להלן פסק דין בנושא תאונת דרכים אחרי חניה: מבוא: הוגשה תביעת פיצויים, התובעים, אב (להלן: "התובע") ובתו (להלן: התובעת"), בגין נזקי גוף שנגרמו להם בתאונה שאירעה ביום 23.5.04. התאונה הינה "תאונת דרכים" - כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"). התביעה הוגשה בתחילה כנגד הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ - מבטחת השימוש ברכב התובעת מס' רישוי 3327720 (להלן: "רכב הפורד"); כנגד מר רענן בר טוביה (להלן: "הנתבע"); וביטוח ישיר אי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ - מבטחת השימוש ברכב שפגע ברכב הפורד והדפו על התובעים - להלן - רכב המיצובישי בהמשך, לדרישת הנתבעות, נאלצו התובעים לצרף כנתבעת נוספת את המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ (להלן: "הפול") אשר בטחה את אופנועו של התובע. בסופו של יום, בהסכמת הצדדים, נדחתה התביעה כנגד הפול וזאת עוד טרם שמיעת הראיות. הצדדים חלוקים בשאלה גובה הנזק. הנתבעים חלוקים בינם לבין עצמם בשאלת החבות, דהיינו על מי מהן לשאת בתשלום הפיצוי לתובעים. אדון תחילה בשאלת החבות. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם יאמר אחרת דיון - החבות: להלן העובדות שאינן שנויות במחלוקת והדרושות לצורך הכרעה בשאלת החבות. ביום 23.5.04 במהלך נהיגת התובעת ברכב הפורד ניזוק רכבה, נזקי פח מכלי רכב כלשהו (להלן:"התאונה הראשונה") כתוצאה מהתאונה הראשונה הושבת רכב הפורד ולא ניתן היה להשמישו להמשך נסיעה. התובעת החנתה את הרכב בשול הדרך. עסקינן בדרך בין עירונית. אין חולק כי עפ"י תקנות התעבורה רשאית היתה התובעת, בנסיבות העניין להחנות את רכב הפורד בשולי הדרך התובעת התקשרה טלפונית לתובע וביקשה ממנו להגיע למקום אירוע התאונה הראשונה. כ-15-20 דקות לאחר קרות התאונה הראשונה הגיע למקום התובע כשהוא רכוב על אופנוע והחנה אותו בשולי הדרך בקרבת רכב הפורד. התובע התקשר לשירותי הגרר וזימן גרר על מנת לגרור מהמקום את רכב הפורד. התובעים ישבו מחוץ לרכב הפורד במשך מספר דקות ובשלב מסויים נכנסו שניהם לרכב הפורד על מנת להוציא ממנו חפצים יקרי ערך וזאת בטרם יגיע הגרר למקום. משסיימו התובעים את הוצאת המסמכים יצאו התובעים מרכב הפורד וישבו מחוצה לו בקרבתו בחלוף כ-40 דקות ממועד התאונה הראשונה, וכ"דקה" מיציאתם מרכב הפורד חלף במקום רכב המיצובישי נהוג על ידי הנתבע. לפתע, הבחין הנתבע בכלי רכב העוקפו משמאלו באופן שעלול היה לגרום לפגיעה ברכב הפורד. כדי להימנע מהפגיעה נצמד הנתבע לצד הימני, ככל שניתן לימין, ולפתע הבחין בטווח קצר מאוד ברכב הפורד החונה בשוליים הימניים של הכביש. הנתבע לא הספיק ללחוץ על הבלם ורכב המיצובישי פגע בחלקו האחורי של רכב הפורד רכב המיצובישי הדף את רכב הפורד על התובעים אשר ישבו לצד הדרך בקרבת רכב הפורד. רכב הפורד פגע בתובעים וגרם לפציעתם. האופנוע שחנה לצד רכב הפורד נפגע אף הוא מהדיפת רכב הפורד. לא הוכח כי האופנוע פגע במי מהתובעים תמצית טענות הפניקס: להלן תמצית טענות הפניקס: התובעים אינם בגדר משתמש ברכב הפורד מאחר ואין עסקינן בתיקון דרך. רכב הפורד שימש זירה בלבד. אין המדובר בשימוש תחבורתי הקשור בטבורו לרכב הפורד. אין המדובר בחנייה שלא כדין, שכן תקנות התעבורה מתירות חנית רכב בשול הדרך בעת שהוא מקולקל. רכב הפורד לא היווה סיכון תחבורתי רכב המיצובישי סטה לשולי הכביש בשל רכב אחר שהגיע משמאלו וגרם לו לסטות. מאחר והתובעים אינם בגדר משתמשים ברכב הפורד - גם אין לקבוע כי מדובר בתאונה מעורבת כמשמעה בסעיף 3 (ב') לחוק שכן במצב זה רכב הפורד לא היה בבחינת "רכב" אלא בגדר חפץ והחבות הבלעדית מוטלת על רכב המיצובישי בלבד תמצית טענות הנתבע: להלן תמצית טענות ביטוח ישיר: המתנת התובעים מחוץ לרכב הפורד קשורה בטבורה לשימוש בו שכן ההמתנה היתה לגרירתו, דבר שדומה יותר לנסיבות של תיקון דרך מאשר לעמידה מחוץ לרכב ללא כל קשר לרכב. חלף זמן קצר ממועד קרות התאונה הראשונה ועד קרות התאונה נשוא הדיון שבפנינו. התובעים עשו שימוש ברכב עד כדקה טרם קרות תאונת דרכים אחרי חניה. המדובר בתאונה שאירעה במהלך תיקון ועל כן מלוא החבות מוטלת על מבטחת רכב הפורד בלבד. לא חל ניתוק בין התאונה הראשונה שבעתיה חנה רכב הפורד בשול הדרך לתאונה, שכן התובעת המשיכה את השימוש ברכב הפורד שכן עצם שהייתה במקום נועדה לתיקונו במידה ומאן דהוא היה עוצר בצד הדרך ומסייע לתובעת ונפגע בשעה שהינו עוזר לה להוציא חפצים מרכב הפורד - היינו רואים בו בגדר משתמש. לחילופין, ולאור ההלכה שנקבעה ברע"א 1953/03 הכשרת היישוב חב' לביטוח בע"מ נ' אדרי, נח(1), (4.11.03) - אין המדובר בחפץ אלא ברכב לכל דבר שכן גם מקום בו רכב חונה כדין יש עדיין לבדוק את שאלת הסיכון והסיכון נלמד מעצם קיומו של החוק האוסר חנייה בצד הדרך ואשר חקיקתו נועדה למנוע סיכונים אלו האם התובעים הינם בגדר משתמשים ברכב הפורד: רכב הפורד הושבת ולא היה כשיר לנסיעה ועל כן הוזמן הגרר. בנסיבות אלו אין עסקינן ב"תיקון דרך" ועל כן לא ניתן לקבוע כי התובעים הינם בגדר "משתמש" ברכב הפורד. ברע"א 1953/03 הכשרת היישוב חב' לביטוח בע"מ נ' יצחק אדרי ואח', נח(1) (4.11.2003) נקבע על ידי כב' המשנה לנשיא תאודור כי קיימים ארבעה מצבים אפשריים ביחס שבין חנייה בניגוד לדין לבין זו המהווה סיכון תחבורתי ביהמ"ש הגיע למסקנה כי בנסיבותיו של אותו מקרה התקיים המצב הרביעי: "נותר לבחון את השאלה אם חלה בענייננו החזקה המרבה בהגדרת "תאונת דרכים" שבחוק הפיצויים, הדנה ב"...רכב שחנה במקום שאסור לחנות בו...". הפסיקה קבעה כי יש לקשור בין איסור החניה לבין יצירת סיכון תחבורתי (ע"א 1042/00 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' שושי [1]; וראה גם א' ריבלין תאונת הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים [11], בעמ' 160). על רקע זה נבחן מה הם המצבים האפשריים ביחס שבין חניה, בניגוד לדין או שלא בניגוד לו לבין זו המהווה, או שאינה מהווה, סיכון תחבורתי: (1) החניה אסורה על-פי דין ואינה יוצרת סיכון תחבורתי - דעת הפסיקה והספרות כאחד היא שאין במקרה כזה תחולה לחזקה המרבה, משום שאחרת נוצר מצב בלתי מתקבל על הדעת שבו למשל בעל רכב יכול שיחויב בפיצויים רק משום ששכח לשים בחלונו כרטיס חניה (י' אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (עידכון משולב) [12], בעמ' 65). המחבר מ' צלטנר מציע במקרה האמור להתחקות אחר תכלית החקיקה ולבחון אם האיסור הוא משום שהחניה באותו מקום מהווה סיכון תחבורתי (מ' צלטנר "הגדרת ה'שימוש ברכב' - עצירת הסחף" [14], בעמ' 177). (2) החניה אסורה על-פי דין, ויש בה סיכון תחבורתי - אין עוררין שיש תחולה לחזקה המרבה. (3) החניה מותרת על-פי דין ואינה יוצרת סיכון תחבורתי - אין חולק שאין תחולה לחזקה המרבה.(4) החניה מותרת על-פי דין, אולם יש בה סיכון תחבורתי. בטרם נבחן את תחולת החזקה המרבה על מקרה מסוג זה נראה כי נסיבות המקרה מקיימות את שני התנאים הללו, דהיינו החניה הייתה מותרת על-פי דין, אולם יש בה סיכון תחבורתי נוכח פרשת אדרי נראה כי יש מקום לקבוע כי רכב הפורד יצר סיכון תחבורתי ועל כן חלה החזקה המרבה. ברם, ברע"א 1675/06 אררט חב' לביטוח בע"מ ואח' נ' מנורה חב' לביטוח בע"מ ואח', נקבע כי הנפגעת אינה בגדר משתמש בכלי הרכב הלא תקין שחנה לצד הדרך, ועל כן נקבע כי רכב זה הינו בגדר חפץ. משכך, נקבע כי על מבטחת השימוש ברכב שחלף לצד הדרך ופגע ברכב הלא תקין לפצות את התובעת בגין נזקיה. יאמר כי הנפגעת לא עסקה בתיקון הרכב הלא תקין ואף לא נסעה בו קודם לכן ומטעם זה נקבע את שנקבע המשנה לנשיאה כב' השופט ריבלין הוסיף וקבע כי "...ככל שמדובר בחזקה המרבה, ספק בעיניי אם, בנסיבות העניין, ניתן להניח קיומה של 'חניה במקום שאסור להחנות בו' כאשר הרכב חונה במקום שתקנות התעבורה מתירות את החנייה בו באותה נקודת זמן..." (סעיף 6 לפסק הדין). מדברי המשנה לנשיאה כב' השופט ריבלין אשר כתב את פסה"ד ושני חברי המותב הנוספים הצטרפו לדבריו עולה ברורות כי לדעתו אין מקום לתחולת התנאי הרביעי שנקבע בפרשת אדרי שכן המחוקק התיר חניית רכב שהתקלקל בשול הדרך ברע"א 9112/06 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ ואח' נ' המל"ל, נדונה סוגייה דומה לזו שנדונה בפרשת אררט תוך שבית המשפט דן גם בשאלה באילו נסיבות יש לקבוע כי הנפגע הינו בגדר "נוהג". המשנה לנשיאה כב' השופט ריבלין קובע כי: "... היום, לאחר שנחקק תיקון מספר 8 לחוק הפיצויים, ובמסגרתו נקבעה רשימה של שימושים מוכרים, ברור הדבר שעל-מנת שיוכר הנפגע כ"נוהג", נדרש כי הימצאותו מחוץ לרכב קשורה בטבורה לא סתם לשימוש כי אם לשימוש מוכר - מבין השימושים המנויים בסעיף 1 לחוק.... לדעתי, שימושי לוואי שאינם חלק טבעי ואינטגראלי מהמונח "נסיעה ברכב", ואשר אינם נזכרים במפורש בחוק, שוב אינם באים בגדרו לאחר תיקון מספר 8. כאלה הם פעולותיו של הנפגע במקרה זה. תאונת דרכים אחרי חניה הביאה את הנסיעה לקיצה, הנפגע יצא מן הרכב, התרחק ממנו, ושב לקרבתו. שלב נסיעת ההמשך טרם החל. הנה כי-כן, הנפגע לא נפגע במסגרת השימוש של נסיעה או במסגרת שימוש מוכר אחר."(עמ' 5,6 לפסה"ד). בנסיבות אלו הגעתי למסקנה כי לא עומדת לתובעים עילת תביעה כנגד מבטחת השימוש ברכב הפורד - הפניקס שכן רכב הפורד שימש אותה עת כחפץ האם עסקינן בתאונה מעורבת: עתה נותר לבחון את טענתה החילופית של ביטוח ישיר לפיה הפניקס וביטוח ישיר חבות יחדיו בחבות שכן עסקינן בתאונה מעורבת כשמשמעה בס' 3 (7) לחוק. משנקבע כי התובעים אינם בגדר "משתמש" ברכב המיצובישי - לא עומדת להם עילת תביעה כנגד הפניקס. משכך, יש לבדוק האם למרות זאת ניתן לקבוע כי עסקינן בתאונה מעורבת בע"א 1042/00 מגדל חב' לביטוח בע"מ נ' שושי, נו(4) (30.1.02) נקבע ע"י כב' השופט ריבלין (כתוארו אז): "בית-המשפט המחוזי העיר, כאמור, כי הדין לא היה משתנה גם אילו אירעה התאונה לאחר תיקון מס' 8. לכך איני יכול להסכים. הדין לאחר תיקון מס' 8 עשוי להיות שונה. בעקבות תיקון מס' 8 חניה במקום שמותר לחנות בו אינה באה, כשלעצמה, בגדר "שימוש ברכב מנועי". על-כן כאשר נפגע אדם בעת שהוא מצוי בתוך רכב החונה במקום מותר, הימצאותו שם, כשלעצמה, איננה שימוש ברכב מנועי, ועל-כן אין הוא זכאי, ברגיל, לתבוע פיצויים ממבטח הרכב. על-פי הדין היום, במקרה כגון זה שלפנינו, שבו אדם יושב בתוך רכב שאינו חונה במקום שאסור לחנות בו, ורכב אחר מגיע למקום ופוגע ברכבו וגורם לו לאדם נזק גוף, לא קמה תחולה להוראת סעיף 3 לחוק הפיצויים (על שני סעיפי המשנה שבה). זאת, כאמור, משום שברכב החונה לא נעשה "שימוש", ולפיכך אין הוא מעורב בתאונה, אולם בכך לא נחרץ גורלה של התביעה. לנפגע עומדת האפשרות להגיש תביעה מכוח סעיף 2(א) לחוק הפיצויים כנגד הנוהג ברכב הפוגע וכנגד מבטחו".ו( לאור האמור לעיל - אין עסקינן בתאונה מעורבת סוף דבר - התביעה כנגד הפניקס נדחית. בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות, שכן עסקינן בסוגייה שטרם לובנה עד תום ועל כן יש להניח כי טרם נאמרה - המילה האחרונה גובה הנזק בעניינו של התובע: התובע יליד 1953, ספר עצמאי במקצועו, פונה באמבולנס לבית החולים "אסף הרופא" ולאחר בדיקה וטיפול רפואי שוחרר עם הוראות למנוחה והמשך טיפול רפואי. בהמשך, חלה החמרה במצבו של התובע ובסופו של יום בבדיקות ההדמיה אובחנו שברים בשלוש מצלעותיו. כן נחבל התובע, בין היתר בגבו. התובע עבר מספר טיפולי פיזיוטרפיה. התובע נבדק על ידי ד"ר נחום הלפרין, אורתופד אשר מצא כי לא נותרה לתובע נכות לצמיתות בגין תאונת דרכים אחרי חניה הפסד הכנסה לעבר: אמינה בעיניי טענת התובע כי במסגרת עבודתו הוא נדרש לעמוד זמן רב על רגליו, לעבוד עם ידיו, כתפיו וצווארו וכי הכאבים עקב השברים בצלעות מנעו את התייצבותו לעבודה בתקופה הנטענת. כן סבירה בעיניי טענת התובע כי החופפת / סייעת במספרה מלאה את מקומו על מנת שלא יפסיד לקוחות. התובע לא טען כי בגין כך נגרמה לו הוצאה נוספת, אך מנגד סבירה טענתו לירידה במחזור עסקיו שכן יש להניח כי חלק מלקוחותיו ציפו לטיפול אישי על ידו בלבד וחלק נוסף לא יכול היה לקבל את מלוא הטיפול מאותה עובדת בלבד לטענת התובע, עקב העדרותו מהעבודה נגרם לו הפסד הכנסה בסכום של 7,000 ש"ח ברוטו, שכן עובר לתאונה מחזור עסקיו הסתכם בכ-25,000 ש"ח לחודשיים ולאחר התאונה ירד לכדי 18,000 ש"ח. כן הוסיף וטען התובע כי בחודשי הקיץ מחזור העסקות גבוה יותר מחודשי החורף. התובע לא הציג שומות מס הכנסה, אך הציג שוברי דיווחים למע"מ מהם ניתן ללמוד על מחזורי עסקות לפני התאונה ולאחריה. יחד עם זאת, שובר התשלום לחודשים מאי - יוני מולא אך לא הוצג אישור המעיד על תשלום בפועל ועל כן, לכאורה, לא הוכח כי הרישום אכן משקף את מחזור עסקיו בתקופה זו לאחר שהבאתי בחשבון את כל האמור לעיל, לרבות החסכון המסויים שנגרם לתובע בהוצאותיו בגין חומרים, ולאחר ניכוי מס הכנסה - הנני פוסק לתובע, על דרך של אומדנה, פיצוי בסך של 5,000 ש"ח נטו לפי ערכו נכון למועד פסק הדין נזק לא ממוני: בהתחשב בתקופת אי הכושר ובשברים שנגרמו לתובע הנני פוסק לתובע בפריט זה פיצוי בסך של 14,500 ש"ח לפי ערכו נכון למועד פסק הדין הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות: התובע עותר לפסיקת הוצאות בסכום של 150 ש"ח בהתאם לקבלות שהוגשו. כן עותר התובע לפסיקת הוצאות נוספות בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים. הנני פוסק לתובע בפריט זה סך של 700 ש"ח נכון למועד פסק הדין סיכום נזקי התובע: אשר על כן, הנני פוסק לתובע פיצוי בסך של 20,200 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 13%, בצירוף מע"מ ומחצית אגרת ביהמ"ש גובה הנזק בעניינה של התובעת: התובעת, ילידת 1982 הועברה באמבולנס לבית החולים "אסף הרופא". בבדיקה אובחנו חבלות רבות, כוויות, פציעות ושפשופים בכל גופה. לאחר טיפול ראשוני במחלקת טראומה ובחדר המיון שוחררה התובעת להמשך מנוחה וטיפול רפואי. עיקר חבלתה של התובעת התרכזה בברך שמאל בה אובחנו כאבים והגבלות בטווחי היישור והכיפוף. כן נותרה לתובעת צלקת בגודל של 3X3 ס"מ בברך שמאל התובעת התלוננה בהמשך על כאבי ראש לוחצים, סחחורות, כאבי צוואר, גב תחתון וברך שמאל. בגין הכוויות שחלקן הוגדר ככוויה בדרגה 2 עברה התובעת טיפולים באמצעות משחות והחלפת חבישות יומיומיות. כן טוענת התובעת כי אחת משיניה נשברה בתאונה נכותה הצמיתה של התובעת: התובעת נבדקה על ידי ד"ר נחום הלפרין אורתופד אשר לא מצא הגבלת תנועות בבדיקות עמוד שדרה צווארי, גבי ומותני. ד"ר הלפרין מצא בבדיקת הברכיים של התובעת את המצאים כדלקמן: "הירידה לכריעה מלאה מלווה בכאבים. קיימת רגישות דו-צדדית בקדמת הברכיים ובאיזור הטיביאל טוברוסיטי, יותר משמאל, Bounce home test,, מקמרי ואפליי בדחיסה מעוררים כאב דו-צדדי בקדמת הברכיים. במפרק הפיקה-ירך קיים סימן טחינה חיובי משמאל. היציבות תקינה הטסטים המניסקאלים אינם משמעותיים ואין דלדול שרירים. קיימות מספר צלקות, אחת מהן מכערת ד"ר הלפרין קבע לתובעת נכות לצמיתות בשיעור של 5% בהתאמה לסעיף 75 (1) (ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 וזאת בגין "...ההפרעה הקיימת בכושר הפעילות עקב הפגיעה...". התובעת לומדת כיום בארה"ב לימודי ארכיטקטורה. בתצהירה שבה וחזרה התובעת על הממצאים שמצא ד"ר הלפרין וטענה כי הינה סובלת מכאבים בברכיים; מתקשה בהליכה מרובה; בפעילות אירובית; בכריעה על הברכיים; וגם בישיבה ממושכת. התובעת עותרת לפסיקת פיצוי גלובלי בגין הפסד השתכרות לעתיד אכן, כפי שעולה מחוות דעתו של המומחה, בנוסף לצלקת שהינה מכערת בלבד ואינה מכאיבה נותרו לתובעת מגבלות בתחום האורתופדי ועל כן בהתחשב בקביעתו של המומחה באשר למשמעות הנכות, לממצאיו ולתלונות התובעת - הנני פוסק לתובעת פיצוי בסך של 20,000 ש"ח בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד הפסד השתכרות לעבר: התובעת השתחררה מצה"ל בחודש דצמבר 2002, נסעה לארה"ב במסגרת משלחת מטעם הסוכנות היהודית שם שהתה מס' חודשים. מחודש נובמבר 2003 ועד לחודש אפריל 2004 עבדה התובעת במשרד למכירת כרטיסים והשתכרה סכומים שנעו בין 1,700 ש"ח ל-3,600 ש"ח. חודש לפני התאונה החלה התובעת לעבוד כמלצרית בקייטרינג ולטענתה השתכרה סך של כ-1,600 ש"ח לחודש. התובעת לא הציגה כל תיעוד התומך בטענתה באשר להשתכרותה זו יאמר כי התובעת נסעה ללימודים בחו"ל בתחילת חודש ספטמבר 2004. מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובעת פיצוי בסך של 3,500 ש"ח בגין אובדן השתכרות מלא לעבר נזק לא ממוני: בהתחשב בצלקת, בתקופת ההחלמה ובממצאים - מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובעת בפריט זה סך של 14,500 ש"ח לפי ערכו נכון למועד פסק הדין הוצאות והוצאות רפואיות לעבר: התובעת הציגה קבלות בסך כולל של כ-2,900 ש"ח (נומינאלי) בגין משחות; חניה; טיפול בשן; טיפולים אצל פסיכותרפיסט ועוד. מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובעת פיצוי בסך של 3,500 ש"ח בגין הוצאותיה לעבר לרבות הוצאות נסיעה לטיפול רפואי, לפי ערכם נכון למועד פסה"ד. בהתאם למוסכם בין הצדדים ההוצאה בגין פינוי באמבולנס תשולם על ידי הנתבעת 4 ישירות, וזאת בתוך 30 יום ממועד בו תמציא התובעת לידיה דרישה עדכנית ממד"א. למען הסר ספק מובהר בזאת כי באחריות הנתבעת 4 להסדיר החוב ישירות מול מד"א סיכום נזקי התובעת: אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעת 4 לשלם לתובעת סך כולל של 41,500 ש"ח בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע"מ ומחצית אגרת ביהמ"ש תאונת דרכיםחניה