##את מי תובעים במקרה של פגיעה בתאונת דרכים בזמן עצירה בצד הכביש ?## כל אימת שהנזק נגרם לאדם בזיקה לשימושו ברכב מנועי, האחריות מוטלת עליו גם אם נפגע מרכב חולף, והכיסוי יבוצע באמצעות הביטוח האישי. המשתמש הוא ה"חייב לפצות את הנפגע על נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים שבה מעורב הרכב" אם הוא עצמו הניזוק, חל הכיסוי לזכאותו מכוח חוק הפיצויים על-פי הביטוח האיש. ##תאונת דרכים בזמן עצירה בצד - מה אומרת הפסיקה ?## בע"א 554/89 מדינת ישראל נ' עיסא אלראהב, נדון מקרה בו נהג הרכב (ויקטור), לאחר שנוכח כי הרכב התחמם יתר על המידה, העמיד אותו על השוליים הימניים של הדרך. הנהג יצא מן הרכב, פתח את מכסה המנוע ואת פקק הרדיאטור, ואז התפרצו מים מן הרדיאטור. כתוצאה מכך, הנהג קפץ אחורנית לכיוון הכביש, ובאותו רגע נפגע על ידי משאית שעברה במקום, כאשר בשעת התאונה לא היה מגע בין ויקטור לבין מכוניתו, וכן לא היה מגע בין המשאית הפוגעת לבין מכוניתו של הנהג התובע. בית המשפט קבע כי יש לראות בנהג כמשתמש ברכב שלו שכן, עצירת הרכב על אם הדרך על מנת לבדוק תקלה שאירעה בו היתה בגדר "שימוש" בו. שימוש כזה טומן בחובו, מטבע הדברים, סכנת פגיעה מרכב אחר החולף בדרך. נוהג ברכב היורד לשוליים ויוצא מן הרכב על מנת לבדקו, לתקנו וכיוצא בכך, חושף עצמו לסכנות האורבות בדרך כלל למי שמצוי בדרך או בקירבתה, ובתוכן סכנת הפגיעה מרכב חולף. כל עוד המצאותו של הנהג מחוץ לרכב קשורה לשימוש בו, ולמעשה מהווה אותו השימוש, כי אז פגיעה בו תחשב כנגרמת עקב השימוש. ##תאונת דרכים בזמן עצירה בצד - סיכום:## המבחן אשר נקבע הינו האם השימוש שנעשה במועד התאונה "קשור בטבורו" לשימוש ברכב למטרה התעבורתית, או במילים אחרות - האם ניתן לראות בשימוש שנעשה במועד התאונה כחלק אינטגרלי ובלתי נפרד מהשימוש המקורי. ##להלן דוגמא לתביעת פיצויים בגין תאונת דרכים בזמן עצירה בצד:## תאונה עצירה בצד - כללי: הוגשה תביעת פיצויים מכח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן - "החוק"), הנוגעת לתאונה שארעה לתובע עת שהה מחוץ לכלי הרכב בו נהג - והמחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה האם קמה חבות מצד מבטחת הרכב בו נהג התובע עובר לתאונה או שקמה חבות מצד חברת הביטוח של הרכב אשר פגע בתובע ? התובע נפגע בתאונת דרכים, אין מחלוקת כי פרק זמן קצר לפני התאונה, נהג התובע במונית (להלן - "המונית") וכי הוא עצר בצד הדרך במהלך הנסיעה. נסיבות העצירה, מטרת העצירה ומשך העצירה היושנויים במחלוקת. במהלך שהותו מחוץ למונית, נפגע התובע על ידי רכב מסוג פולסווגן (להלן - "הפולסווגן") , בו נהג הנתבע מס' 1 (להלן - "נהג הפולסווגן"). כך גם, אין חולק כי המונית היתה מבוטחת בעת הרלבנטית בחברת הביטוח "אלווטניה" וכי הפולסווגן היה מבוטח במגדל חברה לביטוח בע"מ, הנתבעת מס' 2 (להלן - "מגדל"). ##המחלוקת בין הצדדים:## הצדדים חלוקים באשר לנסיבות העצירה, וכנגזר מכך - חלוקים הם באשר לשאלה אם יש לראות בתובע "משתמש" במונית - שאז עליו להפנות את דרישתו לפיצוי בגין נזקיו אל חברת הביטוח "אלוטניה", או שמא - הוא חדל להיות "משתמש" ברכבו, ויש לראותו כמי שנפגע על ידי הפולסווגן, ואזי הוא רשאי להפנות את תביעתו למגדל. ## דיון:## במסגרת התביעה נשמעה עדות התובע ועדות נהג הפולסווגן. כמו כן הוגש לעיוני בהסכמה התיק המשטרתי אשר התייחס לתאונה (ת/1) ומסמכים נוספים. לאחר בחינת הראיות שבפני ושקילת טענות באי כוחם של הצדדים, בית המשפט הגיע למסקנה כי קמה חבות מצד הנתבעים, וזאת מחמת הנימוקים להלן. ##התשתית העובדתית:## ממכלול הראיות שוכנעתי כי נסיבות התאונה הרלבנטיות, היו כדלקמן : (א) התובע נסע במונית מכיוון חיזמה לכיון ענתה, כאשר במונית 3 נוסעים. בשלב מסוים של הנסיעה, עצר התובע את הרכב בשולי הכביש, וכדבריו - "הרגשתי שאני צריך לעשות את הצרכים שלי. עברתי לצד השני של הכביש והיה שם איזה שהוא מבנה. הרחקתי קצת מהכביש ועשיתי את צרכי" (עמ' 6 שורות 2-3). אפנה אף לעדותו של התובע במשטרה (ת/1 - מול שורות 4-5), שם הוא מתאר את הצורך שהביאו לעצירה, ואת הסברו לגבי כך שהוא עבר לצד השני של הכביש - "כי היו נוסעים ולא רציתי שיראו שאני עושה צרכים" (מול שורות 7-8). (ב) כאשר ביקש התובע לחזור לרכבו, כלומר - לחצות חזרה את הכביש, הוא עצר לפני "הקו הצהוב", או אז הגיח הפולסווגן מהכיוון הנגדי ופגע בו (וראו בהקשר זה את עדות התובע בפני, את עדות נהג הפולסווגן בעמ' 9 שורה 2, את עדות התובע במשטרה מול שורות 13-15 ואת עדות נהג הפולסווגן במשטרה, עמ' 1 שורות 14-18). (ג) במהלך העצירה, שלושת הנוסעים המתינו לתובע במונית (עמ' 7 שורה 24), וברור כי הוא התכוון לשוב אל המונית על מנת להמשיך את הנסיעה לכיוון היעד המקורי. (ד) התובע הינו נהג מונית בעיסוקו, ובעת התאונה הוא היה בנסיעה במסגרת עבודתו. קביעות בית המשפט מתבססות בעיקר על עדותו של התובע עצמו, אשר לא נסתרה ואף קיבלה תימוכין מעדותו של נהג הפולסווגן עוד אציין כי אני דוחה במפורש את הגרסה אשר הושמעה במהלך הדיון לפיה המונית עצרה על מנת להרים את הפנס אשר מוצב על הגג (וכפי שהוא כונה על ידי הצדדים - "הכובע" או "התרבוש" של המונית). התובע הכחיש במפורש גרסה זו, נהג הפולסווגן העיד כי הגרסה הגיעה אליו כעדות שמיעה אשר מקורה לא ברור וכי למעשה טענתו בהקשר זה מבוססת על "הבנתו" ולא על מידע קונקרטי, ובמסמכים אין כל תיעוד לגבי גרסת "נפילת התרבוש". מכאן, שהתשתית העובדתית לצורך המשך הדיון הינה המפורטת מעלה. ##המסקנה המשפטית:## עתה יש לבחון האם עצירתו של התובע לצורך עשית צרכיו, מהווה חלק מהשימוש ברכב. ברי כי במידה והמסקנה היא כי בעודו חוזר מביצוע הפעולה עדיין היה התובע בבחינת "משתמש" במונית, הרי שעליו להפנות את תביעתו אך ורק כלפי מבטחת הרכב שלו (מכח סעיף 2 לחוק). לעומת זאת - אם נראה בתובע כמי שבמועד התאונה - עצירה בצד כבר לא היה בגדר "משתמש" במונית, אזי קמה זכאותו להפרע את נזקיו מאת מגדל, המבטחת של הפולסווגן אשר פגע בו (מכח סעיף 3 לחוק), וראו לדוגמא את ע"א (מחוזי ירושלים) 5525/04 בכור מירזקנדוב נ' יוסף חמו ואח', תק-מח 2004(4) 5645 בעמ' 5648, לאמור - "כל אימת שהנזק נגרם לאדם בזיקה לשימושו ברכב מנועי, האחריות מוטלת עליו גם אם נפגע מרכב חולף, והכיסוי יבוצע באמצעות הביטוח האישי. המשתמש ... הוא ה"חייב לפצות את הנפגע על נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים שבה מעורב הרכב" (סעיף 2(א) לחוק). אם הוא עצמו הניזוק, חל הכיסוי לזכאותו מכוח חוק הפיצויים על-פי הביטוח האיש. ההלכה לגבי מבחן השימוש ברכב, ולגבי היקף הפעולות אשר עדיין יחשבו כשימוש ברכב, נקבעה עוד בע"א 554/89 מדינת ישראל נ' עיסא אלראהב ואח', פ"ד מה (2) 338. באותו עניין נדון מקרה בו נהג הרכב (ויקטור), לאחר שנוכח כי הרכב התחמם יתר על המידה, העמיד אותו על השוליים הימניים של הדרך. הנהג יצא מן הרכב, פתח את מכסה המנוע ואת פקק הרדיאטור, ואז התפרצו מים מן הרדיאטור. כתוצאה מכך, הנהג קפץ אחורנית לכיוון הכביש, ובאותו רגע נפגע על ידי משאית שעברה במקום, כאשר בשעת התאונה לא היה מגע בין ויקטור לבין מכוניתו, וכן לא היה מגע בין המשאית הפוגעת לבין מכוניתו של הנהג התובע. ביהמ"ש קבע כי יש לראות בנהג כמשתמש ברכב שלו, לאמור - "עצירת הרכב ... על אם הדרך על מנת לבדוק תקלה שאירעה בו היתה בגדר "שימוש" בו. שימוש כזה טומן בחובו, מטבע הדברים, סכנת פגיעה מרכב אחר החולף בדרך. נוהג ברכב היורד לשוליים ויוצא מן הרכב על מנת לבדקו, לתקנו וכיוצא בכך, חושף עצמו לסכנות האורבות בדרך כלל למי שמצוי בדרך או בקירבתה, ובתוכן סכנת הפגיעה מרכב חולף. כל עוד המצאותו של הנהג מחוץ לרכב קשורה בטבורה לשימוש בו, ולמעשה מהווה אותו השימוש, כי אז פגיעה בו תחשב כנגרמת עקב השימוש. ... סיכומם של דברים, בעת התרחשות התאונה היה ויקטור בגדר "נוהג" ברכבו. המצאותו על הכביש נבעה מן השימוש ברכב, שכן היתה פועל יוצא של ההרתעות לאחור כתוצאה מהתפרצות המים הרותחים. ויקטור לא נמצא על הכביש מטעם אחר זולת השימוש המתואר ברכב. בנסיבות אלה, היתה הפגיעה מרכב חולף בתחום הסיכונים שהשימוש האמור ברכב הצבאי יצר. מכיוון שכך נגרמה הפגיעה בעטיו של אותו שימוש, והתנאי בדבר "קשר סיבתי מהותי" בין השימוש לבין התאונה התקיים". כלומר, המבחן אשר נקבע עוד בפס"ד זה, אשר ניתן לפני תיקון מס' 8 לחוק אך הינו שריר וקיים אף היום, הינו האם השימוש שנעשה במועד התאונה "קשור בטבורו" לשימוש ברכב למטרה התעבורתית, או במילים אחרות - האם ניתן לראות בשימוש שנעשה במועד התאונה כחלק אינטגרלי ובלתי נפרד מהשימוש המקורי. לאחר פסק דין זה בע"א 554/89, ותוך הפניה אליו, נדונו מקרים רבים אשר בהם הנהגים נפגעו תוך כדי פעילות זו או אחרת אשר התבצעה בשעת עצירה, טרם הושלמה הנסיעה. לאחר בחינת מקרים אלו, הגעתי למסקנה כי במקרה דנן אין לראות במעשיו של התובע כחלק מהשימוש ברכב. הנימוק הראשון הינו העובדה כי אין כל קשר בין העצירה לבין תקלה פיזית ברכב עצמו. בהקשר זה אפנה לכך שבכל המקרים בהם נכון היה בהמ"ש להכיר בהרחבה של המונח "שימוש", גם כאשר עצר הרכב בשולי הדרך והנהג היה עסוק בפעילות מחוץ לרכב, היו בזיקה לתקלה כלשהי שהיתה ברכב, ובכולם נדונה החזקה המרבה של "תיקון דרך". כלומר, נהגים שונים אשר עצרו לצורך תיקונים שונים, ותוך כדי התיקון ביצעו פעולות שקשורות בתיקון עצמו, נחשבו "כמשתמשים", כיון שאותה פעולה נחשבה חלק בלתי נפרד מביצוע "תיקון הדרך", ולא נבחנה פעילותם כפעילות "עצמאית" המנותקת מנושא התיקון. כך לדוגמא היה בע"א 3956/97 חברת הביטוח הלאומית בע"מ נ' סולימאן מוחמד, פ"ד נו (6) 821 אליו הפנתה ב"כ של מגדל בתמיכה לטענתה. שם, נדון מקרה בו הנפגע, הנהג, יצא מן הרכב לאחר שארע בו קלקול, הלך לקנות סיגריות בעוד שני נוסעים אחרים החלו לטפל בקלקול ברכב, וכאשר חזר הנהג - הוא נפגע מרכב אחר. בהמ"ש קבע כי הוא עדיין יחשב כמשתמש, וקבע כי - "במקרה שלפניי הימצאותו של הנפגע מחוץ לרכב הייתה עקב הקלקול שחל ברכבו. הנפגע עמד סמוך לרכבו והיה נכון בכל רגע לסייע בתיקון הרכב או בבדיקה האם הרכב תקין. בנסיבות אלה, הפגיעה בנפגע על ידי רכב חולף באה עקב השימוש ברכבו שלו, כפי שגרס בית המשפט קמא." משמע, שהמסקנה שם מבוססת בעיקרה על הזיקה שהיתה בין הנפגע לבין תיקון הרכב, אך איני בטוחה כי בהמ"ש היה מגיע למסקנה זהה, לו היה הנפגע שם עוצר בצד הכביש והולך לקנות סיגריות ללא קשר לקלקול ברכב. דוגמא נוספת היא בת"א (מחוזי ירושלים) 1307/96 טרמצי נעימה ו-3 אח' נ' לוי חביב, תק-מח 2000(1) 326. במקרה שם, ארעה תאונה קטלנית שעה שנהג משאית יצא מרכבו, החל לצעוד מהרכב לכיון מסוים ונפגע עקב רכב חולף. בהמ"ש קבע כי לאור מותו המצער של הנהג, קשה עד מאוד לקבוע את כוונת המנוח ברדתו מן המשאית, אך ככל הנראה היה הנהג בדרכו לכיוון גליל ברזל שנפל על הדרך, לצורך הזזתו מן הכביש כמפגע תעבורתי, או לצורך הצגת אמצעי אזהרה לנוהגי רכב אחרים הנוסעים בכביש מפני סיכון כאמור. לנוכח זאת, קבע בהמ"ש כי הנהג המנוח, עדיין היה משתמש ברכבו הוא, לאמור - "יש לקבוע כי פעולת המנוח קשורה בטבורה לשימוש ברכב, לצורך איתור וטיפול בתקלה, ובנסיבות אלה יש לראות את הפגיעה במנוח, על ידי הנתבע 1, כתאונה אשר נגרמה עקב השימוש ברכבו של המנוח, הגם שהמנוח נמצא במרחק של כמאה מטרים ממשאיתו ... ירידת המנוח מן המשאית לצורך טיפול במטען חורג שנפל ממנה אל הכביש - בין אם בדרך של ניסיון להזיז את המפגע התעבורתי ממרכז הכביש ובין אם בניסיון להזהיר כלי רכב אחרים מפני מפגע זה - מלמד על קיומו של קשר סיבתי כאמור. " כלומר, גם במקרה דשם, מסקנת בהמ"ש היתה קשורה לכך שהנהג המנוח היה בדרכו למנוע סיכון תעבורתי, אשר ניתן לראותו כמעין "תיקון דרך". במקרה שלנו, הואיל ודחיתי מבחינה עובדתית את הטענה שהעצירה היתה קשורה בנפילת "התרבוש", הרי שאין כל קשר בין העצירה לבין צורך לתקן תקלה ברכב. כלומר, שמבחינת הרכב - לא היתה כל בעיה אשר מנעה את המשך הנסיעה. בהקשר זה אפנה עוד להערת אגב של בהמ"ש בע"א (מחוזי חיפה) 1499/03 איילון חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' שמואל אדר ואח', תק-מח 2004(1), 4893 בעמ' 4895, לאמור - "לכן, אדם העוצר רכבו לצורך קניית סיגריות ובמהלך אותה קנייה נפגע, לא תכלל פגיעתו בהגדרת "תאונת דרכים", מאחר שלא נעשה במקרה כזה כל "טיפול דרך", וירידתו מן הרכב לא נעשתה עקב תקלה ברכב." הנימוק השני הינו שלא שוכנעתי כי העצירה היתה חיונית לצורך המשך הנסיעה. ניתן לגרוס כי התובע חייב היה לבצע את העצירה על מנת להמשיך בנסיעה, כיון שהוא עצמו לא היה יכול מבחינה פיזית להמשיך בנסיעה. ניתן אף לטעון כי המשך הנהיגה במצב בו היה התובע, הינו מסוכן במובן מסוים, ולהשוות את המצב דכאן למצב בו נהג מרגיש חולה או עייף ומבצע עצירה בצד הדרך על מנת להתרענן, לנשום אויר, לשתות מים או להקיא וכיוצ"ב פעולות שנועדות להקל על מצבו הפיזי של הנהג. ברם אולם, במקרה זה לא נטען, וממילא לא הוכח, שהעצירה היתה חיונית ושאלמלא העצירה לא ניתן היה להמשיך בנסיעה או שהיא היתה הופכת למסוכנת והסיכון התעבורתי היה גובר. לכן, לא מצאתי שיש צורך להכריע בשאלה אם עקרונית יש מקום לקבל טענה שכזו. הנימוק השלישי הינו שהתנהגותו של התובע אשר גרמה בפועל לתאונה אינה קשורה לסיכון התעבורתי שהיה לגביו כנהג אלא לסיכון תעבורתי שהיה לו כהולך רגל. ולמה כוונתי ? ניתן היה אולי לומר שלולא היה התובע במהלך נסיעה בכביש בשעת לילה, הוא לא היה מוצא עצמו בסיטואציה מסוכנת כגון זו אשר בה הוא מצא עצמו. כלומר, שהיותו נהג ברכב, הביאה אותו למצב בו הוא נאלץ לבצע את הפעולה אותה ביצע בתנאים מסוכנים אשר הניבו תאונה עצירה בצד. במקרה שכזה - אולי היה מקום לקבוע שהפעולה הפכה למסוכנת בשל "הסיכון התעבורתי" הכרוך בשימוש ברכב. אולם, עמדתי היא כי במקרה זה לא התממש סיכון אשר אולי טמון בביצוע הפעולה "בתנאי שטח" בצד הכביש. הסיכון אשר התממש במקרה הזה היה הסיכון שכרוך בחצית הכביש, בחושך - וזהו סיכון אשר קשור להיותו של התובע בבחינת הולך רגל ולא קשור לכך שהוא נהג. הנימוק הרביעי הינו שלא היה כל קשר פיזי בין הנהג לבין המונית במועד התאונה. כאן, אפנה לכך שסוג מקרים נוספים, בהם בהמ"ש נאות להכיר בהרחבה של היקף השימוש, הינם מקרים בהם הפגיעה ארעה תוך כדי כניסה או יציאה מהרכב, כאשר אין עסקינן בעליה או ירידה מיד לאחר סיום הנסיעה או מיד לפני תחילתה. גם במקרים כאלו, בהמ"ש קבע כי הירידה או העליה לרכב מהווים חלק מהשימוש בו - אך לשיטתי, יש לבחון את אותם מקרים באור שונה מאשר את המקרה שבפנינו - הן כיון שאף הם מתייחסים לאחת החזקות המרבות המפורשות והן כיון שהפגיעה שם אינה קשורה לרכב אחר אלא לרכב בו עסקינן, כגון החלקה במדרגות של הרכב, פגיעה מרכיב של הדלת וכו. כדוגמאות למקרים שכאלו ניתן להביא את ע"א (מחוזי נצרת) 1224/01 מוחמד סחניני נ' הואן אבו סעיד, תק-מח 2002 (2) 1045, שם נדונה תביעתה של נוסעת באוטובוס אשר נפלה ממדרגות האוטובוס שעה שהאוטובוס עצר להפסקת "התרעננות". בהמ"ש קבע כי הנפילה הינה בבחינת תאונת דרכים ופסק כי - יש להביט על העניין במבט רחב ואין לבודד את הפעולה מהמכלול הכללי שבמסגרתו התרחשה. אין מי שיחלוק כי כאשר אוטובוס עוצר בתחנה רשאים הנוסעים לרדת ממנו לשם התרעננות, גישה לשירותים, אכילה, שתיה וכו' וכי כל ירידה ועליה שכאלה נחשבות שימוש לוואי למטרות תחבורה... אין להעלות על הדעת כי הזכאות לפיצויים לפי החוק תהיה תלויה בשאלה כמה פעמים ירד האדם מהאוטובוס הממתין בתחנה והאם ירד לשם שתיה או ירד לשם מנוחה או לשם חילוץ עצמות או בכדי לקנות דבר מה בקיוסק, או אפילו לשם תפילה. הלוא אין להעלות על הדעת לאמץ הלכה לפיה מי שיורד למטרת שתיה יוכר כנפגע לצורך החוק ואילו מי שיורד מאותו רכב עצמו ובאותן נסיבות לשם קניית עיתון לא ייחשב כנפגע. דוגמא נוספת הינה בע"א (מחוזי חיפה) 4052/98 שאהין נאהי נ' הפניקס, תק-מח 98 (2) 1048, שם הנהג התובע נפל מהרכב תוך כדי ירידה, שלא בסיום נסיעה, אלא במטרה להביא ארנק אותו שכח בבית. בהמ"ש קבע כי ירידת הנהג מן המכונית לצורך הבאת ארנקו, לאחר שנכנס אליה והתניעה במטרה לנסוע ולנהוג בה, מהווה שימוש תעבורתי ברכב במובן חוק הפיצויים - אך שוב, היתה זו פגיעה הקשורה לנפילה מהרכב עצמו. דוגמא אחרונה הינה המקרה אשר נדון בע"א (מחוזי חיפה) 4248/96 אמאל אבו חמד ואח' נ' עיסמי אמין, תק-מחוזי 97(2) 419, אשר אף אליו הפנתה ב"כ מגדל. שם, במהלך נסיעה ממקום למקום, עצרו נוסעי מכונית בשולי הדרך כדי לצפות בזיקוקין דינור ביום העצמאות. לאחר שהות קצרה בשולי הדרך כשהמכונית עומדת והם בתוכה, הגיע למקום רכב אחר שהתנגש במכוניתם מאחורנית. בהמ"ש קבע כי הפגיעה היתה בבחינת "תאונת דרכים", לאמור - "מדובר בנסיעה במכונית בדרך, עצירה בשולי הדרך וצפיה בזיקוקין דינור מתוך המכונית, ובהמשך הנסיעה הלאה אל היעד, לאחר מכן. ... מהותו של השימוש ברכב אינה חייבת להקבע על פי נתון כלשהו, ובלעדי ששרר בשניה שבה ארעה התאונה. את מהותו של השימוש תקבענה מכלול נסיבות המקרה, אשר יצרו את הסיכון התעבורתי שהביא לתאונה". אך יש לזכור כי הנוסעים שנפגעו ישבו כולם בתוך הרכב, שעצר בשולי הכביש - ולאור זאת יש לקרוא את דברי בהמ"ש, אשר קבע כי העצירה - הגם שמטרתה היתה צפיה בזיקוקים - היתה חלק מהנסיעה המקורית. ושוב, איני בטוחה כי בהמ"ש היה מגיע לאותה מסקנה, לו היו יוצאים הנוסעים מהרכב, עומדים בצד הכביש לצפות בזיקוקים, ושם נפגעים מרכב חולף. הנימוק החמישי הינו שיקולי מדיניות משפטית. אני סבורה כי הרחבת הגדרת המונח "משתמש" ברכב עד כדי שיכלול מי שנפגע במהלך פעולה כגון זו אשר בפנינו, בנסיבות הספציפיות דכאן, עשויה לטשטש יתר על המידה את הגדרת המונח "שימוש ברכב". שהרי אם מי שיוצא את הרכב לצורך עשית צרכיו ממשיך להיות משתמש ברכב, יהא ניתן לטעון שיש לראות כמשתמש גם מי שהלך לקנות שתיה על מנת להתרענן, או מי שיצא מהרכב על מנת לדבר בטלפון נייד (כיון שאין לו דיבורית) - ואיני בטוחה שלכך כוונת החוק. ## תאונה עצירה בצד - סיכום:## אשר על כן, נוכח האמור לעיל, בית המשפט קבע כי בעת תאונה עצירה בצד לא היה התובע בגדר משתמש במונית, ועל כן החבות לפצותו בגין נזקיו מוטלת על הנתבעים 1 ו-2 - הנהג ברכב הפוגע והמבטחת שלו. תאונת דרכיםשאלות משפטיות