תאונת דרכים נהג לא ידוע - הינה סוגיה אשר נדונה בבית משפט השלום בחדרה להלן תקציר נרחב של פסק הדין שניתן ע"י השופטת דיאנה סלע: הקדמה : התובעת נפגעה ביום 28/12/99 בין השעות 19:00-19:30 בתאונת דרכים ברח' פיק"א בפרדס-חנה (להלן: מועד התאונה). אין מחלוקת לגבי קרות התאונה, אולם הצדדים חלוקים בשתי שאלות עיקריות: א. האם הרכב הפוגע היה רכב מספר 7239427 (להלן: הרכב) אשר היה נהוג ע"י הנתבע 1 (להלן: הנתבע), או שהתובעת נפגעה מרכב אלמוני, אשר נהגו אינו ידוע? ב. הנזק שנגרם לתובעת.נ הנתבעת 2 (להלן: הנתבעת) היא חברת ביטוח המבטחת את רכבו של הנתבע, ואילו הנתבעת 3 (להלן: קרנית) עשויה לחוב בפיצוי התובעת, אם יתברר כי התובעת נפגעה מרכב אלמוני > תאונת דרכים נהג לא ידוע - אירוע התאונה : לאחר ששמעתי את הראיות בתיק זה, שוכנעתי כי הנתבע הוא אשר נהג ברכב אשר פגע בתובעת. א. התובעת הצהירה והעידה כי בתאריך 28/12/99 בשעות הערב, חצתה את הכביש ברח' פיק"א בפרדס-חנה מול תחנת האוטובוס לחדרה, כאשר לפתע הגיח רכב אשר פגע בה וברח. היא נחבלה, הועברה לבית החולים "הלל יפה" בחדרה, ואושפזה. התובעת מסרה הודעה במשטרה ביום 28/12/99, לפיה הרכב שפגע בה היה מסוג מאזדה או הונדה או מיצובישי בצבע אפור, וכי הנהג אינו מוכר לה, אך מדובר בגבר בעל שיער קצוץ, רזה, עם גופיה לבנה. ביום 31/12/099 מסרה הודעה נוספת, לפיה היא סבורה שתוכל לזהות את הנהג מהפרופיל שלו ולפי התספורת שלו או הקוצים בראש. (ראה תיק המשטרה אשר צורף כמוצג מטעם התובעת בישיבת קדם המשפט אמרה התובעת: "לאחר שהנתבע 1 נכנס לאולם ביהמ"ש אני אומרת שהוא הנהג. הוא שונה קצת ממה שהוא היה בתחנת המשטרה כי אז היו לו קוצים והוא היה לבוש אחרת. חבל שהמשטרה לא נמצאת פה כי באותו יום תיארתי את הלבוש שלבש וכשהמשטרה תפסה אותו הוא היה עם אותם בגדים שתיארתי. הוא גם ברח להם ושוב תפסו אותו. מענין למה הוא ברח מהם. גם במשטרה אמרו שזה הוא. המכנס שלו היה קרוע ולקחו חוטים מהמכנסיים שלו". (עמ' 8 לפרוט' ש' 6-14). התובעת דחתה מכל וכל את גירסת הנתבע כי בתחנת המשטרה לא זיהתה אותו התובעת הותירה רושם מהימן על ביהמ"ש ועדותה מהימנה עלי. היא היתה מודעת לכך כי בין אם הנהג הפוגע הוא הנתבע ובין אם מדובר באדם אחר, היא תהיה זכאית לפיצוי בגין נזקי הגוף אשר יוכחו לביהמ"ש. גירסתה מתיישבת עם ראיות נוספות אשר ייבחנו בהמשך, וגירסתו של הנתבע אשר הוכחה כבלתי מהימנה בעליל תומכת בה במלואה. הבוחן יהודה יוסף (להלן: הבוחן) העיד כי "נתקל" ברכבו של הנתבע שלוש פעמים בערב התאונה, לאחר שביקר את התובעת הפצועה בביה"ח. בפעם הראשונה הנתבע עבר במקום התאונה והסתכל בצורה מחשידה, בפעם השניה ליד הטלפון הציבורי, ובהמשך כאשר נמלט מהשוטרים, אשר הורו לו לעצור, תוך כדי נסיעה פראית ועבירות תנועה רבות אשר ביצע. הנתבע נעצר ע"י בלשים אשר קיבלו את מספר הרכב מהבוחן. הבוחן הסביר כי בתחילה ראה את רכבו של הנתבע ורשם את המספר. הוא ידע שזה רכב המתאים לתיאור הנהג הפוגע, כי קיבל מהתובעת תיאור של הרכב וצבעו. הבוחן אף ציין כי מצא סימנים של ניגוב אבק בפינה הקדמית ימנית של רכבו של הנתבע, וכן מצא סיב בד בפינה הקדמית הימנית של הטמבון. מתברר כי ברישומים של מספר הרכב של הנתבע נפלה טעות, ואולם גירסת הבוחן נתמכת בראייה מאוחרת אשר הוגשה ע"י קרנית, לפיה בערב התאונה (28/12/99) בשעה 20:30 בעת שהנתבע נהג ברכב מסוג מאזדה בצבע כסף אשר נשאה מספר 7239427 נסע הנתבע בלא זהירות בפרדס-חנה, עקף רכבים בדרך לא פנויה פעמיים, לא ציית לתמרור של מתן זכות קדימה, ואילץ רכבים לרדת לשוליים. הנתבע כפר בעובדות כתב האישום, אך חזר בו מהכפירה, הודה בעבירה המיוחסת לו, הורשע ודינו נגזר - להלן: פסק הדין אינני רואה לייחס משמעות רבה לטעות הסבירה במספר הרכב, מאחר שהתברר בסופו של דבר מהודייתו של הנתבע בביהמ"ש בעבירות המיוחסות לו, כי הוא נהג ברכב אליו התייחס הבוחן. ג. גירסתו של הבוחן מחוזקת בגירסתו של בוחן נוסף זיו ברדה (להלן: ברדה), אשר ערך "סקיצה" של מקום התאונה, וציין כי על רכבו של הנתבע נמצאו סימני מעיכה קלה ושריטות (עמ' 19 לפרוט' ש' 11), וזאת בניגוד לגירסת הנתבע והוריו, אשר הכחישו קיומן של פגיעות כלשהן ברכב. ברדה אישר כי המליץ לסגור את התיק מחוסר ראיות מאחר שלא יכול לקשור את הנתבע לתאונה, וכן בשל בלבול במספרי הרכב. הנתבעת ביקשה לאמץ מסקנה זו, לפיה לא ניתן לקבוע כי הנתבע נהג ברכב הפוגע. אכן, לא מן הנמנע כי חומר הראיות שהיה בפני ברדה במועד בו נדרש לבחון את השאלה אם יש מקום להגיש כתב אישום נגד הנתבע, לא היה מספיק לצורך הרשעה בתיק פלילי. ואולם, בתיק אזרחי עסקינן, ומידת ההוכחה הנדרשת פחותה, ומספקת לצורך קביעה זו. ד. הנתבע הותיר רושם בלתי מהימן על ביהמ"ש, גירסתו מגמתית ונועדה לצורכי המשפט בלבד. תחילה העיד הנתבע כי לאחר שחזר לביתו בשעה 16:00, שהה ברציפות בבית עד שיצא בשעה 21:15, גירסה עליה חזר שוב ושוב, ואף ביקש לחזקה באמצעות הוריו אשר הוזמנו כעדים מטעמו. דברים אלה אינם מתיישבים עם הודעתו במשטרה, שם מסר כי היה בבית עד 20:45 ויצא לאחר מכן. בנוסף לכך השוטר אורן דותאי ערך דו"ח פעולה בשעה 20:55, ובו פירט את נסיבות האירוע המתייחס למעללי הנתבע באותו ערב, עוד לפני עריכת הדו"ח גירסת הנתבע אף מופרכת בעליל בראייה המאוחרת שנתגלתה לאחר שמיעת ההוכחות - הכרעת הדין בה הורשע על פי הודייתו בעבירות שביצע באותו ערב בשעה 20:30. הנתבעת טענה כנגד פסק הדין כי לא הוגש באמצעות עורך הדו"ח, ולא נתאפשר לה לחקור את עורך הדו"ח לגבי הנסיבות בהן נערך. אני רואה לדחות טענה זו ולקבל את פסק הדין כראייה לכאורה במשפט.ב מדובר בתעודה ציבורית כמשמעותה בסעיף 29(2) לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971 (להלן: הפקודה), והוגשה לפי סעיף 32(5) לפקודה. הדו"ח אשר בתוכנו הודה הנאשם ועל יסודו הורשע, מהווה חלק בלתי נפרד מהכרעת הדין. "... כאשר מתנהל שלב ההוכחות במשפט על דרך של הודאה בעובדות כתב האישום, כי אז מקבל האמור בכתב האישום מעמד של עובדה מוכחת, ובשל כך הופך האמור בכתב האישום, מכוחה של ההודאה, למימצא במשפט הפלילי". (ע"א 71/85, פ"ד מא(4), 327, בעמ' 331). פסק הדין המרשיע קביל ומהווה ראייה לכאורה בתיק שבפניי, על פי סעיף 42א.(א) לפקודה, ולא זאת בלבד שמימצאיו לא נסתרו, אלא שחוזקו בעדות הבוחן אינני מתעלמת מכך כי לעיתים אין בני אדם זוכרים בודאות זמנים בהם עשו פעולות שונות, ואולם גירסת הנתבע והוריו בתיק זה מבוססת על טענת אליבי, לפיה הנתבע לא היה יכול לנהוג ברכב בשעת התאונה ולכן לא סביר כי היה מעורב בתאונה. משמתמוטטת גירסה זו, אני רואה להעדיף את גירסת התובעת המהימנה עלי. מעורבותו של הנתבע בתאונת פגע וברח נותנת אף הסבר סביר להתנהגותו לאחר התאונה, כפי שתוארה בעדות הבוחן. ה. מטעם הנתבע העידו אביו ואימו, במטרה להוכיח כי הנתבע לא נהג ברכב לפני השעה 21:00. אינני רואה לקבל את עדותם של הנתבע ושל הוריו בשאלה עובדתית זו, מטעמי מהימנות. המניע של הורי הנתבע לסייע לו מובן מאליו, ואולם בין הגירסאות יש סתירות בשאלות המהותיות השנויות במחלוקת. מכל מקום, טענת "האליבי" של הנתבע הופרכה באופן מוחלט, כאמור לעיל, ועניין זה מתווסף לקשיים העולים מגירסת ההורים. ו. העדה חניתה רגב (להלן: רגב) מסרה הודעה במשטרה, ואולם בביהמ"ש העידה כי עברה חבלת ראש והיא אינה זוכרת דבר. רגב לא היתה מסוגלת לקרוא את תצהירה, לא עמדה לחקירה נגדית ממשית, ובנסיבות העניין לא ניתן לייחס משקל ממשי להודעתה במשטרה ז. הנתבעים 1 ו- 2 ייחסו חשיבות רבה להודעתו של הנער ניר הלפרין, אשר לא זכר את פרטי הרכב כלל. מדובר בנער אשר היה כבן 15 במועד התאונה, מסר הודעה במשטרה ואף אחד מהצדדים לא ביקש לזמנו כעד מטעמו. הנער לא זכר דבר, והעדר זכרון אינו תומך בגירסה זו או אחרת. נוכח כל האמור לעיל, שוכנעתי במידה הדרושה לתיק זה, כי הנתבע הוא אשר פגע בתובעת בעת שנהג ברכב. ח. הנתבעת היתה המבטחת של רכב הנתבע, ומשנקבע כי הנתבע נהג ברכב הפוגע, היא חבה בפיצוי התובעת נזקה של התובעת : התובעת, אשר היתה חיילת במועד התאונה, אושפזה למשך 3 ימים בבית החולים "הלל יפה" ולאחר מכן במתקן אישפוז של צה"ל למשך 4 שבועות. מומחה רפואי אשר בדק את התובעת קבע כי כתוצאה מהתאונה נגרם שבר לברכה של התובעת, והיא טופלה ע"י גבס. לאחר הורדתו נזקקה לטיפול פיזיוטרפי ממושך, אך לא נותרה לה נכות צמיתה המתבטאת באחוזים כתוצאה מהתאונה הנדונה כאב וסבל : כתוצאה מהתאונה נחבלה התובעת ונגרם לה שבר בברך שמאל וחבלה במצחה. כאמור לעיל, אושפזה במשך 3 ימים בבית החולים הלל יפה, ולאחר מכן אושפזה במשך 4 שבועות במתקן אשפוז של צה"ל. לאחר מכן נזקקה לפיזיוטרפיה ממושכת. התובעת העידה כי בעקבות התאונה סבלה סבל רב וכי עד היום היא סובלת מכאבים חזקים בברכה השמאלית, מתקשה בעליה ובירידה במדרגות ואינה מסוגלת לרוץ או ללכת משך זמן רב עקב הכאבים. גירסה זו לא נסתרה, והנתבעים בחרו שלא לחקור את התובעת כלל לענין הכאבים מהם היא סובלת תקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976, מאפשרת לביהמ"ש לפסוק פיצוי בגין כאב וסבל בשיעור של עד 10% מהסכום המקסימלי, מקום שנפגע בתאונת דרכים לא יהיה זכאי לפיצוי לפי תקנה 2(א). נראה כי בענייננו אין בפיצוי הנקבע לפי תקנה 2(א) משום פיצוי הולם לנזק הלא ממוני שנגרם. התובעת היתה חיילת בעת שנפגעה, ולכאורה הושפע כל שירותה הצבאי מהפגיעה שנפגעה בגין התאונה. אני רואה לתת לכך ביטוי בפיצויה בגין הנזק הלא ממוני. בנסיבות הענין, אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך 26,000 שקלים, בגין כאב וסבל הפסד השתכרות לעבר ולעתיד : לא שוכנעתי כי נגרמו לתובעת, אשר לא נותרה לה נכות צמיתה, הפסדי שכר בעבר, ולא הוכח כי ייגרמו לה הפסדי שכר בעתיד הוצאות : התובעת לא הגישה ראיות כלשהן להוצאות שנגרמו לה בגין התאונה. עם זאת אני רואה להניח כי נגרמו לה הוצאות נסיעה לצורך קבלת הטיפול הפיזיוטרפי הממושך והשתתפות בטיפולים שקיבלה, ואני פוסקת לה סכום גלובלי בסך 3,000 שקלים תאונת דרכים נהג לא ידוע - סיכום : א. אני מחייבת את הנתבעים 1 ו- 2 לשלם לתובעת סך של 29,000 שקלים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל בגין תאונת דרכים נהג לא ידוע ב. הנתבעים 1 ו- 2 ישאו בכל הוצאות התובעת וכן בשכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בצירוף מע"מ כחוק על הסכום שנפסק. ג. לאור האמור לעיל, התביעה נגד הנתבעת 3 נדחית בזה. בנסיבות הענין, ובין השאר בשל עמדת המשטרה בתיק זה, אין צו להוצאות תאונת דרכים