תאונת עבודה שהיא גם תאונת דרכים, הינה סוגיה אשר נדונה בבית משפט השלום בבאר שבע, להלן תקציר נרחב של פסק הדין שניתן ע"י השופטת טהר שחף: כללי: התובע, יליד 1957, נפגע לאחר תאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה. חברת הביטוח. הכחישה את אירוע התאונה, ומשום כך פוצל הדיון, ושאלת אירוע התאונה וחבותם נידונה בפני כבוד סגן הנשיא, השופט א. יעקב (כתוארו אז). הנתבעים הסכימו כי אם יקבע בית המשפט כי אכן אירעה התאונה - הרי היא תוכר גם כתאונת דרכים. כבוד השופט א. יעקב קבע בפסק דין חלקי ביום 5/9/04 כי התאונה אכן אירעה, כי היא מהווה תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק") - תאונת עבודה שהיא גם תאונת דרכים ומכאן נתקיים דיון בשאלת הנזק שנגרם לתובע והפיצוי המגיע לו, ובהעדר הסכמה. לקביעת נכותו של התובע, אחר שנתקבלה בקשת הנתבעים להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל בעניינו - מונה מומחה פרופ' ליברגל, שנתן חוות דעת ביום 10/3/05. פרופ' ליברגל קבע את נכותו התפקודית של התובע, כתוצאה מהתאונה, בשיעור 15% לצמיתות (קביעה זו שונתה במהלך חקירתו הנגדית - ט.ש), ובחוות הדעת מצא להעיר כי החלטתו גבי הקשר שבין הנכות שמצא לבין התאונה - אינה על בסיס רפואי, כי בהחלט קשר שכזה אפשרי וכי לא מדובר אך בבעיה מולדת, והוא עוד מצא לציין, כלשונו: "הקושי העיקרי הינו כפי שעולה מהדיון בעניין האמינות (הן בבדיקה והן בדיווחים השונים). אני סבור כי בהקשר זה הבהרתי את העובדות והתרשמותי. התמחותי אינה עוזרת בקבלת ההחלטה". מתוך הדברים הללו - עלה הצורך בחקירתו הנגדית של פרופ' ליברגל, במהלכה קיבל ההערה כי לא היה בסמכותו לקבוע נכות תפקודית, ומכאן שהעריך את נכותו הרפואית של התובע כתוצאה מהתאונה - בשיעור 10% לצמיתות. מטעם התובע העיד רק הוא עצמו והוגש תיק מוצגים. ב"כ הנתבעים הודיע כי הם יסתפקו בהצגת המסמכים, ולא יציגו עדויות. בהחלטתי מיום 18/01/07 הוריתי לכל אחד מב"כ בעלי הדין ליתן סיכומי טענותיו בכתב, כי הסיכומים לא יעלו על 6 עמודים, כי סיכומי התובע ינתנו 14 יום ממועד החלטתי, ואילו סיכומי הנתבעים - 30 יום אחר סיכומי ב"כ התובע. ב"כ התובע נתן סיכומי טענותיו בתוך המועד שנקבע ובהיקף שנדרש, ואילו הנתבעים הגישו סיכומיהם רק ביום 23/4/07 (בהסכמת ב"כ התובע), ואילו היקפם הגיע (שוב בהסכמת ב"כ התובע) ל - 8 עמודים - ולא ל - 7, כפי בקשת הנתבעים מיום 23/4/07 - אך זאת במאמר מוסגר. הערה כללית נוספת היא גבי אופן הגשת סיכומי ב"כ התובע, שמן הראוי היה לעשות להם ההגהה הדרושה, במיוחד בקטעים המתייחסים ל"תובעת", ולא ל"תובע" כפי זה שכאן (ראה למשל בסעיף 27 לסיכומים). הערה נוספת לב"כ הנתבעים היא גבי האמור בסעיף 2 לסיכומי טענותיו - כי אין זה המקום הנכון והראוי ליתן שוב השגות הנתבעים גבי קרות התאונה והיותה תאונת דרכים - משהוכרע הדבר על ידי בית המשפט, כ תאונת עבודה שהיא גם תאונת דרכים משאין בית המשפט כאן משמש כערכאת ערעור על פסק הדין החלקי שניתן, ולכן, כאמור, אינו ראוי הדיבור שננקט - כי על אף סתירות ואי דיוקים שנתגלו בתצהירי התובע, הודעותיו וחקירותיו, כמו גם בעדויות העדים מטעמו - הנה החליט בית המשפט דאז לקבל את גירסתו התמוהה של התובע לעצם קרות התאונה והיותה תאונת דרכים. אם יש טענות כאן בידי הנתבעים - מקומן במקום אחר ובשלב אחר של הדיון. פסק הדין ידון, אם כן, בסוגיות שנותרו במחלוקת, דהיינו - נכותו הרפואית של התובע כתוצאה מהתרחשות תאונת עבודה שהיא גם תאונת דרכים, נכותו התפקודית, הפגיעה בכושרו להשתכר, וסכום הפיצוי שייפסק לו תחת כל ראש נזק לו טען. כאמור לעיל - מטעם התובע העידו רק הוא עצמו ואין בלתו, ומכאן נדרשת זהירות מיוחדת, ונימוק מיוחד, בבוא בית המשפט לפסוק על פי עדותו היחידה של בעל הדין, שבדרך הטבע - מעונין בתוצאות הדיון. כך יינקט, למשל, באשר לטענותיו של התובע גבי הפגיעה בכושר השתכרותו (סגירת הנגרייה של חמו, בה עבד, שלפי טענתו באה בשל היותו קודם הרוח החיה בה, וכושרו שנפגע עקב תאונת עבודה שהיא גם תאונת דרכים), כך גבי טענותיו באשר לצורך בעזרת צד ג', כך גם גבי טענותיו לניסיונותיו, ולקושי למצוא עבודה - במגבלותיו. כבר עתה ייאמר כי התובע ניסה להכביר בטענותיו, ובניסיונו זה - נמצא דווקא ממעיט, וראוי היה לו שלא ינקוט כך. במיוחד הדברים אמורים באשר למה שהוברר אודות מצבו הרפואי קודם תאונת עבודה שהיא גם תאונת דרכים, גם התנהלותו אחריה. מקום זה יש לציין עוד כי דברים גבי מהימנותו של התובע הועלו גם על ידי פרופ' ליברגל, גם בפסק הדין החלקי שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא, השופט א. יעקב - אלא שסופו של שיקול - לא מצאתי כי יש בהם לפגום ולפגוע בעניינו, עד כדי איונו, אם כי, כאמור לעיל - יש בהם כדי להחסיר. הסתירות ואי הדיוקים, עליהם הצביעו ב"כ הנתבעים - לא עלו כדי פגם מהותי - שיש בו, כאמור לעיל, לייתר, אם כי ודאי היה בהם כדי לצמצם בטענות התובע בבואי לקבוע נזקיו כתוצאה מהתרחשות תאונת עבודה שהיא גם תאונת דרכים. הנכות הרפואית: לפי טענות הנתבעים - הותר להם להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל באשר לנכותו הצמיתה של התובע כתוצאה מתאונת עבודה שהיא גם תאונת דרכים, שנקבעה שם בשיעור של 10%. כך מונה, כאמור לעיל, פרופ' ליברגל, שתחילה קבע כי הנכות הרפואית והתפקודית מגיעה לכדי 15%, ואחר שהובהר לו כי עליו לקבוע נכות רפואית בלבד - קבע כי זו עומדת על 10% לצמיתות (עמוד 29 לפרוטוקול). הנתבעים באים כנגד קביעה זו ומבקשים לקבוע כי נכותו הרפואית של התובע נמוכה מזו - משום "אמינות" התובע שהגזים בתיאוריו אצל המומחה, לא שיתף פעולה בבדיקה וניסה להציג מצג שווא גבי מצבו, לפי החומר הרפואי המצביע על בעית גב קודמת, לפי מנגנון הפגיעה התמוה לטענתם, לפי אי פנייתו של התובע לעזרה רפואית מיידית, לפי חוסר אזכור תאונת עבודה שהיא גם תאונת דרכים בבדיקת התובע הראשונה אחר התאונה, כשלטענת הנתבעים - לא הצליח התובע לתת מענה הולם לתהיות ולהציג תשובות משכנעות שתבהרנה אי הודאות באשר למצבו הרפואי האמיתי, כשלפי שיטתם נראה כי הפגיעה, ככל שהתרחשה (ולציין שוב כי גם כאן באה הערה, שלא במקומה, כנגד החלטת כבוד השופט א. יעקב), הייתה מזערית ביותר. אחר שיקול טענות התובע, הנתבעים, חוות הדעת ומה שהוברר בחקירתו הנגדית של פרופ' ליברגל - אני מוצאת לקבל קביעתו של המומחה, ולקבוע כי נכותו הרפואית של התובע כתוצאה מהתאונה היא בשיעור 10%. לציין כאן כי לאי פניית התובע מיד אחר אירוע התאונה לקבל טיפול רפואי - ניתן לתת נימוקים אחדים, אפילו כי סבר תחילה כי הפגיעה אינה כזו הדורשת טיפול רפואי דחוף, ואין בעניין זה כדי להחסיר. כך גם אין לתת משמעות לטענת הנתבעים גבי חוסר אזכור התאונה בבדיקת התובע הראשונה אחר התאונה - שהרי רוב המיסמוך הרפואי נערך שלא בשפה הראויה, וגם בטענה זו אין כדי לתת. בית המשפט קבע כבר כי התאונה אירעה כפי טענת התובע (שנתמכה בעדויות שהוצגו), ולי כאמור, אין להרהר בקביעה זו, וגם אם הגזים התובע בתיאוריו, ניסה להכביר בנזקיו ובמגבלותיו, גם אם החומר הרפואי הצביע על בעיית גב קודמת - הנה נמצא על ידי פרופ' ליברגל כי נכותו כתוצאה מהתאונה היא זו שנקבעה על ידו, וגם גבי מנגנון הפגיעה - מצא להעיר כי אכן אין הוא שכיח - אך יכול להתרחש. כך העיד פרופ' ליברגל כי: "לשאלתך אם אני רואה לא אחת מפגועי גב שלא בהכרח קיים קשר בין התלונה או מידת הכאב, גם אם היא אמיתית לבין הממצאים הרנטגניים - אני אומר שנכון. לעניין נסיבות האירוע לבקשתך לאשר שהמנגנון של המעיכה כפי שתואר על ידי התובע במיוחד על רקע הצרות ספינלית מולדת אינו אפשרי - אני למעשה אומר ההפך ואני מפנה לסעיף ב. אתה מבקש שאאשר לך שמדובר כאן "בגולגולת דקה" ואתה מסביר לי את העיקרון - אני חושב שזה מה שניסיתי להבהיר וזה מה שמופיע בפיסקה העליונה ובמבוא לעניין נסיבתיות - המשמעות של "גולגולת דקה" הוא רלוונטי במקרה הזה אך לא בסכנה לפריצת הדיסק אלא במשמעות הקלינית שיש לפריצת דיסק ואני מסביר: כדי שדיסק יפרוץ ממקומו צריכים להתקיים מס' תנאים חלקם קשורים לתכונות שלו וחלקם קשורים למנגנון המופעל עליו. הדבר הזה נכון לכל אחד גם לאדם עם הצרות ספינלית. כאשר דיסק יוצא ממקומו לתוך המקום שבו עוברים העצבים ומידת המקום שיש לעצבים קטנה מראש ולכן הסיכוי לסיפטומים גדולה יותר. זה לא אומר שאצל אנשים עם הצרות ספינלית חבלות יגרמו לפריצה, אבל אם כן תיגרם פריצה הם יסבלו יותר. ועוד הוסיף כי: "לשאלתך אם מה שאני אומר הוא שהמנגנון של אותה מעיכה יכול לגרום לאירוע - אני אומר שנכון, שאם בית המשפט יקבע שהתאונה אירעה כפי שתיאר התובע, זה לא בלתי אפשרי שהתוצאה כפי שאנו מוצאים אותה (בלט דיסקלי) אני אומר שיכול להיות ועוד רואים לא אחת שהאירוע לא מתורגם מיד מיום האירוע לבלט דיסק, אלא אנו רואים תלונות ספורדיות ולא תמיד המימצא הבלטי הוא ביום האירוע - אני אומר שיש כאן מס' דברים שצריך לחדד ולכן המקרה כאן הוא לא פשוט... הייתי מצפה וגם זה מופיע בחוות דעתי להסתמנות הרבה יותר חריפה ומהירה בניגוד לדיסקים הקלסיים. אם זה היה זה היה הרבה יותר קל לקשור את האירוע לתחלואה. ובהמשך הדברים הנ"ל ייאמר כי משנקבע כי התאונה אירעה, ובדרך בה אירעה - הרי ודאי ניתן להתייחס אליה כאירוע טראומתי כתוצאתו - סביר בהחלט כי תיגרם פריצת דיסק - כפי שאירעה לתובע - ומכאן יש לקבל טענותיו, כמו גם את חוות דעת פרופ' ליברגל, גבי התוצאה הרפואית של התאונה, את שיעור נכותו של התובע כתוצאה ממנה, וגם כי קיים קשר סיבתי בין התאונה לנכות שנקבעה לו כתוצאתה. ועוד יוסף כאן כי פרופ' ליברגל הסכים כי אם היה מוצג בפניו מה שהובא על ידי העדים השונים, כי אחר אירוע התאונה הושכב התובע במקום, שמו לו קרח, וכעבור זמן נמצאו סימנים כחולים על גבו התחתון - הרי היה הדבר מסייע לו לקבוע ביתר קלות קשר בין מנגנון הפגיעה לתחלואה, והרי אין חולקין - כי כך אכן הוצג בפני בית המשפט, ומכאן הקביעה גבי מנגנון הפגיעה, הקשר בינה למצב התובע. מתוך כל אלה - אני מוצאת לאמץ ולקבל קביעתו של פרופ' ליברגל ולקבוע כי נכותו הרפואית של התובע, כתוצאת התאונה, היא בשיעור 10%. מקום זה אחזור ואומר, כפי שנאמר ונקבע לא אחת, כי המומחה שמונה על ידי בית המשפט הוא ידו הארוכה של בית המשפט בעניין שברפואה. בית המשפט הוא אשר צריך להכריע גם בשאלות שברפואה, והוא עושה כך תוך הסתייעות ברופאים מומחים. שנינו כבר כי חוות הדעת של המומחה אינה מחייבת את בית המשפט בחינת "זאת ראה וקדש" באופן המפקיע מידיו את סמכות ההחלטה, וכבר נקבע כי בית המשפט לא יהסס לפסול חוות דעת, מאחת מעילות הפסילה הרווחות בפסיקה, אם מצא תוך כדי חקירת המומחה, כי חלה טעות שהיה בה כדי להשפיע על שיקול דעתו של המומחה, או כי נעלמו ממנו עובדה, או מימצא רפואי, שאילו היו בפניו - היה משנה קביעתו. המומחה כאן הסכים כי אין מדובר במקרה קל, כי אין מדובר במקרה שאינו נטול ספק, הוא נחקר ארוכות, לא נחסכו ממנו שאלות יסודיות, ענייניות בתחומים שונים - אך לא מצאתי כי היה באלה כדי להביא למסקנה כי יש לשנות ממסקנתו ולקבוע אחרת. בהגינותו הציג פרופ' ליברגל את כל הקשיים והלבטים שעמדו בפניו, גם גבי קביעת הקשר הסיבתי, גם גבי קביעת שיעור הנכות, וכאמור לעיל - הוא לא היסס מלשנות קביעתו - אחר שהוצג בפניו כי אין בסמכותו לקבוע נכות תפקודית, וסופו של דיון ושיקול - אני מוצאת, כאמור לעיל, להסתייע בחוות הדעת, ולקבוע כקביעת המומחה. הנכות התפקודית: אחר עיון בטענות בעלי הדין, במיסמוך שהוצג, בחוות דעתו של פרופ' ליברגל ומה שהוברר בחקירתו הנגדית, ושיקול כל אלה - אני מוצאת לקבוע כי נכותו התפקודית של התובע היא כמו זו הרפואית. כידוע בבוא בית המשפט לקבוע שיעור נכות תפקודית עליו להתחשב באופי ומהות הפגיעה, במקצועו של התובע קודם התאונה, בגורמים שונים כמו השכלה, אישיות, גיל, וכל מה שיש בו להשפיע מקום זה. התובע טוען לנכות תפקודית גבוהה יותר מזו הרפואית, ולצורכי פשרה ביקש כי זו תועמד על שיעור של 20% - אך מתוך מה שהוברר מצאתי, כאמור, לקבוע אחרת. התובע, נגר בניין במקצועו, עבד קודם התאונה בנגרייה שהייתה בבעלות חמו, והמשיך לעבוד שם, אחר התאונה, משך תקופה לא מבוטלת - עד אשר נסגרה הנגרייה. התובע אמנם טען כי טרם התאונה היה ה"רוח החיה" בה, כי עקב מגבלותיו כתוצאה מהתאונה - הועסק, משחזר לעבוד בנגרייה, רק בעבודות קלות, וכי בשל מגבלותיו אלה - צומצם היקף פעילות הנגרייה עד שנסגרה לחלוטין - אך מלבד עדותו - לא הביא שום ראיות אחרות שיהא בהן לתמוך או לחזק, ונהפוך - מתוך המיסמוך שהוצג, הנה עולה כי דווקא טרם התאונה - היה התובע בחופשת מחלה עקב מצב רפואי, ואילו מעת שחזר לעבודה ועד אשר נסגרה הנגרייה, עבד מידי חודש 26 ימים, דהיינו - חודש עבודה מלא, ומבלי להחסיר יום. לא מצאתי שום מסמך שיש בו להעיד על מגבלה בביצוע עבודתו בנגרייה (אף כי הוצג מיסמוך שנעשה ע"י ד"ר סיגל שסבר כי התובע אינו יכול לחזור לעבודה פיזית), וכאמור לעיל. הנה הוברר כי התובע חזר לעבודתו הקודמת, ואחר שנסגרה הנגרייה (מטעמים, שכאמור לעיל - לא הובררו די, כשלא ניתן לקבוע כי זו נסגרה בשל מגבלות התובע) - עבד במשך כ - 19 חודשים (ולא כפי טענת ב"כ התובע בסיכומי טענותיו, בסעיף 24 - שם טען ל- 15 חודש) במקום אחר, ב"פלאפל הגשר מרכז בע"מ", בתפקיד שלא הוכח טיבו (ועדים לא הובאו גם כאן) - כששכרו שם היה גבוה יותר משכרו כנגר עובר לתאונה. לא רק זאת, אלא שהתובע עבר הסבה מקצועית במסגרת שירות התעסוקה, השלים 12 שנות לימוד וסיים קורס חשמלאי בניין - בנכותו, כך שודאי לא ניתן לטעון כי נכותו התפקודית גבוהה מזו הרפואית. לציין כאן, בהמשך להערה שבסעיף 7 לעיל באשר לאופן התנסחות ב"כ התובע בסיכומי טענותיו, כי לא הבנתי די את פשר הטענה שהועלתה בסעיף 23 שם: "למרבה הצער, בעקבות הפגיעה בתאונה התובע נאלץ לעשות הסבה מקצועית, הוא השלים 12 שנות לימוד וסיים קורס חשמלאי בניין. חרף ניסיונותיו להשתלב במקצועו ובשל מגבלותיו לא מצא עבודה". נראה כי הניסוח שננקט, בלשון המעטה, אינו מוצלח, שכן אין להבין מדוע השלמת 12 שנות לימוד באה למרבה צערו של התובע - ולא אכביר עוד. עוד אומר, ולפי האמור לעיל, כי אין לקבל טענת התובע, כפי שגם הועלתה בסיכומיו, כי אין הוא אדם משכיל (אחר השלמת 12 שנות לימוד, אחר הסבת המקצוע שעשה). מעבר לאלה ובהמשך לאמור לעיל, חרף טענותיו של התובע גבי מצבו הרפואי ומגבלותיו, הנה סיים קורס חשמלאי בניין, עבודה הדורשת גם מאמץ פיזי, הוא גם עבד תקופות מסויימות בין לבין, ולא ניתן לקבוע כפי שיטתו - כאשר לא הובאו שום ראיות גבי ניסיונותיו להשתלב במקומות עבודה שונים. מאידך - ודאי יש להתחשב בקביעת נכותו התפקודית במגבלותיו שכתוצאה מהתאונה, וכאן גם יש לקחת בשיקול את דבריו של פרופ' ליברגל שהעיד כי: "אתה מצטט לי דברים שאמרתי בחקירה אחרת שאני חושב בעיקרון ש-10% נכות בגב מאפשרת תיפקוד בכל דבר בחיים כולל יחידות קרביות וספורטאים, לאחר זמן של החלמה בסדר גודל של שנתיים שלוש עם שיקום נאות - אני אומר שבהקשרים מסויימים זה נכון, אבל אני לא מניח שאמרתי אותם על מישהו שיש לו בעיה פעילה או פריצת דיסק או הצרות ספינלית. יכול להיות שמישהו עבר ניתוח בעמוד השידרה ובהקשר הזה אני יכול לעמוד. לא כל מי שיש לו 10% יכול לעשות כל דבר בחיים..." עמוד 32 לפרוטוקול. ומכאן, ומכל המקובץ, אני קובעת כי נכותו התפקודית של התובע - היא כמו נכותו הרפואית, דהיינו בשיעור 10%, ולמצער יש לקבוע, כפי האמור להלן, כי זה גם שיעור הפגיעה בכושרו להשתכר. הפגיעה בכושר להשתכר: התובע כבן 49.5 היום, נפלט לפי טענתו משוק העבודה בהיותו כבן 40.5, ובשל מגבלותיו עקב התאונה. התובע, כאמור לעיל, טען כי הנגרייה בה עבד, שהייתה שייכת לחמו, שנפטר בין לבין, נסגרה רק משום מגבלותיו הוא, שלפי עדותו הוא היה הרוח החיה בה טרם התאונה, דא עקא - לא הובאו שום ראיות לתמוך או לחזק טענה זו, וניתן היה להציג כאלה, וכן הוברר כי התובע, במגבלותיו (ולא הובאה שום ראיה לתמיכת טענתו כי הועסק אחר התאונה בעבודות קלות מלבד עדותו הוא) - שב לעבודתו בנגרייה, אחר התאונה, לתקופה של למעלה משנה, וכאמור לעיל - עבד 26 ימים בחודש, מבלי להחסיר יום, מבלי ששכרו נפגע. הנגרייה נסגרה, כך נמסר, בשל מצב כלכלי קשה, בהחלטת בעליה, ואחר שנסגרה השתלב התובע בשוק העבודה ועבד באולם שמחות - לתקופה של 19 חודשים - שם היה שכרו גבוה מזה שהשתכר עובר לתאונה, ואחר שסיים עבודתו שם עבר הסבה מקצועית, השלים 12 שנות לימוד, סיים קורס חשמלאי בניין, ואף שטען כי ניסה, ללא הצלחה, למצוא מקום עבודה, גם במקצועו הקודם, גם במקצועו החדש - הרי לא ניתנו שום ראיות לתמיכת טענתו כאן, גם לא הובא שום עד שיכול היה לאשר פניה של התובע, גם לא הוצג שום מיסמך. מתוך האמור לעיל, מתוך המקובץ, מתוך שיעור הנכות הרפואית, גם התפקודית, ואף כי, וכפי הסכמת הנתבעים, כישורי עבודתו אינם טובים, כך נראה, כפי שהיו קודם התאונה (ויש לזכור שגם ערב התאונה לא היה התובע בבריאות שלמה) - הרי אין בנכותו כדי לגרום לפליטתו המוחלטת משוק העבודה, ואין הוא יכול לטעון, לשיטתי, מתוך נסיבותיו, מתוך מה שהוברר - כי הוא זכאי לחישוב הפסדיו לפי אובדן 50% מכושר השתכרותו, כשסביר להניח, מתוך מה שהוצג, כי הנגרייה בה עבד הייתה נסגרת כך או כך - והוא היה מוצא עצמו באותו מצב בו היה - גם לולא תאונת עבודה שהיא גם תאונת דרכים. כאשר אני שוקלת כל האמור לעיל, לרבות שיקול ניסיונו של התובע להשתלב בשוק העבודה (עד כמה שהוכח), לרבות פעולות שנקט להסבת מקצוע, מתוך שיקול גילו ונכותו, ולפי חוות דעתו של פרופ' ליברגל ומה שעלה בחקירתו הנגדית - אני מוצאת לקבוע כי גם כושר השתכרותו נפגע בלא יותר מ - 10%, כשחישוב הפסדיו יעשה על פי שכרו הממוצע סמוך לתאונה, כשאני מקבלת הטענה כי סביר הוא ששכרו היה מגיע לכדי -. 5,000 שקלים נטו לחודש - זה הבסיס לחישוב הפסדיו בעתיד (ממועד סיום עבודתו באולם השמחות). אציין כי מתוך התנהלותו של התובע אחר התאונה, אינני מקבלת טענתו כי אין הוא יכול למצוא עבודה גם במומו, במיוחד אחר שעשה הסבת מקצוע (אחר התאונה ובמגבלותיו), ומתוך שלא הוצגה שום ראיה, כאמור לעיל, באשר לניסיונותיו הכושלים למצוא עבודה. עזרת צד ג' עבר עתיד, הוצאות רפואיות ונסיעות עבר ועתיד: התובע לא הציג שום ראיות להוכחת טענותיו גבי היזקקותו לעזרת צד ג' בעבר או בעתיד, כך גם לא הציג די ראיות גבי הוצאות רפואיות או הוצאות נסיעה - למעט מספר קבלות זניח - אף שלפחות לגבי העבר מדובר בנזק מיוחד אותו צריך להוכיח בראיות. יחד עם זאת - סביר הוא כי התובע נדרש ויידרש להוצאות כאן, ואחר שהוברר כי עזרת צד ג' לה נדרש, לטענתו, הייתה של בני משפחה, ולא של גורם חיצוני, והרי עברו די שנים מאז התאונה ועד היום על מנת שניתן יהיה להיווכח בצרכיו - ייפסק לו כאן סכום גלובלי. כאב וסבל: הפיצוי כאן ייפסק לפי נכותו הרפואית של התובע, בניכוי גיל ובצירוף ריבית. תאונת עבודה שהיא גם תאונת דרכים - הנזק: מתוך כל האמור והמקובץ לעיל אני פוסקת לתובע הסכומים הבאים, ולמען הנוחות יילקח בחשבון היום הקובע - כיום הגשת סיכומי טענות התובע. הפסד שכר בעבר: לתקופת אי הכושר של 7 חודשים, לפי שכר משוערך של -.4,889 שקלים - סך של - 34,223 שקלים (לציין כי במל"ל הוכר רק חודש של אי כושר - ראה ת/4 - אך מצאתי להכיר בתקופת אי הכושר הנ"ל - שהוכרה גם על ידי המומחה) לתקופה שמאז סיום תקופת אי כושר ועד 1/2/07 - בניכוי תקופת עבודתו של התובע בנגרייה (12 חודשים), בניכוי תקופת עבודתו באולם השמחות (19 חודשים) ובניכוי תקופת השיקום במל"ל הפסד שכר לעתיד: כפי האמור לעיל, חישוב ההפסד כאן ייעשה לפי שכר של 5,000 שקלים לפי הפסד של 10% מ 1/2/07 ועד גיל 67, סך של 80,000 שקלים. עזרת צד ג' עבר ועתיד: בהמשך לאמור לעיל, בהתחשבבשיעור נכותו של התובע, אופן נכותו, סך גלובלי של 10,000 שקלים הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה עבר ועתיד: בהמשך לאמור לעיל, סך גלובלי של 5,000 שקלים ניכויים: מתוך סכום הפיצוי בגין תאונת עבודה שהיא גם תאונת דרכים יש לנכות תשלומי המל"ל שקיבל התובע, ובהם את דמי הפגיעה כשהם משוערכים ואת מענק הנכות כשהוא משוערך מיום קבלתו. אני מקבלת טענת התובע, בסיכומי תשובתו, כי אין מקום לנכות את דמי האבטלה שקיבל מאפריל 2000 עד אפריל 2001, מאחר וקבעתי, כפי שיטת הנתבעים, כי הנגרייה בה עבד נסגרה שלא עקב פגיעתו, כך שלא ניתן לקבוע כי בשל התאונה נגרם לו אובדן כושר מלא. טענתם של הנתבעים כאן היא בבחינת אחיזת המקל משתי קצותיו - גם לטעון כי אובדן כושרו של התובע לעבוד לא בא עקב התאונה - וגם לנכות את דמי האבטלה שקיבל. סוף דבר: כאמור לעיל - לא ניתן היה להשלים פסק הדין על ידי פסיקת הפיצוי לתובע - משום הנתון החסר של תקופת השיקום שעבר התובע במל"ל - אותה יש לנכות - מהפסדיו לעבר. התובע ייתן פסיקתא, ערוכה כדין, ובה הסכומים המחושבים, לפי האמור בפסק הדין, בתוך 15 ימים. הנתבעים ישאו עוד בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בשיעור 13% ובצירוף מע"מ. שקלתי טענות התובע גבי הוצאות מיוחדות המגיעות לו בגין ניהול ההליך בשאלת החבות בשאלת תאונת עבודה שהיא גם תאונת דרכים, אך בנסיבות, ומתוך מה שהוברר - מצאתי כי בסכום שנפסק- יש משום מענה ראוי - גם מתוך שיקול ההליך שנוהל בפני כבוד השופט א. יעקב, לרבות ישיבות ההוכחות ומספר העדים שנשמעו, אל מול ההליך שנוהל בפניי - בו לא הציג התובע עדויות מלבד עדותו הוא. לא מצאתי לקבל טענת התובע כי יש לתת ביטוי לעמדת הנתבעים שדחו כל ההצעות לפשרה - בפסיקת ההוצאות, ועוד אציין - כי אין דומה עניינו של התובע לעניינים שנידונו במקרים אחרים (גם אלה שפורטו בסעיף 7 לסיכומיו) שם נדחו תביעות, למשל מתוך שהתובע נמצא דובר שקר בבדיקת פוליגרף. הסכום שנפסק ישולם לתובע כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית חוקית. זכות ערעור תוך 45 יום. תאונת דרכיםתאונת עבודה