תאונת דרכים ילד - האם גם ההורים זכאים לקבל ?

פסק דין : 1. התובעת מס' 1, ילידת 27.4.77, נפגעה בתאונת דרכים ביום 11/4/95 עת שרכבה על טרקטורון במושב שקף, בדרך עפר, והתהפכה (להלן: "התאונה"). התובעים 2 ו- 3 הינם הוריה של התובעת מס' 1 (אשר לא נפגעו בתאונה) ותובעים בתובענה זו כמיטיבים וכן בגין הפסדיהם הישירים, כמפורט להלן. 2. בזמנים הרלבנטיים עובר לתאונה, הייתה התובעת מס' 1 תלמידת כיתה יב', במגמה עיונית, בבית ספר מקיף שלאון בקריית גת. ממקום התאונה הובהלה התובעת מס' 1 לחדר המיון בביה"ח ברזילי באשקלון, שם אובחנה כי נפגעה ביד, באזור האמה. במהלך אשפוזה בוצע ניתוח לקיבוע של שבר, כשמספר ימים לאחר מכן, במהלך אותו אשפוז, נעשה הליך של סגירת הפצע והשתלת עור, כשמהלך הניתוח נמצא תקין. על פי סיכום המחלה, אושפזה התובעת למשך 11 ימים. ביום 1/12/96 אושפזה התובעת מס' 1 פעם נוספת, לצורך הוצאת הפלטינות שקיבעו את היד, מהלך האשפוז היה יומיים. 3. חברת הביטוח לא כפרה בכיסוי הביטוחי, ואף לא כפרה בחבותה לפצות את התובעים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לפיכך, כל שעומד על הפרק הוא, שאלת גובה הנזק ושיעור הפיצויים שיש לפסוק לטובת התובעים. 4. בתיק זה מונו שני מומחים, ד"ר יצחק קורן, מומחה בתחום האורטופדי, אשר קבע כי להתובעת מס' 1 נותרה נכות רפואית בשיעור של 5% בשל חוסר החיבור של ULNAR STYLOID, וכן ד"ר רוזנברג בתחום הפלסטיקאי, אשר קבע כי להתובעת מס' 1 נותרה נכות רפואית של 10% בגין הצלקות המכאיבות או מכוערות שקיימות לאורך אמת ידה השמאלית של התובעת מס' 1, ואף המליץ להוסיף ולהפעיל את תקנה 15 ולהגדיל את נכותה ל- 15% וזאת בהתחשב בגילה הצעיר של התובעת מס' 1 וההשלכות שיש לצלקות מכוערות אלו על ידה של בחורה צעירה. 5. ראשי הנזק: א. כאב וסבל: אין מחלוקת בין הצדדים, כי יש לפסוק להתובעת מס' 1 פיצוי בגין ראש נזק זה, לפי 14.5% נכות רפואית בצירוף 13 ימי אשפוז. אשר על כן, בראש נזק זה אני פוסקת להתובעת מס' 1 סך של 22,573 ש"ח. ב. הפסד שכר לעבר: הגם שטענה התובעת מס' 1 בתחילת התובענה להפסדי שכר בעבר, הרי שברוב הגינות בא כחה, הסכים הוא בסיכומי טענותיו כי אין מקום לפצותה בגין ראש נזק זה, שכן עובר לתאונה הייתה התובעת מס' 1 תלמידת תיכון, כשחודשיים לאחר מכן סיימה את בחינות הבגרות, וזמן קצר לאחר מכן גויסה לצה"ל, שם שירתה באופן פעיל במשך 24 חודשים ולאחר מכן השתלבה במסגרת העבודה באופן סדיר. ג. הפסד שכר לעתיד: אין מחלוקת כי זמן קצר לאחר ששוחררה התובעת מס' 1 מצה"ל, התקבלה היא לעבודה במפעל "אינטל" בקריית גת, כמדריכת טכנאים. גם אם נכונים דבריה, כי התקשתה להתקבל לעבודה זו, בשל הצלקת שקיימת על ידה, הרי שבפועל עקשנותה הועילה והיא התקבלה לעבודה בחודש 4/97, שם היא עובדת עד היום ועל פניו מתפקדת בהצלחה רבה. התובעת מס' 1 נשלחה להשתלמות בחו"ל למשך 6 חודשים והיא עוסקת כיום בהדרכה במשרה מלאה, במפעל "אינטל" בקריית גת, ואף זוכה להטבות של סיוע בדיור והחזקת רכב ומגיעה לשכר ברוטו של כ- 6,500 ש"ח לחודש המשקף את השכר הממוצע במשק. התובעת מס' 1 טענה, כי הגם עבודתה זו, קיים סיכון עתידי כי אם תפלט לשוק העבודה, יפגעו סיכוייה להשיג עבודה אחרת בשל מגבלותיה הרפואיות ואף טענה כי לולא נכותה הייתה משתלבת בתפקיד טכני מקצועי וזוכה לרמת שכר גבוהה יותר, אשר על כן ביקשה לבצע תחשיב נזק בראש נזק זה, על בסיס נכות תפקודית של 20% בהפסד שכר מתאים. אלא שאינני יכולה לקבל את עמדת התובעת מס' 1, הן בשל העובדה כי הנכות שנקבעה לה בתחום האורטופדי, משמעותה התפקודית נמוכה, כמו גם הנכות הרפואית שנקבעה בתחום הפלסטי, משמעותה התפקודית נמוכה. יתר על כן לא הוכיחה התובעת מס' 1 כי טכנאים זוכים לרמת השתכרות מההדרכה בה היא עוסקת ובפועל שוכנעתי כי התובעת מס' 1 באישיותה ועל רקע עברה הצבאי ביקשה לעסוק בהדרכה. לפיכך, לא הוכיחה התובעת מס' 1, כי לולא נכותה הייתה זוכה לתפקיד אחר ורמת שכר שונה מזו שהינה משתכרת בפועל. יחד עם זאת, אינני מתעלמת מהעובדה, כי צלקת כואבת ופגיעה באמה בליווי מגבלה אורטופדית, עלולה לגרום לקושי כלשהו של מציאת עבודה או אף להפסד ימי עבודה במקום עבודה שוטף. קושי זה ניתן לגלם בצורה של פסיקת פיצוי גלובלי כולל ולא על פי תחשיב של היוון מלא, ועל כן בהתחשב בגובה שכרה של התובעת מס' 1, המגיע כאמור, לשכר הממוצע במשק, ובהתחשב בשנות העבודה המצפות לה, כמו גם בסיכוי הנמוך כי הנכות תפגע בכושרה לעבודה, אני פוסקת לה סכום כולל של 100,000 ש"ח. ד. עזרת צד ג' להתובעת מס' 1: טוענת התובעת מס' 1, כי לאחר שהתקבלה לעבודה סדירה במפעל "אינטל", עברה היא להתגורר בגפה בדירה שכורה בקריית גת. לטענתה, בשל קשיי תפקוד בידה השמאלית, מתקשה היא לבצע את עבודות הבית בעצמה ועל כן היא מעסיקה עזרת צד ג', לפי תחשיב של 4 שעות בשבוע ל- 25 ש"ח בשעה, וסה"כ הוצאה של 400 ש"ח לחודש. אלא שגם כאן סבורתני, כי אין מדובר בעזרה נחוצה להתובעת מס' 1 וכי נכותה של התובעת מס' 1 אין בה כדי למנוע ממנה לבצע עבודות בית שונות. טענת בא כחה של התובעת מס' 1, כי הצלקת הקיימת על ידה של התובעת מס' 1 מונעת ממנה להשתמש בחומרי ניקוי העלולים לפגוע בידה, לא בוססה בחוות דעת הפלסטיקאי, ואף לא בדרך של שאלות הבהרה. גם אם נכונה טענה זו, אזיי ניתן למנוע מגבלה זו בדרך של חבישת כפפות מתאימות. אלא שלא אוכל להתעלם כליל מהצורך במתן עזרת צד ג' להתובעת מס' 1, לאור היקף נכותה והדרך של פסיקת סכום גלובלי היא הראויה בנסיבות העניין. אשר על כן, אני פוסקת להתובעת מס' 1 פיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד בשיעור של 30,000 ש"ח. ה. הוצאות נסיעה: בשל הוצאות נסיעה וטיפולים פיזיוטרפיים, כמו גם ביקורי התובעת מס' 1 בביה"ח על ידי הוריה, אני פוסקת לתובעים סכום גלובלי בסך של 1,500 ש"ח. ו. הוצאות ההורים (התובעים 2 ו- 3): אין מחלוקת, כי בזמן התאונה שהו הורי התובעת מס' 1 במרוקו וכי ימים בודדים לאחר שקיבלו הודעה על פגיעתה של בתם בתאונת דרכים, בחרו לקצר את שהייתם בחו"ל וחזרו ארצה מיידית, כדי לסעוד את בתם. לטענת ההורים, נסעו הם למרוקו לאחר שחתמו על הסכם עם בעל חווה במרוקו, אשר הזמין אותם לעבודת ייעוץ בכרם ענבים, לפיו הוסכם כי בגין יעוץ של 14 יום, תקופה בה היו אמורים ההורים לשהות במרוקו, אמורים היו הם לקבל שכר של 4,000 דולר הכולל את עלות הטיסות . לטענתם, היו אמורים הם לבחון בתוך שבועיים אלו, את פוטנציאל העסקה ואם העסקה הייתה יוצאת אל הפועל, היו עשויים הם להרוויח כספים מרובים, אשר את הפסדם ביקשו מהנתבעת. אלא שבמהלך שמיעת הראיות, כמו גם בסיכומי טענותיהם, הסכימו ההורים לצמצם את תביעתם בראש נזק זה לסכום של 4,000 דולר, שהוא השכר שאמור היה להשתלם להם לעבודת הייעוץ בת 14 יום. לטענתם, לא קיבלו שכר זה מאחר ונאלצו לשוב ארצה מיד לאחר הגיעם, ואף נאלצו לממן את כרטיסי הטיסה. הגם שמדובר בעדות יחידה של בעל דין, בה מחויב בית המשפט להזהיר את עצמו לפני שהוא מאמץ את גרסת בעל הדין, הרי שבנסיבות העניין מצאתי את גרסת ההורים כמהימנה, והגם שלא הוצג בפני כל הסכם או מסמך התומך בקיומו של הסכם זה, אני מקבלת את גרסתם, לפיה היו אמורים הם להרוויח סך של 4,000 דולר בגין עבודת ייעוץ זו. עדותם של ההורים ניתנה בנפרד, כאשר כל אחד מהם שוהה מחוץ לאולם בית המשפט, כאשר עדות האחרת ניתנת, ובפועל לא מצאתי כל סתירה בדבריהם, כי אם חיזוק האחד את דברי השני בעניין מטרת הנסיעה למרוקו ומהות העסקה. אשר על כן, סבורתני כי יש לפצות את ההורים בגין אובדן זה, בסך בשקלים השווה ל- 4,000 דולר בצירוף הצמדה וריבית מיום האירוע ועד היום עומד סכום זה על סך של 20,397 ש"ח. כמו כן הוסיפו ההורים וטענו, כי בשל מצוקתה הנפשית של התובעת מס' 1 לאחר הפציעה, אשר באה לידי ביטוי בהתפרצויות בכי ממושכות, גמרו הם בדעתם אומר, לתמוך בבתם ולהסיר מעליהם את מעמסת ניהול המשק החקלאי, אותו הם מנהלים במושב שקף. לדבריהם מדובר במשק חקלאי גדול ביותר, בהיקף של כ- 200 דונם כרמים ועוד חממות של עגבניות ופלפלים ובשל כך החליטו להעסיק את מר עופר נק לפרק זמן של חודשיים ימים, על מנת שזה ינהל עבורם את הכרמים. המדובר בעבודה שבוצעה מ- 15/4/95 ועד 15/6/95, המכסה את התקופה הרלבנטית שלאחר התאונה. גם כאן סבורתני כי יש לפצות את ההורים בגין תשלום זה, אשר נמצא מוצדק ומהימן עלי, כאשר מסכום התשלום ששולם למר נק, כמפורט בחשבונית מס 115 (נספח ד' לתצהיר ההורים), יש להפחית את סכום המע"מ בהתחשב בעובדה כי התובעים מנהלים חשבון עוסק מורשה בשלטונות המס. אשר על כן, אני מפצה אותם בראש נזק זה, בסכום של 9,560 ש"ח, כשסכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, מיום 23/6/95 ועד היום, מגיע לסך של 15,831 ש"ח. ז. תשלום תכוף: אין מחלוקת כי ביום 3/7/95, קיבלה התובעת מס' 1 מידי הנתבעת סך של 2,715 ש"ח כתשלום תכוף. סכום זה משוערך להיום בצירוף ריבית, עומד על סך של 4,491 ש"ח. 6. סוף דבר אני פוסקת לתובעים סכום כולל של 190,301 ש"ח, לפי הפירוט לעיל. כמו כן, אני פוסקת לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% בצירוף מע"מ כחוק, כשסכום זה ישא ריבית והצמדה חוקית מהיום ועד התשלום בפועל. מסכום הפיצוי לעיל, יש להפחית סך של 4,491 ש"ח, אשר שולם לתובעת כתשלום תכוף. תאונת דרכיםשאלות משפטיותקטינים