות קופ"ח כללית בהוצאות סיעוד היא בדברים שאמר המומחה גדעון האס. אינני מפקפק במהימנות דבריו, אולם צריך לזכור שהעד האס העיד על מקרים בהם קופ"ח מכבי משתתפת בסיעוד לנפגעים, בניגוד למדיניותה המוצהרת, אבל גם שאלה זו לא נבחנה. על סמך מידע כזה, שלא עוגן בראיות ברורות מה מוכנה קופ"ח הכללית לתת, איני מוכן לנכות ניכוי רעיוני מן הפצוי לתובע, סכום שהוא עשוי היה לקבל מקופ"ח הכללית אם הוא היה עובר אליה. 36. לאחר שקבעתי עקרונות אלה, הגיעה השעה לסכם את פרטי הנזק כולם, לרבות אלה שהוסכמו ולא היתה עליהם מחלוקת, כאשר הוגשו בהצעה. למען הנוחות, הותרתי את פרטי הנזק המוסכמים כפי שהם, והוספתי שערוך. (1) נזק שאינו ממון - נפרע במלואו. (2) הפסד הכנסות מיום 19.6.99 עד 18.6.99 (259,525)משוערך 266,478 ש"ח (3) הפסד הכנסות מיום 19.6.99 עד 19.9.00 על בסיסהשכר הממוצע במשק (לאחר ניכוי מס)בתוספת ריבית מתאריך (ממוצע) 19.1.00 79,264 ש"ח (4) הפסד הכנסות בעתיד למשך 37.5 שנים 1,389,466 ש"ח (5) מכונית + מעליון + מנגנון נכים למשך 50 שנה (מקור 567,974) לאחר ניכוי 40% שימוש עצמי (מקור 340,785) 349,916 ש"ח (6) הפרש עלויות שימוש במכונית למשך 50 שנה (מקור 32,210) 33,073 ש"ח (7) מטפל זר למשך 50 שנה (ותוספת סיכון) (מקור 1,814,412) 2,049,331 ש"ח (8) הוצאות מיוחדות (מקור 188,591) 193,644 ש"ח (9) דירה 82,000 דולר (מקור 337,840)בניכוי מענק (מקור 79,000)יתרה (מקור 258,840) 265,775 ש"ח (10) הפרש עלויות מזגנים ל50- שנה (מקור 15,529) 15,945 ₪ 4,642,892 ש"ח מן הסכום האמור יש לנכות את הסכומים הבאים:גמלאות מל"ל 2,870,212 ש"חתשלומים תכופים 158,325 ש"ח 3,028,537 ₪ יתרה 1,614,355 ש"ח 37. אני מחייב, איפוא, את הנתבעות, ביחד ובנפרד, לשלם לתובע את הסכומים הבאים: 1. סכום של 1,614,355 ש"ח. הסכום האמור ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתאריך פסק הדין. 2. אגרות משפט ששילם התובע, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד תשלומן. 3. שכ"ט עו"ד בשעור 13% מן הסכום שנפסק. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתאריך פסק הדין ותתווסף לו תוספת בשעור מע"מ כחוק. קטיעת איברתאונת דרכים